תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קלז
נשרף רפת בקר והיו שם שתי פרות חולבת ונחרכו השערות וגם העור באיזה מקומות ודעת אחרונים לאסור גם בבהמה אפילו בהפס"מ אם ראינו שנפלה לאור ונשתנו בני מעיה ונסתפק לענין החלב מחיים וא"י אם נשתנו ב"מ וכתב לפימ"ש בגב"ש ס"ו בצולעה על ירכה להתיר החלב משום ס"ס שמא לא נשמט ואת"ל נשמט שמא לא איעכל ניביה ובחיים א"א לבדוק וה"נ הוי ס"ס שמא לא נשתנו ב"מ ואת"ל נשתנו שמא הלכה כהמחבר בס"ס נ"ב דמכשיר אלו תוכן דבריו לא דמי להך דגב"ש די"ל כאן אינו רק ספק אחד שמא מחמת האש נחמרו ב"מ דהא גם להמחבר אלו ידענו שנחמרו ב"מ אסור ואח"כ מצאתי שכ"כ בד"ק ס"ס לט':
אמנם מ"ש הד"ק גם על הנידון גב"ש שכתב דלגבי חלב לא שייך חזקת איסור של הפרה אולי י"ל שכיון שעיקר הספק נולד מצר הבהמה יש לדון כפי הבהמה גופה עיי"ש נראה ל כהגב"ש דהא ברש"י קידושין דף ס"ו גבי הא דינאי כתב כיון דאין דנין על האם רק על בנה לא מהני חזקת האם לבנה והתוס' שכתבו דמהני לבנה כדאר"י בפ"ק דכתובות מאן דמכשר בה מכשיר גם בתה כתב הפנ"י דשאני הא דמכשיר בבתה כיון דהאם טוענת ברי וגם התוס' ס"ל הכי אלא דס"ל גם גבי ינאי כיון דהאם נשאת לכהן הוי כאמרה ברי דלא נטמאה ולהכי דייקו תוס' דמוקמינין האם בחזקת כשרות ולא כתבו בחזקת היתר אלא משום חזקת כשרות דאם נטמאה לא היתה נשאת לכהן והוי כאמרה ברי עיי"ש וא"כ לרש"י ותוס' לא אזלינן בתר גוף שנולד בו הספק ואף דריטב"א בקידושין דף ע"ט כתב דאזלינן בתר גוף שנולד בו הספק ומשמע שם אף דאין דנין השתא על גוף זה רק על מה שנגע בו מ"מ הוי ספק אם כרש"י ואם כריטב"א וה"נ עכשיו אין אנו דנין על הבהמה גופה אם היא טרפה דבלא"ה אסורה משום שאינה זבוחה ואינו רוצה לשוחטה עכשיו ואחר שחיטתה לא יהא ספק דהא נראה אם נשמט הירך ואם איעכל ניביה וא"כ יש ס"ס שמא גם בהמה עצמה אם נאבד הירך יש להכשיר דהא בסימן נ' פליגי הפוסקים בנולד הריעותא מחיים אם מתירין אותה ואת"ל דאסורה משום דנולד מחיים הוא בחזקת איסור מ"מ שמא כיון דאין דנין עכשיו על הבהמת רק על החלב לא אזלינן בתר חזקת איסור שאינה זבוחה לגבי החלב:
והנה רמב"ן ור"ן בנדה דף ח"י וריטבא דלעיל הקשו על רש"י דהא בנדה דף כ"ו אמרינן שליא בבית הבית טמא דרוב שליות יש בהם ולד והא הבית יש לו חזקת טהרה ונצרף מיעוט שליות שאין בהם ולד ולמה הבית טמא אע"כ דאזלינן בתר עיקר הדבר דהיינו השליא דאין לה חזקה ה"נ ניזל בתר האם של ינאי שהיה לה חזקת היתר ולע"ד י"ל דהא דאזלינן בתר חזקה אינו מסברא וכ"כ בית מאיר באה"ע סימן ואו רק דחידשה תורה כדיליף בפ"ק דחולין מנגע לכן אין לך בו אלא חידושו כמו נגע דאין הספק אלא בנגע עצמו ולא בא ממקום אחר כמו בשליא בבית משא"כ גבי ינאי דאין לו חזקת היתר אלא נימא כיון דבא מאמו ניזל בתר חזקת היתר דאמו אמרינן להיפך כיון דחזקה חידוש מסתיין שיועיל החזקה לאמו לבד ולא כשאין דנין על האם שיועיל החזקה לבן כין שאין דנין על שתיהן כאחד וא"כ ה"נ כשאנו דנין על החלב לבד ויש לחלב עצמו ס"ס דהוא מסברא להתיר כיון דנוטה יותר להיתר ואינו ספק השקול אין לילך בתר חזקת איסור דפרה כיון דחזקה חידוש דילפינן מנגע דהחזקה בגוף דבר הנידון אין לך בו אלא חידושו:
ועוד י"ל לפימ"ש במשמרת הבית דף חית דאפילו תימא בעלמא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה לא אמרינן אלא ברוב וחזקה דעלמא אבל חזקה המסתלקת ע"י המתעסקין לסלקה ורוב דמתעסקין בה כל שיתעסקו בה מסלקין אותה ודאי והובא במלא הרועים אות סמך וא"כ ה"נ בשליא בבית דע"י דנמצא השליא בבית נטמא הבית דהוי שליא מתעסק בבית ורוב שליות הנמצאים בבית מסלקין חזקת טהרה דבית וכן תינוק הנמצא בצד העיסה דרוב תינוקת מטפחין בעיסה ומסלקין החזקת טהרה דעיסה לכן לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ועיינתי במשמרת הבית שם דף זיין וראיתי שכתב נמי ה"ט על תינוק בצד העיסה ועל שליא בבית וכמ"ש עוד כתב במשמרת הבית שם דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אלא אם המיעוט מגרע הרוב כמו רוב מתעברות ויולדת דמן אותו רוב אשר מתעברות יש מיעוט מפילות משא"כ כשהרוב בפני עצמו והמיעוט אינו מחסר מן הרוב אלא המיעוט בפני עצמו כהך דשליא בבית והך דתינוק בצד העיסה דאין המיעוט מגרע מן הרוב לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה נמצא דגם משמרת הבית ס"ל כרש"י דדנין על גוף הדבר ולא תלינן אותו במקור הדבר שנובע ממנו ובנו"ב חיו"ד סימן נ"ז בד"ה והנה כתב לענין מ"ר וחלב גם בחייה ודאי עומדת בחזקת היתר וגם ליכא לברורי שהרי בחייה א"א לבדוק:
ובשו"ת מהרי"ל ס"ס קנ"א כתב וז"ל אך חזינא דלא אזלינן בשום דוכתא אלא בתר דאתיילד ביה הספק ולא אזלינן בנדה בתר חזקת טהרה עכ"ל אמנם ז"ל חידושי רמב"ן בריש נדה מ"ט דשמאי פירושי מפרש מתניתין ואזיל דאלו טעמא דשמאי כ"ע אית להו אלא שהחמירו לתלות בתרומה וקדשים ואוקים משום דהעמד אשה על חזקתה ובחזקת טהורה עומדת שהרי טבלה לנדתה ובדיקה היא משעה שפסקה לנדתה הראשון והלל כי אמרו העמד דבר על חזקתו ואפילו לתרומה וקדשים היכא דלית ליה ריעותא מגופיה והך אשה כיון דמגופה קחזיא לא אמרינן אוקמה אחזקה אלא חיישינן הלכך בחולין אע"ג דאיכא למיחש למלתא כיון דלא מכריעא מלתא דטומאה מוקמינן טהרות אחזקתייהו עכ"ל הרי דלא אזיל בתר מלתא דאתיילד ביה הספק וצ"ל ראיית מהרי"ל מהתוס' שכתבו בריש נדה בד"ה מעל"ע וז"ל ודוקא לקדשים או לתרומה אבל לחולין לכ"ע דיה שעתה דאוקמוה לה בחזקת טהורה עכ"ל והגמרא מסייע להתוס' דהרי לא אמרו טעמא דשמאי משום חזקת טהרה דהתרומה וקדשים שנגעה בהן אלא משום דהעמד אשה על חזקתה אבל רמב"ן הכריח זה כיון דלהלל כיון דמגופה חזיא ליכא לאוקמה על חזקתה א"כ למה טהרו חולין ועכצ"ל משום חזקת טהרות של החולין וקשה לרמב"ן למה לא אמר הגמרא משום חזקת טהרות וראיתי במהר"ם מלובלין שהקשה כן על הגמרא ותירץ משום דחזקת טהרות לא חשיבא חזקה כן שלא היתה לה שעה מבוררת כמ"ש התוס' בע"ב בד"ה דאיכא ריעותא ובטהרות ליכא שעה מבוררת כל כך בטהרתן אבל גבי אשה איכא שעה מבוררת דהא עכ"פ בדקה עצמה לפני זה כשעה אחת ונמצאת טהורה עכ"ל ועדיין קשה לרמב"ן דטעמא דהלל משום דבחולין אזיל בתר חזקת טהרות לימא דטעמא דשמאי דס"ל גם לקדשים ותרומה אזיל בתר חזקת טהרות וצ"ל דאה"נ דהמ"ל כן אלא דעדיפא קאמר דיש לאשה חזקה מבוררת ולהכי לא אחמרו גם לתרומה וקדשים אבל להלל לפי המסקנא דס"ל דכיון דמגופה חזיא אין לה חזקה עכצ"ל משים דהטהרות בחזקתן א"כ גם התוס' י"ל דלהכי כתבו דלחולין אזלינן בתר חזקת טהרה דאשה משום דזו חזקה מבוררת ואזלא ראיית מהרי"ל אך דברי מהרמ"ל דחוקין דבשלמא התוס' שכתבו לענין הבהמה דאין לה חזקה מבוררת דשמא נולדה טרפה אבל בטהרות ודאי קידם שנגעו באיזה טומאה ודאי היו טהורין:
ולע"ד דס"ל להגמרא דמשום חזקת טהרות לא היה שמאי חולק לטהר הקדשים והתרומה והרי גם לענין איסורין כ"פ ס"ל דאין מתירין ספק איסור וכמבואר ביו"ד סימן נ' וא"כ מהראוי לעשות סייג ולחיש לענין קדשים ותרומה עכ"פ כדס"ל להלל אלא זה בחזקה דעלמא אבל חזקת הגוף אלים משאר חזקות כמ"ש תוס' בפרק המדיר דף ע"ה ע"ב בד"ה אבל ובד"ה ספק:
או נהי דמשום חזקה אחת גם שמאי לא היה סומך לטהר קדשים ותרומה ולא היה חולק על הלל וחכמים אלא דזולת זה יש עוד חזקת אשה והוי שתי חזקות דחשיבי כודאי כדאיתא בעירובין דף ל"ו וא"כ גם כן אין ראיה למהרי"ל לא מהגמרא ולא מהתוס' דלהכי נקטו התוס' דלחולין מוקמונין האשה בחזקת טהורה ולא כתבו משום דמוקמונין החולין בחזקת טהרה משום דחזקת האשה חזקת הגוף או דעם חזקתה יש שתי חזקות ואף דהתוס' ס"ל בספק השקול באיסור דאורייתא מוקמונן על חזקתה להיתר כמו שהאריך הפר"ח בסי' כ"ט בשיטת התוס' לק"מ חדא דכל מה שהביא הפר"ח מהתוס' מיירי בבהמה דיש לה חזקת הגוף ואף דהוי חזקה שלא נתבררה מ"מ הוי חזקה דאתיא מכח רובא דרוב בהמות כשרות ועוד אין להקשות מתוס' על תוס' דכמה בעלי תוס' המה והא ראיה. דבב"מ על יו"ד הביא מתוס' ב"ק דף י"א ומנדה דף י"ח ע"א ד"ה שליא דבספק השקול לא מוקמונין אותה בחזקת היתר עיי"ש בבית מאיר סימן כ"ט ועיין ביד מלאכי בכללי התוס' שם אות כף ואות נ"ה מכמה פוסקים שכמה פעמים התוס' סותרים זה את זה משום שהרבה הי' בעלי תוספות:
ועדיין צ"ע דלכאורה דברי רמב"ן סותרין אהדדי דבריש נדה כתב דאזלינן בתר חזקת טהרות ולא בתר עיקר הדבר דאתילד בו הספק באשה ובדף ח"י כתב דאזלינן בתר עיקר הדבר כגון שליא בבית ועיסה דתינוקת מטפחין בה ועכצ"ל דשאני הך דריש נדה דבאשה עצמה לא מכרעא מלתא דטומאה והוי מצד עצמה ספק השקול לכן אזלינן בתר חזקת טהרות שנגעו בה משא"כ הך דדף י"ח דשליא מצד עצמה ותינוקת מטפחין דמצד עצמן יש רוב ומכרעא מלתא לטומאה לא אזלינן בתר חזקת טהרות ולפ"ז גם בבהמה הצולעת דיש בגופה ס"ס אלא דהמחמירין ס"ל כיון דבחייה לא אזלינן בתר ס"ס דיש לה חזקת אבר מן החי אבל מ"מ לא יאמר אדם דמכרעא מלתא לאיסור דלא יחלוקו כל כך על המתירין דס"ל דס"ס עדיף מחזקה אלא דהם ס"ל דלא עדיף מחזקה להתיר דדי לומר דהוי ספק איסור וא"כ כיון דלגבי החלב ליכא חזקת איסור אבמ"ה ממלא אזלינן לענין החלב בתר הס"ס כיון דלענין גוף הבהמה לא מכרעא מלתא ממלא יש לנו לומר דגם הר"ן דלעיל הכי ס"ל:
אמנם הריטב"א בקידושין שם מביא ג"כ ראיה מנדה לב"ה דמטמאו למפרע מעל"ע כל טהרות שנגעה עיי"ש וקשה הא חולין באמת טהורים ורק בתרומה וקדשים דמעלה עשו בהם משום סייג כדאיתא בפ"ק דנדה וצ"ל דס"ל הא דס"ל לב"ה דעשו סייג משום דחזקת האשה גרוע כיון דמגופה חזיא לא סמכו על חזקתה רק לענין חולין אבל לקדשים ותרומה עשו סייג וכמ"ש התוס' ריש נדה אבל אם הוה אזלינן בתר חזקת הטהרות דאין בחזקה זו גרעון גם סייג לא הוי להו לעשות ומ"מ כבר כתבתי דרמב"ן כתב להיפך גם מהתוס' אין ראיה ובתוס' פרק בכל מערבין דף ל"ו בד"ה במקוה מבואר דלא אזלינן בתר חזקת טומאה של האדם אלא בתר חזקת טהרות שנגעו בהאדם וכ"כ בנוב"ת חיו"ד סימן ס"ד: