תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קנא
ראובן ושמעון היה להם דו"ד ונתפשרו ונתן שמעון לראובן וועקסיל על הסך שנתחייב לו עד זמן שהגבילו לפרוע וביקש הלוה מהמלוה שלא יתנו לקאססא והבטיחו המלוה שלא יתנו לקאססא והלוה מעיר אחר וקודם הז"פ כתב הלוה מכתב להדיין שיאמר להמלוה שימתין לו איזה ימים והראה הדיין המכתב למלוה והשיב שהווכסיל בקאססא וע"כ מוכרח לשלם וא"ל הדיין א"כ תודיע זה להלוה והבטיחו המלוה שיודיע וביקש המלוה מאיש אחר שהיה לו דרך לשם שיודיע ללוה ולא הודיעו וכשהגיע הז"פ שלחו מהקאססא אחר המלוה כיון שהיה זישראנט על הוועכסיל אם רוצה להשאר בזשירא שלו דאז לא יעשו פאטעסט ולא רצה וגבו הקאססא הוצאות הפאטעסט מן הלוה ונתווכחו הדיינים אחד אומר דהוה רק גרמא ופטור המלוה בדיני אדם דהרי השע"מ סכ"ו הקשה על המחבר שפסק דאם מסר המלוה השטר לערכאות חייב בכל היזקות ומסיק השע"מ דאינו רק גרמא ודיין אחד אמר דהמלוה חייב דהנכרי הוא שלוחו דמלוה ועוד דהוה כהא דסימן ש"ו בהראה דינר לשולחנו כשנראה דעליו סמך. ועוד כיון דהפרטעסט עושים למלוה הזישראנט שידע שהלוה לא שילם והוא נשאר זישראנט א"כ הוצאות הפאטעסט עשו עליו רק שהמלוה יוכל לגבות מהלוה כיון שע"י נפסד וע"כ הערכאות גובים מיד מהלוה משום הפוכי מטרתא א"כ מחויב המלוה להחזיר ללוה את"ד:
תשובה אפילו לדעת המחבר בחו"מ סימן כ"ו פטור כאן המלוה דמוסר שטר לעכו"ם שיתבענו בדניהם שכתב המחבר שחייב היינו כיון שציווהו שיתבענו משא"כ מוכר שט"ח שיש לו על ישראל לעכו"ם לא ציווהו לתבוע והעכו"ם מדעתא דנפשיה תובע ממונו כיון דקנה השט"ח והחילוק מבואר בריטב"א שבאס"ז פ"ק דב"מ דף יוד ע"ב בד"ה אבל דהא דתנן השולח ביד חש"ו פטור משום שלא אמר להזיק אלא שנתן בעירה ברשותם ובענין דלא מזקי אלא בצבתא דחרש שאין השולח עושה גרמא בעלמא וה"נ מלוה זה נתן הוועקסל לקאססא ולקח מעותיו הא לא ציווה לתבוע את הלוה לעשות עליו הוצאות רק הקאססא מדעתייהו עשו לגבות ממונם והשע"מ שהשוה מוסר שט"ח למוכר שט"ח ל"ד וכאשר ביארתי בערך ש"י עחו"מ סכ"ו בסוד:
ומ"ש כיון שהזהיר הדיין שיודיע ללוה שהוועכסיל בקאססא והבטיחו המלוה שיודיעו הוה כההוא דסימן ש"ו ס"ד דאם נראה דהמראה דינר דעליו סמיך חייב. לא נראה כלל דהתם בעל הדינר סמך ונפסד ממונו משא"כ הדיין סמך ולא הלוה דלא ידע מזה כלום ועל מה סמך הלוה וגם במה שהבטיחו המלוה תחלה שלא יתן היועכסיל לקאססא ליכא מידי דמוכחא דלוה סמך עליו דהא מה דנתן היועכסיל למלוה בלא"ה היה צריך ליתנו ומה דלא פרע בזמנו להקאססא אינו ראיה דהרבה אין פורעין בזמנו מפני כמה סיבות ועוד הא דמוכח דעליה סמיך פירש הרמ"ה שבאס"ז בב"ק דף צ"ט ע"ב דידע איהו מנפשיה כגון דשקליה מלוקח באפיה ע"פ הכרתו עכ"ל אבל כאן היאיך מוכח כיון דצריך הלוה ליתן הוועכסיל למלוה אפילו לא היה סומך עליו:
ומ"ש כיון שהפערטס עושים למלוה עליו החיוב זה אינו דהא הקאססא עושים הפארטעסט לטובת עצמם והם אומרים לשכיר שלהם לעשות פארטעסט והשכיר עושה לטובת הקאססא ומוטל חייב התשלומין על הקאסא רק דיניהם לגבות זה ממי שימצאו או ירצו לגבות הן מן הלוה הן מן הזישראנט נמצא הלוה פרע בעד הקאססא: