תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קלט
גט נכתב בחמשה עשרי לירח וכו' לאשה שמה חיה וטעה הסופר וכתב החית של חיה כדרכו בסת"מ בחטוטרות ומקל בשמאל ולא הרגיש עד אחר חתימת העדים הנה מבואר באה"ע סימן קכ"ה ס"ז אם יש מי שרוצה לזיין האותיות מוחין בידו וכתב ברכות המים דה"ה חטוטרת בגט וכ"כ מהרי"ק בשרש ע"א וכ"כ בספר גט פשוט וכתב בחמ"ח ובדיעבד בשעת הדחק ועיגון כשר וב"ש העתיק לשון החמ"ח רק בשעת הדחק כשר וכ"כ באה"ט בשם חמ"ח וב"ש וצ"ל דס"ל דמ"ש החמ"ח ועיגון היינו או בעיגון דלא מסתבר להו להצריך שניהם וגט מקושר הובא בסה"ג לפ"ת אות פ' דעתו להקל אפילו שלא במקום עיגון ואין הספר ג"מ אצלי ונראה דחדא מנייהו נקט דגם שלא בשעת הדחק מיקל דאל"כ מה מחדש הלא כבר כתב הב"ש דסגי בשעת הדחק לבד וגם הא דכתבו החמ"ח וב"ש דבדיעבד ושעת הדחק כשר צ"ע מנ"ל דהא בש"ע לא כתב רק מוחין בידו דמשמע לכתחלה אבל לפסול דיעבד מאן דכר שמיה ומקור הדין דלא יכתוב החית בחטוטרת ממהרי"ק ושם אדרבה מביא ראיה דכשר בלא חטוטרת מהמנהג דנהגו לכתוב כן גם בספר ג"פ כתב דאין עושין חטוטרת בחית ושכ"כ מהרי"ק דאין רגילין לעשות חטוטרת אפילו לכתחלה אבל לענין לפסול דיעבד לא כתב כלל גם ברכות המים כתב רק דאין המנהג לעשות חטוטרת מזה ראיה דאין צריך אלא כתב דמוחין בידו שלא לשנות המנהג ולא הזכיר כלל לפסול דיעבד והרי בשאר פסולין כתבו בש"ע ובג"פ וברכות המים לענין דיעבד האיך יתנהגו לתקן בטופס או בתורף או קודם חתימת הגט או אח"כ ובהא דאין לעשות תגין או חטוטרת לא הזכירו כלום מזה אע"כ דדיעבד כשר בלאו מחיקה או תיקון כלום:
ועוד נראה כיון הא דמוחין בידו משום דלא יוציא לעז על גיטין ראשונים זה שייך רק אם בכונה רוצה לזיין ולעשות תגין באותיות הרבה בכל הגט באלו האותיות שעושין תגין בס"ת בזה יש חשש לעז כיון דזה מדקדק בכך נראה דהגיטין שלא נעשה בהן כך היו פסולין אבל כשטעה בכל הגט רק באות אחת ועשה תגין או רק בחית אחת הרי מוכח מתוכו דלאו משום קפידא חשש פסול עשה כן אלא משום טעות דאל"ה היה עושה חטוטרת גם בשאר החיתין שבגט או תגין בשאר אותיות כאלו שבגט וכן מוכח מחת"ס ח"ב מאה"ע ס"ח שכתב אודת צדיק ביוד שבימין הפוכה כיון שכן דעת המקובלים כמ"ש במשנת חסידים מס' תפלין פ"א ובספר מצות שמורים דף ל"א ע"א וא"כ כיון שגם תינוק קורא אותה צדיק איך נפסל הגט בשביל זה והוא פשוט עכ"ל משמע דגם שלא בשעת הדחק ועיגון פשוט להכשיר מדלא פירש דמשום דחק ועיגון מכשיר כמו שפירש בהכשר שאר חששות שבאותו הגט וכן הפ"ת בסה"ג העתיק דברי חת"ס אלו ולא הזכיר דרק בגט שבנידון החת"ס שהיה עיגון כשר והרי המנהג שלא לכתוב בגט צדיק כזה ולמה לא חששו ללעז אע"כ או דס"ל דגם משום חשש לעז אין לפסול דיעבד בכזה ולא ס"ל כהח"מ וב"ש ויותר נראה כיון דכתב והוא פשוט ולא חש למ"ש הח"מ וב"ש ע"כ כיון דהטעות רק באות אחד לכ"ע פשוט להכשיר ובנ"ד הרי בשאר חתין בתיבת לירח ובחמשה שני פעמים ובתיבת ימחא לא עשה חטוטרת וגם תינוק קראו חית א"כ חזינין דרק משום טעות ורגילות שלו בס"ת כתב חית זה בחטוטרת ואפשר אפילו בלא הכרת תינוק כשר דהא אנן ידעינן דזה תמונת חית כיון דכן צריכין לכתוב בסת"ם ואדרבה עיקר תמונת חית הכי הוא מדצריכין לכתוב הכי בסת"ם בנגלה זולת דעת הקבלה ואם ניחש שלא יתלו בטעות א"כ ע"כ יראה דזה יזה יכשר ולא יוציאו לעז דכן האמת דשני תמונות כשרים ועיין בחו"מ סימן מ"ט סוף ס"ב בהג"ה דהיכא דמוכח דטעה השטר כשר דאמרינן דטעה וא"כ ממילא ליכא חשש לעז:
ועוד הא כתב בטי"ג בלקוטי שמות אות זיין דלא שייך לעז משום גיטין הראשונים כי אם בדבר שהוא נוהג בכל גיטין הניתנין שם כגון בשם העיר או בנוסח גופו של גט אבל בשמות האיש והאשה דכל גט הוא ענין בפני עצמו אין בזה משום הוצאות לעז על גיטין הראשונים עיי"ש והרי אף כשהיה איזה גט וגיטין בשמות כאלו לא נהגו לכתוב כאשר כותבין עכשיו מ"מ ליכא חשש לעז א"כ ה"נ דלא עשה חטוטרת רק בחית של שם האשה חיה אבל בכל חתין שבנוסח הגט לא עשה חטוטרת א"כ ליכא חשש לעז וזה נראה טעם רשד"ם בס"ס ר"ה בשם גאמילה דלא חש ללעז ונסתלק מעליו קושיות מהרי"ט שהובא בעזרת נשים בשם גאמילה:
וא"ל אכתי יש חשש כמ"ש בספר התרומות הובא בב"י סימן קכ"ה וז"ל כיון שאין רגילין לעשות תגין באותיות הגט אין לשנות המנהג פן יוציאו לעז על שאין עשויין כן ועוד שהרבה סופרים שיעשום כמו מקלות על האותיות לבלתי יודעין לעשותן כהוגן וע"י כן יקלקלו שלא תהא נקראת אות הלכך טוב לחדול ולעשות כמנהג וכ"כ סמ"ג א"כ אף דבנידן דידן ליכא משום לעז עדיין לא פלט מטעם השני זה איני הא מדסיים טוב לחדול משמע דאינו רק מהיות טוב ולא לפסול דיעבד וכן מוכח בלבוש סי' קכ"ה ס"ו שכתב זיינין דאותיות שעטנז גץ נהגו אפילו לכתחלה שלא לעשותן הואיל ואינו ספר ממש ולא רצו להחמיר מפני שרוב הסופרים אין בקיאין בהן לעשותן כהוגן והי' מתייראין שמא עי"כ יקלקלו הכתב עד שלא יהא נקרא יפה הלכך אם יבא אחר שירצה לזיין יש למחות בידו שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים עכ"ל הרי דלא כתב שיש למחות בידן רק מטעם לעז ולא מטעם שמא יקלקלו האותיות ועוד דמדכתב סה"ת טוב לחדול דמשמע דקאי גם על טעם לעז אינו רק לכתחלה טוב לחדול מכ"ש דמטעם שני דהיינו חשש שיקלקלו דאינו רק דמה"ש אין להחמיר לזיין כמו בסת"ם:
ועוד דאין לנו לחדש גזרות למחות ולפסול מה שלא גזרו חכז"ל נהי דחשש לעז נזכר בש"ס לענין דברים אחרים אם רוצים לשנות מהמנהג יש ללמוד קצת מזה גם לענין שלא לזיין אבל חשש שלא יקלקלו לענין תגין לא נזכר בש"ס ואף די"ל בזמן הש"ס הי' הסופרים ספרי דווקני ואומנין ובקיאין יותר ולא היה חשש שמא יקלקלו מ"מ כיון דלא גזרו אין לנו לחדש גזרה עתה כמ"ש ב"י א"ח סי' י"ג ומג"א שם סק"ז ובסימן ש"א סקנ"ח ובס"ס ע"ט ופר"ח א"ח ר"ס תנ"ג והמ"מ פ"ה מהלכות חמץ ומצה דין כף כתב אין לנו לגזור גזרות מדעתינו אחר דורות הגאונים וכ"כ הריב"ש סימן קכ"ה וסי' רמ"א וכ"כ המל"מ פ"ב דסוטה סוף דין י"ב והובאו שלש אלה בעין זוכר אות ג':
ובעזרת נשים בשמות נשים אות ג' הביא מן הרח"ש וספר שמות דבדיעבד אין להקפיד אם כתב בלי נקודה על שם גאמילה אפי' במקום שנוהגין לכתוב גטין בנקודה: