תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קלח
מינקת בחדש שביעי אחר לידתה ולא הוחזקה לראות דם בימי מינקתה ובליל שבת אחר תשמיש ירדה ממטתה ונכנסה לחדר אחר שהיה שם נר דולק ובדקה עצמה וראתה מראה אדום לחים ולאחר שספרה ז"נ וטבלה שימשה ותיכף אח"ת בדקה עצמה וראתה דם ובביאה ראשונה לא בדקה עצמה לפני תשמיש אם יש לסמוך על הראב"ד שלא נחשב ביאה ראשונה מן המנין ותוכל לשמש עוד פ"א בליל שני מטבילה השניה ולא תהא כרואה ג"פ מח"ת והבעל והאשה אמרו שהרגישו בשעת תשמיש שרחמה צר מאד שלא כדרך שהרגישו עד הנה:
הנה הסד"ט בסימן קפ"ז ססק"ב כתב לפרש דעת הראב"ד דלא בדקה פעם ראשון אח"ת ולפיכך אין ביאה זו ממנין הג"פ אבל אם מצאה תכף אח"ת רק לפני תשמיש לא בדקה גם לראב"ד ביאה ראשונה מהמנין גם בשו"ת בית שלמה בח"ב ס"י הוכיח כן שזה הפירוש עיקר דהא גם להלל בריש נדה דיה שעתה לחולין משום דיש לאשה חזקת טהרה א"כ ליכא למימר דראתה לפני תשמיש עיי"ש ושניהם לא ראו דברי ספר האשכול שהביא בהלכות נדה דברי הראב"ד בפירוש שלא בדקה לפני תשמיש רק אח"ת ולפיכך תלינן שהדם היה מונח בפרוזדר מלפני תשמיש ובכו"פ סימן קפ"ז כתב שגם דעת הרמב"ם כן ובחת"ס חיו"ד סימן קנ"ג כתב שגם דעת רש"י כן ומה שהקשה האשכול על הראב"ד תרצו בחת"ס שהרגיש מעצמו בקושיית האשכול אף דלא ראה ספר האשכול ומה שדחה הב"ש סברא זו בשתי ידים מכח קושייתו אינו רק לפימ"ש התוס' בריש נדה דמודה הלל לענין חולין משום חזקת טהורה של האשה אבל בחידושי רמב"ן שם מיאן בזה כיון דאיתא בנדה שם כיון דמגופא חזיא לית לה חזקה דעלולה לראות אלא הטעם משום דיש להפירות חולין שנגעו בה חזקת טהרה ולעיל בסימן קל"ו כתבתי ליישב דעת רמב"ן שלא יהיו דבריו סותרין דבדף י"ח כתב דאזלינן רק בתר גוף שנולד בו הספק וא"כ אין לדחות דעת הראב"ד אף דיש חולקים עליו ומפרט דלשון הש"ס דתנא הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם הראשונה ושניה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש משמע להדיא כדעת הראב"ד דאחר תשמיש ראשון תוכל לשמש עוד ג"פ ובית מאיר ר"ס קפ"ז כתב דכונת הראב"ד דלא בדקה אח"ת מיד בשעה שתושיט ידה אלא אח"ז זה ראתה מעצמה דפירוש זה ברור ובודאי אלו ראה באשכול לא היה כותב כן גם הוא וגם תוס"ש וסד"ט:
ובנ"ד שלא מצאה דם רק אחר שנכנסה לחדר אחר דלפי דין הש"ס ופוסקים ומחבר אין זה רואה מחמת תשמיש רק רמ"א בסימן קפ"ז הביא דעת יש אומר שבראב"ד שאין אנו בקיאין עכשיו בשיעורין הללו וכל שראתה סמוך לתשמיש הוי כרואה מחמת תשמיש אבל בספר האשכול צווח על זה דאין טעם לדבר שאין צריך בקיאות לשער כדי שתרד מן המטה ולכמה תקנית חתרו להתיר אשה לבעלה ולמה נוסיף חומרא עכ"ל ואפשר לומר קצת דגם הי"א לא אמרו אלא כשלא ירדה מן המטה ובדקה עצמה רק במטה אחר תשמיש מצאה דאנו צריכין לשער בכדי שתרד מן המטה ותבדק בזה אין אנו בקיאין משא"כ אם ירדה מן המטה והלכה לחדר אחר ובדקה ומבואר דכה"ג לא מיקרי סמוך לתשמיש:
ובנ"ד יש עוד סעד דבשלמא בעלמא ל"ל שמא לפני תשמיש או אח"ת ראתה ואת"ל בשעת תשמיש שמא מן הצדדין משום דרוב דמים מן המקור וגם יש לה חזקת הגוף דלא נתקלקלו הצדדים לצאת מהם דם משא"כ הכא ל"ל רוב מן המקור דהא רוב מינקת וגם זו עתה מסולקת דמים וגם חזקת גופה נשתנה ואתרע דעד עתה לא היה רחמה צר מאד ועתה רחמה צר מאד דסתמא זה מחמת איזה נפוח גישוואלין או מכה דל"ל בזה כיון דמגופה חזיא ועלולה לראות לית לה חזקת הגוף דאין עלולה רק לראות מן המקור:
ובערך ש"י עיו"ד ס"ס קפ"ו ותחלת קפ"ז כתבתי לתרץ קושית החו"ד שהקשה הא וסתות דרבנן וכשמצאה דם סמוך לתשמיש אינו רק ספק באשם תלוי א"כ נימא ספק דרבנן לקולא ונימא דהדם יצא ממקורה אחר תשמיש ועוד נעמידנה בחזקת גופה ואחר תשמיש ראתה ותרצתי משום דחזקת דם בא בהרגשה כמ"ש הרמב"ם ותוס' בריש נדה דף ג' דרוב פעמים מרגשת בעקירת דם מן המקור רק בשעת תשמיש אפשר טעתה וסברה הרגשת שמש הוא וא"כ כיון דלא הרגישה אין לתלות שראתה רק אחר תשמיש ולפימ"ש בעטרת צבי מהגאון ר"י מראפפורט דרוב נשים אין יודעין מהרגשה פתיחת פי המקור רק בהרגשת זיבת דבר לח עיי"ש והנה הא דכתבו דרוב פעמים מרגשת כשנעקר מן המקור משים דאגב צערה מרגשת אבל לולא זה י"ל דנפתח המקור ונשאר בפרוזדור ובחורין וסדקין וא"כ תינח בימים קדמונים אבל עכשיו דנשתנה ורוב אין מרגישין בפתיחת המקור כי נשתנו החושים מחמת חולשת ואם זה היה בזמן הר"י מראפפורט כ"ש עכשיו שזה יותר מק"ע שנים מאז עד עתה וא"כ אין ראיה ממה דלא הרגישה אחר תשמיש וי"ל שמא אח"ת נעקר מהמקור עיי"ש ולפ"ז י"ל גם להחולקים על הראב"ד וס"ל אף דלא בדקה לפני תשמיש ביאה ראשונה נחשב מהג"פ היינו משום דאם איתא שכבר ראתה לפני תשמיש היתה מרגשת בפתיחת פי המקור אבל עכשיו דנשתנה ורוב נשים אין מרגישין בפתיחת פי המקור לכ"ע לא נחשב ביאה ראשונה עכ"פ במנין ג"פ והגם דאין לסמוך על זה להקל מ"מ יש סעד גדול לסמוך על הראב"ד וסייעתיה דלא ליחשוב ביאה ראשונה ועל האשכול דאני ג"כ בקיאין דלא הוי סמוך לתשמיש לענין רואה מח"ת רק כדין הש"ס והפוסקים עד שתרד מן המטה ותבדוק וא"ל נהי דאין מרגישות בעקירת הדם מן המקור מ"מ מרגשת בזיבת הדם דהא ז"ל הרמב"ם בפ"ה מהא"ב דין ב' כל הנשים מתטמאות בבית החיצון ואע"פ שלא יצא הדם לחוץ אלא נעקר מן הרחם ולא שתת עכ"ל א"כ ליכא זיבת דם לחוץ יותר ממה שנעקר מן הרחם והרי העקירה רוב נשים אינן מרגישין דפתיחת המקור ודאו מצערה יותר ממה שיוצא הדם באותו רגע רק לבית החיצון ואינו זב יותר:
ומה ששאל דאחר תשמיש ראשון מצאה על חלוקה כתם רק כיון דלא רמיא עלה דבל"ז היתה טמאה מחמת בדיקתה שמצאה דם לח לכן לא השגיחה אם היה יותר מכשיעור כתם או פחות לכן מסתפק אם בכה"ג נסמך לומר דתשמיש ראשון אינו ממנין ג"פ רואה מחמת תשמיש כיון דעכשיו חזינן דטמאה נאמר רגל"ד דהיתה טמאה לפני התשמיש מחמת הכתם יבש את"ד זה ליתא דהא מה דס"ל להחולקים על הראב"ד דגם תשמיש ראשון מן מנין ג"פ ולא אמרינן כבר לפני התשמיש ראתה כיון שלא בדקה לפני תשמיש הוא או מטעם של התוס' בריש נדה דגם להלל מוקמונן לה בחזקת טהורה לענין חולין ודיה שעתה או מטעם שכתבתי מדלא ארגשה כנז"ל א"כ מה"ט גופייהו נאמר דהכתם אינה ממנה ולא היה בו שיעור כתם ועוד לעולם תלינן במצוי יותר דכל חלוק וחלוק מלא כתמים פחות מכשיעור בתם:
ומה"ט נראה נמי באשה אחרת שמצאה כתם על חלוקה ונאבד ואינה יודעת אם היה שיעור כתם דטהורה ואין לומר דזה הוי ספק מחסרון ידיעה כיון דנאבד ואלו היה לפנינו היינו יכולין לשער וכ"כ בלבושי שרד בפתיחה להלכות טרפות ס"ק מ"ד וס"ק מ"ה וכ"ש הכא די"ל מדלא ארגשה ודאי היה פחות מכשיעור ובא מעלמא מכנים ופרעוש וכיוצא בו:
אמנם בלאו הנהו טעמי הוה ספק דרבנן אן אפשר דנ"מ בימי לבונה לשיטת רוב אחרונים דגם בימי לבונה בחזקת טהרה עומדת והובאו בפ"ת ליו"ד סימן קפ"ז סקכ"ד אך בג"י ראשונים דמחמירין שלא לתלות בשום דבר משום דעדיין מעיינה פתוח כדאיתא בסימן קצ"ו סעיף יוד מ"מ בכגון זו דא"י אם היה בו כשיעור כתם ונאבד י"ל להקל דתולין במצוי וצ"ע לפי הטעם שכתבו שם דפחות מכשיעור תולה משום דאל"כ לא תטהר לעולם דא"א להזהר ובכה"ג דנאבד הא אפשר להזהר שלא תאבד:
ועוד חם יודעת שהיה גדול משיעור פרעושים או פשפשין המצוים בזה"ז רק מסופקת אם היה כשיעור גריס שבזמן הש"ס נהי דמקילין בזה משום דלא גזרו חכז"ל רק על שיעור גריס שבזמנם מ"מ ליכא למימר השתא דתולין במצוי ובאמת גם בג"י ראשונים בחזקת טהורה היא דהיינו חזקה שנפסק דמה כמ"ש בחידושי רמב"ן ור"ן בפ"ק דנדה דף ה' הרי דלא ס"ל דכל ג"י מעיינה פתוח:
אך בכו"פ בסימן קנ"ו ס"ה כתב דסברת דעת המחמירין בג"י שלא לתלות משום דאז עדיין שכיח שתראה דם עיי"ש וא"כ גם במסופקת אם היה הכתם יותר מכגריס דלא שכיח בזמן הזה להיות ממאכולת כשיעור גריס ועוד לא תלינן בג"י ראשונים דאתי מעלמא ויותר יש לתלות דאתי מגופה דשכיח רק אם מסופקת שהיה רק קטן כמו ששכיח עכשיו ממאכולת יש לתלות:
ועוד דל"ל מדלא ארגשה ודאי היה מעלמא ופחות משיעור כתם דהא בג"י ראשונים להמחמירין שלא לתלות משום דאז עדיין מעיינה פתוח והרי הא דחזקת דם בא בהרגשה משום דפתיחת פי המקור ועקירת הדם משום מצערה הרבה וכדאיתא ריש נדה דף ג' אגב צערה מתערה והיינו בעקירת דם בפתיחת פי המקור כמ"ש תוס' שם וזו דבג"י מעיינה פתוח ל"ל כן:
וגם לפימ"ש לעיל דעכשיו רוב נשים אינן מרגישות ויודעת בפתיחת פי המקור רק בזיבת דבר לח עכצ"ל היינו בזיבת דבר לח הרבה דאם אין מרגישות בפתיחת פי המקור דמצערה כ"ש בזיבת דבר לח מעט דאינה מצערה כך וכמ"ש בחת"ס יו"ד סימן קס"ז ועיי"ש ומה"ט נמי כתבתי לעיל דעכשיו יש לומר דלא ליחשב ביאה ראשונה ממנין הג"פ כשלא בדקה לפני תשמיש דל"ל משום דחזקת דם בא בהרגשה כיון דאין מרגשת רוב נשים בפתיחת פי המקור י"ל דלפני ביאה נפתח הפי מקור ויצא מעני דם דזה הוי הרגשה אף דאינו שותת וכיון שלא זב ממנה אז הרבה דם לא ארגשה בזיבת הדם וגם מה"ט ל"ל עכשיו דודאי לא ראתה לפני התשמיש משום דאוקמה בחזקת טהורה דא"כ נימא דלא ראתה עד אחר תשמיש משום האי חזקה ול"ל משום דחזקת דם בא בהרגשה ואם לא ראתה עד אחר תשמיש היתה מרגשת בזיבת דבר לח הרבה דם בממ"נ אם באמת הרגישה אחר תשמיש בזיבת הדם הרי הרגישה וי"ל עתה ראתה ואם לא הרגישה רק בדקה ומצאה על העד דם י"ל לפיכך לא הרגישה משום דהיה רק מעט דם וגם אם מצאה על הסדין או על חלוקה דם הרבה מ"מ ל"ל מדלא הרגישה אחר תשמיש בזיבת דם הרבה ודאי בשעת תשמיש זב לחוץ דהא בשוכבת אפרקיד אין דרך הדם לזוב לחוץ כמ"ש תוס' בריש נדה דף ג' בד"ה מרגשת וע"כ כשעמדה מהמטה או ישבה זב הדם ושמא לא ראתה עד אז וגם שמעתי מן רב גדול בתורה וי"ש שאמר שאמרה הרבנית שלו שעכשיו אין הנשים מרגישין בעקירת הדם מן המקור ופתיחת פי המקור:
ועוד יש לתרץ דעת הראב"ד דס"ל א"ל בדקה לפני ביאה ראשונה אין נחשב אותו ביאה במנין ג"פ רואה מחמת תשמיש דאמרינן אימר לפני תשמיש ראתה והקשה בשו"ת בית שלמה הא יש לאוקמוה על חזקת טהורה עד שעת ביאה כמ"ש התוס' בריש נדה דגם להלל ס"ל לעין חולין דדיה שעתה משום החזקה כמו שהבאתיו לעיל ויש לתרץ דהא מבואר בשו"ת בשמים ראש סנ"ג הא דרואה ג"פ מחמ"ת אסורה לשמש עוד אינו רק איסור דרבנן ואלו ראה החמ"ח בסימן קי"ז דברי הרא"ש לא היה כותב דזה איסור דאורייתא וא"כ לפי מה שהעלה הפר"ח בכללי ס"ס אות ט"ו באורך ואות ל"ג בכללי ס"ס בקצרה דספק דרבנן אף שיש לו עיקר מן התורה ויש לו ג"כ חזקת איסור מ"מ לא אסרינן משום החזקה וכן כתב הכו"פ שם ואפשר גם להש"ך שם שאני הכא כיון דמגופה חזיא ועלולה אשה לראות דם דאתרע חזקה שלה כיון דהשתא ודאי טמאה וכדאיתא בריש נדה י"ל לכ"ע בספק דרבנן לא מחמירין והתוס' שכתבו דלחולין דיה שעתה משום חזקה היינו לקולא:
ועוי"ל דהכא איכא ס"ס ספק מן הצדדין וספק כבר ראתה לפני תשמיש והרבה פוסקים מתירין בס"ס גם אם יש חזקת איסור והוא איסור דאורייתא וא"כ י"ל לכ"ע בדרבנן ויש ס"ס להקל דלא אסרינן מחמת החזקה תדע דהא כל הראיות הש"ך בכללי ס"ס דאיסור דרבנן ויש חזקת איסור גם ספק אסיר אינו רק בספק אחד לא בס"ס וכן משמע בש"ך שם אות כ"ד וא"ל דספק מן הצדדין אין לצרף לס"ס דהרי בסמ"ג הובא בב"י סימן קפ"ז עושה ספק מן הצדדין לצרפו לספק אחר לעשות ס"ס וצ"ל אף די"ל חזקת הגוף כמ"ש לעיל מ"מ כיון דרוב נשים אין רואין מחמת תשמיש כמ"ש ב"י זה עומד נגד חזקת הגוף:
ובזה נ"ל דה"ט דרואה ג"פ מחמת תשמיש אינה אסורה לשמש עוד רק מדרבנן ואפילו למ"ד וסתות דאורייתא והבית מאיר באה"ע סימן קי"ז צוח הא כל דבר דאיתחזיק ג"פ נעשה חתיכה דאיסורא וגם לפימ"ש הנו"ב דגם למ"ד וסתות דרבנן היינו לאחר שעבר הוסת דיש חזקת טהורה נגד חזקת דראתה ג"פ בזמן זה אבל באדם הוי איסור דאורייתא כמו דלשמא מת לא חיישינין ולשמא ימות חיישינין ה"נ חיישינן דתראה בזמן וסתה א"כ ה"א ברואה ג"פ מחמת תשמיש תהא אסורה מדאורייתא לשמש שמא תראה אבל לפימ"ש א"ש דהא מבואר בר"פ האשה שהלכה דרוב עדיף מחזקה וא"כ ה"נ הרי ספק מן הצדדין הוי פלגא ופלגא וחזקה דג"פ דאינו אפילו כרוב נמצא יש מיעוט עם פלגא דצדדין דהוי כרוב דעדיף מן החזקה דג"פ לכן אין אסורה רק מדרבנן:
וא"ל דא"כ למה אסורה מדרבנן כיון דהוי כרוב והרי קטן וקטנה מייבמין משום דאזלינן בתר רובא דלאו איילנות וסריס כדאיתא ביבמות דף קי"ט לחכמים דשאני הכא כמו דקי"ל ס"א בגופו וס"א ע"י תערובות לא מהני אף דעכשיו הוי ס"ס דהוא כרוב ואפשר נמי עדיף מרוב כמ"ש הרשב"א סימן ת"א וכתב מהרא"י הובא במבוא שערים סימן פ"ד דהטעם משום דנודע ספק שבגופו תחלה והוא ספק דאורייתא ובאותו הפעם לא היה עדיין רק ספק אחד ונעשה הספק כודאי וכשנתערב אח"כ הוי כודאי איסור שנתערב וא"כ ה"נ כשראתה תחלה מחמת תשמיש הוי ספק אם מן הצדדין או מהמקור ונאסרה לבעלה עד שתספר ותטבל נעשה כודאי לכן אף דאח"כ לענין החזקה דג"פ נתוסיף ספק ונעשה כרוב להיתר לא מועיל אך הא דס"א בגופו וס"א בתערובות דלא מהני אינו רק מדרבנן משום דמחזי כודאי איסור כיון שכבר נאסר וכמ"ש בערך שי סוף סימן ק"י בד"ה והטו"ז וכ"כ השפ"ד בכללי ס"ס דין ט' לכן ה"נ רק מדרבנן אסורה ועיין נו"ב חיו"ד סימן מ"ג בד"ה וא"ת א"כ בלא בדיקה תהא מותרת לבעלה משום ספק שמא מן הצדדין וספיקא לקולא דהא וסתות דרבנן זה אינו דעכ"פ ספק זה עקרו הוא ספק דאורייתא דאתה מסתפק על הדם אם הוא דם מן המקור ואף דאח"כ הוי רק הספק לענין וסתות דהוא דרבנן מ"מ כיון דלענין עיקר הספח הוא דאורייתא אמרינן להחמיר ועיין ש"ך בדיני ס"ס כלל י"ט ופר"ח כלל חית עכ"ל ולפימ"ש בלא"ה לק"מ דהא כיון דהוחזקה ג"פ לראות מח"ת יש איסור מן התורה לענין החשש שמא תראה אלא משום דיש ספק שמא הוא מן הצדדין לכן לא הוי רק איסור דרבנן א"כ תו ל"ל דהוי ספק דרבנן משום ספק מן הצדדין עכ"פ חזינין סברת הנו"ב משום דעיקר הספק בדאורייתא מחמירין:
ועוד יש לחלק דבשלמא בקטן וקטנה דמייבמין ולא חיישי רבנן למיעוט סריס ואיילנות כיון דלא חזינין שום ריעותא עדיין אחזוקי ריעותא לא מחזיקינן משא"כ האי דראתה מח"ת כבר ג"פ דיש ריעותא חיישי רבנן אף למיעוטא דה"נ חזינין דכ"ז דלא ראינו ריעותא א"צ לבדוק לא לפני תשמיש ולא לאח"ת אבל כשראתה מח"ת צריכה אח"כ בדיקה לפני תשמיש ואח"ת כמ"ש בספר האשכול כיון דיש ריעותא:
ועוד דאין להשוות גזרות חכמים כמ"ש תוס' בפרק בנות כותים דף ל"ג ע"ב בד"ה ורמינהו דאין להשוות גז"ח זו לזו דפעמים נראה להם להחמיר אפילו בס"ס והובא במהרי"ט ח"ב בחיו"ד סימן ב' וכ"כ תוס' בר"פ כל הבשר דאין לדמות גזרות חכמים זו לזו רק במקומת דהש"ס מדמה: