תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קמו
אודת העגונה זה כמה שנים שמה איידל הלך בעלה שהיה דר עמה בהאליבענקי לאמערקא ומאותו כפר ומסביבות הלכו כמה אנשים להתם ובא אגרת משם מאיש שמי דוב נח דליב מהאליבענקי מת פתאום ועוד כמה דברים במסל"ת רק לא כתב שם אביו. הנה בביאור הגר"א באה"ע סימן טוב סח"י ס"ק ע"ו דהעיקר דסגי בשמו ושם עירו לבד וכ"כ בתוספתא וכ"ד מהרמ"ל סנ"ז ומהרש"ך הובא בקו"ע סימן של"ז ושכן עשה מורו מעשה ובנ"ד ידוע שלא הלך מהלבענקי שום אדם ששמו ליב וכ"כ בשו"ת משיבת נפש סימן ע"ט:
עוד העיד אחד שבא משם ובא לפני הב"ד עם האשה איידל ואמר שבעלה מת והיה שם במיתתו וקבורתו ושמו האליבענקי רק שם אביו אינו זוכר. הנה גם בלא שם אביו סגי וכמ"ש והכא עדיף דהא אמר בעלה של אשה זאת מת והוא מכיר שניהם אך כבר יצא קלא דל"פ שמסר איזה איש וגרם לו היזק רק א"א לגבות עדות על זה. הנה מבואר באה"ע סימן ל"ד סכ"ה דעל חשד וקלא דל"פ אין לפסול מעדות ועוד בשו"ת רמ"א סימן י"ד דעכשיו אין לפסול מסור דאינו יודע אם הוא איסור כיון דחזינן דהמוסרים ממונים לרה"ק וטובי עיר ואין פוצה פה ועוד כתב בפמ"א להכשירו מטעם אחר הובא בפ"ת לחו"מ סימן ל"ד ס"ק ל"א וגם בשו"ת רע"ק הובא באבן העזר סימן מ"ב סק"ח:
ועוד באו כתבים מאמעריקא אחר שנשאלו מאותם אנשים שהלכו מהכא להתם דזה האיש ליב בן דרעזיל מן האליבענקי מת אלא דיש חשש לפי הנשמע דרובם מחללי שבת. והנה אלו כתבו שמו ושם עירו ושם אמו וודאי שם אמו לא גרע משם אביו אדרבה יותר שכיח בשמו ושם אביו משמו ושם אמו:
ועל חשש דרובם מחללי שבת הלא לא נגבה עדות לפני ב"ד ועל קלא דל"פ אין לפסול ועכ"פ יש מיעוט כשרים א"כ הוי קבוע דכמע"מ דמי ואע"ג דאזלו בשוקא מ"מ הדרו לביתם וחשוב קבוע כדאיתא בנזיר דף י"ב ואף דרש"י פירש התם מה דאמר בגמרא תחלה שאני אתתא דנייחו משום דכל כבודה פנימה הרי כתב בא"א דלמסקנא דהדרו לניחותא ל"ש בין איש לאשה ואף דבתוס' פ"ק דכתובות דף ט"ו כתבו דרק כשאנו דנין על שעת ביאה אז חשיבי קבוע ה"נ אנו דנין על שעת כתיבת האגרת אם אותם אנשים היו אז פסולים וסתמא לא כתבו בשוקא רק בביתם או באכסניא שלהם ואז הם נייחו וקבועים ואף דפליגי תוס' דנזיר הנ"ל עם שאר פוסקים אם אין ניכר האיסור וההיתר אם חשוב קבוע מן התורה ממ"נ אם אין ניכרים א"כ מי מנה אם אם הם רוב ומי ראה שהם מחללי שבת הא אין רואה ואם ניכרים הרי הם קבוע וכמע"מ דמי וא"כ יש לנו לאוקמו אותם העדים שאנו דנים עליהם אם הם פסולים על חזקת כשרות וכ"כ פרמ"ג בשפ"ד סימן ק"י בחקירה ב' ראיה מן התוס' דבקבוע מוקמונן על החזקה:
ובקה"י סימן י"ז כתב דנ"י פז"ב ובפ"ז דיבמות כתב בהדיא דכל שאינו רשע דחמס אינו פסול רק משום גזה"כ דאל תשת רשע עד ולכן באיסורין דא"צ עדות דאפילו אשה כשרה ה"ה רשע שאינו של חמס ומהתימא שלא הזכירו באה"ע שם דברי הנ"י אחרי שלא נמצא חולק עיי"ש ובפ"ת ס"ק ח"י אך בנ"ד א"א לצרף זה לפי מה ששמעתי דמחללי שבת במלאכה שנשכרין מאחר דאין שוכרין אותם רק אם יעבדו גם בשבת וא"כ עושים משום חימוד ממון ודינם כרשע דחמס וכן מצאתי בנ"י פרק ז"ב דכל שעושה מחמת חימוד ממון הוי כרשע דחמס דחשיד משום קבלת שכר יעיד שקר: