אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קמה

סימן קמד

שאלת עמ"ש בערש"י עיו"ד סימן ר"א ס"ב בד"ה ואם רבי לתרץ קושית תה"ד מ"ש נוטפין דפוסלין זוחלין ברבייתן ומפקי להו מתורת זוחלין ומים שאובין דפוסלין לגמרי המקוה ואפ"ה אם היה כבר מקוה של מ"ס ונפלו לתוכה אפילו אלף סאין שאובין בבת אחת לא יפסלוהו וכתבתי שם משום דשאובין אפשר שיהיו כשרים אם יהיו נמשכין שלא בכונה וכמו דאיתא במנחות נבלה בטלה בשחוטה משום דאפשר לנבלה שתעשה כשחוטה וא"א לשחוטה שתיעשה כנבלה דנבלה לכי מסרח פרח טומאתו וה"נ אפשר לשאובין ליטהר אם ימשכו שלא בכונה אפילו כולן שאובין וכמ"ש הש"ך בסימן ר"א ס"ק צ"ו לכן אין מי מקוה מועטין בטלין ברוב שאובין כיון דאפשר לשאובין שיהיה כשרים בתלושין שאין שאובין וכיון דאין מי מקוה בטלין בשאובין ממלא נכשרו השאובין ע"י השקה וזריעה משא"כ זוחלין דאפשר להיות כנוטפין כשיפסקו מהמעיין ונוטפין א"א להיות כמעיין לכן הזוחלין בטלין ברוב נוטפין וממלא לא יכשירו את הנוטפין בזריעה ותמהת הא הקשה בחידושי רע"ק על הש"ך שם דקאי על שאובין בכלי דבזה כתב הב"ח בשם ראב"ד דאם נמשכו כולן אפי' שלא בכונה פסולין:

הנה גוף תירוצי בלאו דברי הש"ך י"ל כיון דשאובין נמי אפשר שיטהרו אם יגלדו מחמת קור השליכם לארץ ויהיו נמוחים כדאיתא ביו"ד שם סל"א אך בשו"ת ג"ט סימן י"ב פקפק בהאי דינא:

אך גם תירוצי שם א"ש דהנה לענ"ד גם שאובין כולה שנמשכו שלא ע"י כונה אינן פסולין מן התורה רק מדרבנן וכמ"ש בתוס' בב"ב דף ס"ו ע"ב בד"ה מכלל דהא דפ"ק דתמורה דף י"ב דלא מכשיר המשכה אלא כי איכא כ"א סאין במקוה אפשר דהיינו מדרבנן ובחידושי רמב"ן שם כתב דרבינו הגדול ז"ל שהכשיר כולה שאובה בהמשכה סובר דשאובה לאו דאורייתא אבל הגאונים ז"ל לא הכשירו אלא ברביה והמשכה עכ"ל ויש להבין דמה ענין שאם צריכין רביה והמשכה לאם כולה שאובין מדרבנן או דאורייתא וצ"ל נהי דע"י המשכה בטל מה שהיו תחלה שאובין כיון דטרם באו למקור נתבטלו ממה שהי' מעיקרא שאובין בכלי מ"מ אם כולה שאובה מדרבנן הוי גזרה לגזרה לכן הפוסלים אם כולה בהמשכה ע"כ ס"ל דשאובה כולה מדאורייתא:

וראיתי בשו"ת אמרי אש חיו"ד סימן פ"ו דנראה מדברי רמב"ן אלו דאין סברא כלל להתיר המשכה איסור תורה ממלא להפוסקים דס"ל דשאובין כולן או רובן פסולין מן התורה ממלא אין כח בהמשכה שתתיר איסור תורה ומדאורייתא פסולין אף בהמשכה את"ד ולענ"ד אינו נכון דאם אין כח בהמשכה שתתיר איסור תורה ע"כ דע"י המשכה לא נשתנה ולא יתבטל ענין שאובין א"כ גם אם כולן שאובין דרבנן הוי לן למימר דגם כשנמשכו נשארו בהוייתן ועכצ"ל כמו שכתבתי והתם הביא גם הוא דהגאון השואל כתב דבשו"ת הרשב"א כתב דשאובה שהמשיכוה כולה פסול רק מדרבנן וגם הא"א הביא כן מן הר"ן דגם להפוסל אינו מדאורייתא והא"א עצמו הביא ראיה דפסול מה"ת דכיון דקי"ל להחמיר דשאובין מדאורייתא פסולין וע"כ היקשא דמעיין ומקוה להדדי אינו אסמכתא וא"כ מאיזה טעם יכשיר המשכה הרי זה ג"כ בידי אדם ובעצמו דחה שם די"ל כמ"ש המרדכי בשם רא"ם דאם נמשכו המים עג"ק מקום אשר יכולים להתבלע חשוב כאלו נבעו שם במקום שליחתן או נאמר דאם נמשכו ממקום רחוק כבר פסק כח אדם ולא מיקרי בידי אדם וזה דעת בעל ההשלמה שהביא תשב"ץ ולדברי הב"ח גם דעת רש"י כן עיי"ש שדחה ג"ז כיון דיש פוסקים דא"צ המשכה עג"ק דוקא וגם א"צ מקום רחוק ולע"ד כיון דכתב הראב"ד בבע"נ דצריך שיהא נמשך ממלא או שלא בכונה וכמ"ש הב"ח סכ"ו מן הראב"ד א"כ להכי שפיר מקשינן מקוה למעין שלא יהא ההמשכה ע"י אדם ובכונה אבל אם אחר שהיו בכלי נמשכו שלא בכונה למקוה כשר מן התורה כיון דנעשה המקוה ממלא או שלא בכונה ולא נעשה ע"י כח השאובה ששאבו מתחלה בכלי:

ובזה ג"כ נדחה מ"ש הא"א עוד שם דזה כונת רמב"ן שכתב מדמכשיר הרי"ף שאובה שהומשכה כולה מכלל דס"ל שאין שאובין פסולין מן התורה והיינו כמ"ש הראב"ד דאם הי' תורה ע"כ דרשה גמורה הוא א"כ איך אפשר להתיר בהמשכה אחרי דהוי בידי אדם עיי"ש ולפימ"ש לו יהא כונת רמב"ן כן היינו דוקא בהמשכה בידי אדם וכמ"ש הראב"ד בבע"נ דמעיקר המדרש אתה למד דבר זה דדרשינן מה מעין ביד"ש אף מקוה ביד"ש ואם איתא דשאובין שהומשכו כולן מטבלין הרי מקוה זו נעשה בידי אדם עכ"ל:

עוד הביא ראיה הא"א מהרא"ש שכתב דהא דפסחים דוחה הר"ש דהא דאמרינן בכלים טמאין היינו אותם שהיו בכלים אע"פ שהן בקרקע ובקרקע טהורים פירוש מעולם הי' בקרקע ולא באו תוך כלי כלל כגון שהמשיכן מאמת המים לשם עכ"ל מבואר מדבריו דכל שהי' בכלי אע"פ שהומשכו פסולין מדאורייתא דהרי בהמשכה מיירי בקרקע שהומשכו מאמת המים מכלל דמדאורייתא פסולין דאם מדרבנן במקדש הי' טהורין את"ד וג"ז י"ל חדא בשלמא אם הומשכו מאמת המים י"ל שע"י הליכת בני אדם הומשכו שלא בכונה דטהורים כמ"ש ב"ח בשם הראב"ד אבל כשהיו בכלים לא שכיח שיהי' נמשכים שלא בכונת אדם עג"ק לכן מוקי לה שהומשכו מאמת המים ע"י רגלי ההולכים ושלא בכונה:

ועוד הא כתב מהרש"א בפרק כירה דף מ"ב הא דאין שבות במקדש היינו באיסורי שבת וא"כ י"ל דעולם המשכה בכולה ג"כ רק מדרבנן וגם בספר יעיר אזן באות א' כתב שכן דעת תוס' והרא"ש דבכל איסורין יש שבות במקדש וכן כתב ישועות יעקב בסימן ר"א בכמה דוכתי דע"י המשכה דכולה שאוב אינו פסול רק מדרבנן אח"כ מצאתי במהרי"ט ח"ב סימן י"ז שכתב דכולה שאוב ע"י המשכה לכ"ע אינו פסול רק מדרבנן אפילו להרא"ש ור"ש דס"ל כולה שאוב פסול מה"ת:

וכיון דעכ"פ המשכה בכולה מן שאובין ונמשכו ממלא או שלא בכונה גם להפוסלין הוא רק מדרבנן ממלא שפיר שאובין יכולין להתכשר דכיון דמן התורה נכשרין רק מדרבנן פסול זה לא חשוב פסול בעצמן רק גזרת חכמים רק על קרקפתא דגברא דהא חזינן בביצה דף י"ח ובש"ע א"ח סי' שכ"ג ס"ז ובסימן שכ"ו דטומאה דרבנן מותר לטבול בשבת דלא מיקרי מתקן ועכצ"ל כיון דטמא רק מדרבנן אינו בעצם הדבר רק הגזרה על קרקפתא דגברא וכן משמע מנה"מ סי' רל"ד וחת"ס סימן ק"פ בחו"מ דאוכל איסור דרבנן א"צ כפרה אם אכל בשוגג ולהכי אם מכר לחברו איסור דרבנן ואכלה א"צ להחזיר לו המעות דלא חשוב שיקוץ והרי נהנה עיי"ש הרי דרק אקרקפתא דגברא ולא הוי שיקוץ בעצם וכיון דאכלה בשוגג חשוב הנאה ועמ"ש לעיל סימן קמ"ב ליישב גם דברי הש"ך:

ועתה תראה מ"ש הש"ך ביו"ד סימן ר"א סל"א ס"ק ע"ד אהא דכתב המחבר מקוה שאוב שהגליד טהור משום מים שאובין נימוחו כשר להקוות כלומר שחזרו להיות כמו מי גשמים ומותר לטבול בהן עכ"ל וזה מקורו משו"ת הרא"ש שהביא מתוספתא טהרות וכתב ב"י דמשמע מדברי' דכשר להקוות דקתני פירושו דכשר לטבול בו וכן פירש הסמ"ג וכתב עוד הסמ"ג על דברי השאילתות שסוברים שאם היה כל המקוה מים שאובין שהומשכו לא פוסלין ולא מטבילין בהם עד שירבו עליהם מי גשמים מם סאה אבל אם לא הומשכו אפילו ג"ל מ"ש בתחלה פוסלין את המקוה אפילו היו אח"כ מ"ס כשרים לפ"ז אומר אני דההיא תוספתא דהגליד ונימוח כשר להקוות עליו שמדבר בענין זה להוסיף אח"כ מם סאה גשמים וחושב הגליד ונימוח כמו שאובה שהמשיכה עכ"ל וכתב הר"מ ולקמן סי' זה כתב ב"י דאין נראה מדברי רמב"ם ולא מדברי שאר הפוסקים כדברי השאילתות אלא ס"ל דמקוה שהמשיכו כולה פסול ולא מהני ליה אח"כ רביית גשמים ולכן נראה דפירש הראשון עיקר בתוספתא אליבא דהלכתא עכ"ל וזה היא דעת הש"ך וכן מבואר בלבוש וכתב בגי"ט שאלה י"ב דדברים אלו הם תימא גדולה וא"א לישבם דסבר דדינים אלו תלוים זה בזה וליתא דאפילו נימא דלא כהשאלתות מ"מ יש לפרש כן בהתוספתא מסברא דהרי יש כמה דברים דלא עולין ולא פוסלין והסמ"ג לדוגמא בעלמא נקט דינו של השאילתות וראיה ברורה לזה שהראב"ד בבע"נ הביא ראיה להשאלתות דהמשכה בתחלה לא עולה ול"פ מהא דמצינו כן כמה דברים הרי אדרבה דין זה נלמד מכמה דברים וא"כ אף דאנו מחמירין בהמשכה בתחלה שפיר יש לפרש כפירש השני של הסמ"ג ולכן הש"ך לא יפה עשה עכ"ל. ולע"ד אין דברי גי"ט ראויין לדחות דברי הרא"ש דס"ל כהד"מ והש"ך ולבוש מחמת ספקו של הסמ"ג ואם כונת הסמ"ג דהביא השאילתות רק לדוגמא לפרש הלשון למה לא הביא ראיות בע"נ שהוא ממשנה שלימה קפ"ז דמקואות אלא ברור דכונת הסמ"ג דאם היו מים שאובין כולה שהומשכו פסולין אפילו הרבה עליהן מ"ס גשמים עכצ"ל דהך תוספתא דמקוה שהגליד ונימוחו עדיף וכמ"ש בבע"כ לראב"ד וז"ל וא"ת לאנשי מידבא משום ר"י הרי עושין מן השלג מקוה לכתחלה ואפ"ה כי נותנו בידים כשר התם לכשיתפשר קאמר וכשנפשר מילתא אחריתי הוא וממלא קא הוי מקוה עכ"ל לכן ה"נ כיון שהגליד ואח"כ נימוח מלתא אחריתי הוא ואזלא פסול שאובין וממלא הוי מקוה וטהורין לטבול בהן אף להשאלתות דס"ל מים שאובין כולה שהומשכו לא פסולין ולא מעלין עד שירבו עליהם מ"ס ה"נ י"ל דתוספתא דהגליד ונימוח לא ס"ל דעדיף ממקוה כולה שאוב והומשכו אלא הוי כשאובין כולה שהומשכו דלא פוסלין ולא מטבילין בהן עד שירבו עליהן מ"ס מי גשמים וס"ל לסמ"ג דזה ודאי דהגליד ונימוח עכ"פ הוי כשאובין כולה שהומשכו וא"כ כיון דקי"ל דמקוה שאובין שהומשכו כולן פסול ולא מהני ליה אח"כ רביית גשמים עכצ"ל דתוספתא ס"ל דהגליד ונימוח עדיף מהמשכו אליבא דהלכתא דכיון דעדיף מהמשכו עכצ"ל כמ"ש בע"נ בשלג כיון שנתפשר מלתא אחריתי הוא וממלא קא הוי מקוה ולפי מה שכתבתי דכולה שאובין שהומשכו לכ"ע אינו פסול רק מדרבנן וכמבואר במהרי"ט וכן מבואר בתשב"ץ ח"ג סוף ענין י"ב דודאי שאובה שהמשיכה אינה פסולה אלא מדרבנן וכ"ש לדעת הגאונים דשאובין כולה אינו פסול רק מדרבנן מהיכי תיתי להוסיף גזרה דלא מצינו להדיא דגזרי בה:

ובלחו"ש סל"א הקשה על הד"מ והש"ך דנהי דאנן לא קי"ל כהשאילתות היינו שאנו מחמירין ובעינן רוב כשרים ומיעוט בהמשכה אבל מ"מ יש לנו לחוש ג"כ לחומרא שמא הלכה כשאילתות ואין לנו להקל לטבול במקוה זו כמות שהיא וכעין זו הקשה בגי"ט ולכאורה עכ"פ אם יבואו אח"כ למקוה זו מם סאה מים כשרים המקוה כשרה בממ"נ בין לפירוש ראשון דסמ"ג בין לפירוש השני ואולם עדיין לא פלטן מספיקא כי הרי שאובין שהמשיכוה כולה הוא פלוגתא דתנאי וא"כ י"ל דהך תוספתא ס"ל שאובה שהמשיכה כולה טהור לגמרי לטבול בה ולכן הוא מכשיר כשנטמעו הגליד לטבול בו מיד אפילו בלא מים אחרים אבל אנן דבעינן רביה והמשכה א"כ המקוה פסולה אע"פ שיבואו אח"כ מם סאה כשרים עכ"ל וג"ז ל"ק כיון דלכ"ע שאובה כולה שהומשכוה אינו פסול רק מדרבנן הוי ספיקא דרבנן וכמו דמהרי"ט הנ"ל מכשיר בס"ס אפילו אם שאובה כולה מדאורייתא ה"כ יש לנו להכשיר בספק אחד בדרבנן וכ"ש דאין לנו להוסיף גזרה מה דלא מצינו ועוד למה נפרש התוספתא דלא כהלכתא כיון דיש לפרשו אליבא דהלכתא ונראה דלזה נתכוין הד"מ שכתב דפירש הראשון שבתוספתא היא עיקר אליבא דהלכתא והרי הראב"ד שהבאתי והרא"ש ס"ל דמקוה שאוב שהגליד ונימוח כשר לטבול בו בלא באו לה עוד מ"ס מי גשמים וגם הסמ"ג לפירוש אחד וגם לשון התוספתא דתני כשר להקוות ולא תני להקוות עליו נמי משמע דא"צ להביא עוד מים כשרים והסמ"ג בפירוש שני הוסיף מלת עליו אבל כיון דלא קתני הכי בתוספתא למה נוקמוה דלא כהלכתא ולהוסיף מה דאינו בלשון התוספתא דלהקוות לבד משמע שיקוו המם סאה מן מה שהוגלד וחוזר ונימוח בעצמו משא"כ להקוות עליו משמע שיביא עליו מהחוץ מים כשרים שיעור מקוה וגם ברי"ו חלק חוה נתיב כ"ו ח"ה מבואר להדיא השלג והברד והכפור והגליד והמלח דאע"פ שהן שאובין ועשה כל המקוה מאלו בכלי והניחן לתוך המקוה בכלי כשר ונראה דדייקו הכי מדלא קתני להקוות עליו וכמ"ש וגם המחבר בש"ע אפילו נימא דבתוספתא קיצר כן דרך התנאים אבל בש"ע אם חשש להחמיר ה"ל לפרש דיש להחמיר להקוות עליו מם סאה כשרים א"ו סמכו מדלא כתבו אלא להקוות סתמו כפירושו להקוות מיניה וביה עצמו:

ואאת"ל דלא כד"מ דהך דשאלתות מביא הסמ"ג רק לדוגמא דיש לפרש להקוות שיתרבו מ"ס מים כשרים ואין פירוש שני של הסמ"ג תלוי כלל בדין אם מהני ריבוי מם סאה כשרים על מים שאובים כולו או רובו כמ"ש הגי"ט מ"מ י"ל דברי הש"ך דהא לצאת מידו חשש איסור דאורייתא יש לנו ס"ס ספק כהפוסקים דשאובה כולה מותר מן התורה דכן הוא דעת הגאונים ור"י בתוס' ודעת רשב"א וש"פ כמ"ש בביאור הגר"א ביו"ד סימן ר"א ס"ג סקכ"א ונראה מדבריו שכ"ד רוב הפוסקים ושכן עיקר מה דלא כהרמ"א בהג"ה שם ואת"ל דשאובה כולה מה"ת פסול מ"מ שמא בהוגלד ונימוח כשר כפירוש הראשון של סמ"ג מה תאמר הא מדרבנן ודאי פסול שאוב כולו מ"מ א"כ הספק של סמ"ג איזה פירוש עיקר הוי ספק דרבנן והד"מ לא הקיל מטעם זה בכולו שאוב שהגליד אלא מטעם שכתב כנ"ל משום דבסעיף ג' החליט דאם כל המקוה שאובין פסול מן התורה וספיקא לחומרא אבל לפי ביאור הגר"א אדרבה נראה דעיקר דכולו שאובין פסול רק מדרבנן ולכל הפחות ספקא הוא ויש להכשיר אם יש עוד ספק אם כולו או רובו שאוב וגם דעת המחבר שם סנ"ג דכולו שאוב רק מדרבנן פסול כמ"ש הש"ך שם ס"ק קי"ד ומ"ש המחבר בס"ד במקוה של עו"כ ומקבל ממנו שכר אין להאמין לעו"כ עליו אא"כ יש תמיד כ"א סאה וכתב רמ"א דמאחר דרובו כשר ספיקו לקולא באמת אין זה טעמו של המחבר וכמ"ש הש"ך ס"ק י"ז דאין כונת המחבר משום ספק דרבנן לקולא דאפילו כולה שאוב עיי"ש ובאמת בתשובת הרשב"א מתיר אפילו כולו שאוב משום ספקא דרבנן כמובא בב"י וא"ל א"כ למה צריך הרא"ש לטעם אחר זה ל"ק דהרא"ש לשיטתו דכולה שאוב פסול מה"ת כמ"ש בטור אך עדיין קשה דהא המחבר ס"ל דכולה שאוב רק מדרבנן פסול וגם ברא"ש קשה למה צריך לומר משום דא"א למלאות מן הגג רק ע"י המשכה הא כיון דודאי יש רוב דהיינו כ"א סאין מים כשרים תמיד לכ"ע הוא רק פסול דרבנן וצ"ל דחשש להאמין לעכו"ם חמיר טפי לא מבעיא כשיש חשש שיחליף דאפילו באיסורי דרבנן הצריכו חותם כדאיתא ביו"ד סימן קי"ח ובשו"ת הרא"ש שהובא בב"י כתב כיון דבודאי יעשה כל מה שיוכל שלא להפסיד שכרו עיי"ש עוד נראה משום דאסור לעשות ספק דרבנן בידים לכן להאמין לעכו"ם דעושה ספק בידים במה שמאמינו אסור דהוי כמבטל איסור כמ"ש מהרי"ט והובא במג"א סימן תס"ז לענין ס"ס ובמהרי"ט שם בחיו"ד ס"ב כתב דגם ספק דרבנן אסור לעשות לכתחלה בידים ועדיין צ"ע דהא כתב הש"ך בסעיף ס"ח ס"ק קמ"א על דברי המחבר שם דספקו טהור דוקא כשהיה רוב מים כשרים במקוה דאל"כ הוי ספיקא דאורייתא לדידן דקי"ל כולו שאוב אסור מדאורייתא ובדאורייתא לא אמרינן שאני אומר עכ"ל וקשה איך כתב כן על דברי המחבר דס"ל כולה שאוב ג"כ כשר מן התורה וצ"ל דלהכי כתב לדידן דהיינו אנן לא ס"ל כהמחבר אלא כהרמ"א דפסק כולה שאוב פסול מן התורה ומ"מ צ"ע הא הגאונים ורוב הפוסקים ס"ל דאף כולה שאוב כשר מן התורה ועכ"פ ספיקא הוי ואיך תפס לודאי דפסול מן התורה ומ"מ גוף דינו שכתב בסל"א ס"ק ע"ד נכון בעצמותו ועוד נהי דס"ל להשיך דקי"ל כולה שאוב פסול מה"ת משום דס"ל כיון דהרא"ש וטור ס"ל הכי הלכה כבתראי או דס"ל רה"פ הכי ס"ל לכן לענין ספק אחר שקול אין לצרף לעשות ס"ס משא"כ לענין הגליד ונימוח נהי דסמ"ג מספ"ל מ"מ ראב"ד ורא"ש ורי"ו הם רוב ובתראי נגד ספקו של סמ"ג לכן יש לעשות ס"ס דכמו דספק אחד דשאובין נוטה יותר להחמיר הרי ספק שני נוטה יותר להקל:

וגם מ"ש הש"ך בס"ק צ"ו הנ"ל י"ל דנהי דכתב הב"ח בשם הראב"ד דרובה שאוב לא מכשירין ע"י המשכה מ"מ הש"ך לא הביא זה די"ל בשלמא הראב"ד דס"ל דרובה שאוב ודאי פסול אפי' כשנמשכו אח"כ שלא בכונה לכן כתב דינו רק כשנמשך מהנהר שלא בכונה אבל אנן מספ"ל אם רובא שאוב לא מתכשר ע"י המשכה כדעת כמה ראשונים דפליגי בזה א"כ כיון דהוכחתי לעיקר דאפילו מאן דפוסל רובה שאוב ע"י המשכה פסול רק מדרבנן א"כ ממלא י"ל לדידן דהוי ספיקא דרבנן וכה"ג כתב הפליתי בסימן פ"ד סק"ג דאם יש פלוגתא או ספק אם אסור כמאן דס"ל דאסור או כמאן דס"ל דמותר וגם מאן דאוסר אינו אוסר רק מדרבנן יש לפסוק לקולא רק אם נמשך בכונה רובה יש איסור לראב"ד דאפי' בלא כלים פסול דמקשינן מקוה למעין שיהא נעשה ממלא ולא בידים ועוד דאין לעשות ספק דרבנן בידים דהוי כמבטל איסור לכתחלה דאסור גם דיעבד וגם יש לצרף דיעות האומרים דכולה שאוב ג"כ כשר מדאורייתא ואף דהש"ך ס"ק קמ"א כתב דק"יל כולה שאובין פסול מדאורייתא היינו דנקט לחומרא לענין ספק נפילה אבל כאן דרובא בהמשכה לכ"ע אינו רק פסול מדרבנן ויש לנו הרבה פוסקים דמתירין לגמרי א"כ בודאי דרבנן גם להפוסל יש עכ"פ לסמוך על מאן דמכשיר בצירוף הדעות דשאובין לגמרי כשר מן התורה:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה