תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קמד
שו"ב שבנו דר ג"כ שם בעירו ואינו סמוך על שלחן אביו ונשתתף הבן עם קצב הנה מה"ד קרוב נאמן באיסורין ומפרט שהשו"ב מוחזק בכשרות וירא שמים אך כ"פ יזדמן שאלה אשר תלוי לפי ראות עיני המורה יש לחוש אולי דמאהבת הבן לא ידייק וינטה מדרך האמת ומצא בדעת תורה סי' ח"י אף דמדינא אין לאסור דהא קרוב נאמן באיסורין מ"מ אם רואין שהעם חושדין אותו ומרננים אחריו יש ליזהר לכן שאלתו אם יש להעבירו שלא יהא שותף עם הקצב:
הנה בשבועות דף מ"ב ע"ב מבואר דשכ"מ שהקדיש כל נכסיו ואמר אח"כ מנה לפלוני בידי נאמן דאין אדם חוטא ולא לו דהיינו בשביל יורשיו חזקה דאינו חוטא וממלא גם בניו בכלל יורשים דחזקה דאינו חוטא גם בשביל בניו ולאו דוקא בשכ"מ שהולך למות וגם לאו דוקא לענין הקדש ולא לענין איסור אחר כיון דאמר אין אדם חוטא ולא לו האי טעמא שייך בכל גוני ואח"כ מצאתי בקה"י במדות חכמים אות חית סימן פ"ו שהביא מן מהריב"ל שכתב כן והביא ראיה מהרמב"ם פ"י דגירושין הלכה י"ד שכתב שליח שהביא גט בח"ל ואמר בפנ"כ ובפנ"ח הר"ז לא ישאנה שאנו חוששים שמא עיניו נתן בה ולפיכך העיד לה ומותרת להנשא לבן השליח שאין אדם חוטא כדי שיהנה אחר והוא משנה שלימה ביבמות פרק כיצד דף כ"ה והטעם מפורש בירושלמי עכ"ל וא"כ ה"נ לא יחטא באיסור טרפות להכשיל רבים ח"ו ע"י מעשהו:
וכיון דאמרינן א"א חוטא ולא לו ליכא למיחש ג"כ שלא ידייק דהא מבואר בקידושין דף ע"ג ב' נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי בזמן שמקחו בידו וברש"י דרמיא עליו למידק שלא לחזור בו דקם ליה במי שפרע הלכך מידק דייק עכ"ל ומסתימת הש"ס ופוסקים משמע אפילו אחד מן הלוקחים הוא בנו של בעל המקח כיון דלאו מתורת עד מהימן דהא אינו רק אחד ולא משום דמידק דייק ובשו"ת חיים שאל ח"א סל"ו האריך להכשיר שו"ב שנתקבל והרחיק נדוד ולקחו שו"ב אחרים והי' מטריפים רובא דרובא וחזרו ולקחו שו"ב ראשון והכשיר הרבה והרב דמתא רצה לפסלו כי לא נתמנה אלא להרבות בשר והח"ש דחה דברי הרב בשתי ידים:
ואפ"ת דאין ראיות הללו מוכרחין מ"מ כל זמן שאין ראיה להיפך אי אפשר לעכב על הבן מלעשות מסחר זה דבשו"ת תשורת ש"י סימן תרכ"ג הוכחתי מרי"ף ונמ"י ואס"ז בפרק לא יחפור דף כ"א דהבא לעכב על חברו מלעשות איזה מסחר אף דהוא ספקא דדינא ואין שום אחד מוחזק מ"מ אמרינן דהרוצה לעכב חשוב מוציא מחברו ועליו הראיה וא"כ אי אפשר למחות בהבן שו"ב או בהקצבים שלא להשתתף בשחיטת בהמות למכור כל זמן שאין ראיה ברורה מן הש"ס ופוסקים זולת אם אפשר לפייס את הבן בדברי ריצוי בזה י"ל יש ליזהר ולא ביד חזקה ואין זה דומה כלל להא דיבמות דף כ"ד ע"ב דהנטען על השפחה ונשתחררה דלא ישאנה משום הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים דהתם רגלים לדבר טובא ועיין לקמן סימן קמ"ו:
ובתה"ד סימן רכ"ז כתב דאחד מן הגדולים היה נזהר מלסדר גט בערב שבת מסתמא טעמו היה משום דע"י דטריד בצרכי שבת שמא לא ידקדק בכל דבר ודבר כראוי ואי משום הא לחודיה לא הוי אלא זהירות יתירות מן הסברא ולא משום ראיה מן התלמוד וכתב בספר גט מקושר דהיכא דאיכא קצת שעת הדחק אין לחוש והובא בפ"ת לסדר הגט ובס' ברכת המים ס"ד כתב דיש להקל בע"ש ובעיו"ט אפילו אם עדיין לא ניתן הגט רק שהתחיל הרב לסדר אותן הרי כיון שאינו רק זהירות יתירה מחשש שלא ידקדק בכל דבר ודבר כראוי ולא יש ראיה מן התלמוד אינו רק לכתחלה וכשליכא קצת שעת הדחק וא"כ להעביר השו"ב או בנו מפרנסתם אין לך שעת הדחק יותר מזה ובירושלמי נדרים ערק השותפין ה"ד אסר הנאתו על בני עירו אינו נשאל לזקן שיש שם וכתב הטו"ז בסימן רכ"ח סק"ח כיון שהחכם נהנה בהיתר זה הוי כנוגע בדבר ויש חשש שלא יעיין יפה דהא כבר למדנו שצריך להיות מיושב בדבר שצריך עיון כדאיתא שם בס"ד היכא דצריך למצוא לו פתח צריך עיון גדול והרי מתירין אפי' קרובים ובכללן אפילו אב לבנו ואפילו יהא להבן ריוח הרבה בזה ואפילו יחיד מומחה לפי דין דגמרא.