אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קלו

סימן קלה

יצא פקודא מהמלך באיזה מדינה למנות ממונים דהיינו טובי קהל ועל פיהם יהא התנהגות הקהל וטרם יתאספו הקהל למנות ימנו שרי העיר טובים לפי דעתם ועתה נמנו איזה טובים עפ"י שרי העיר ועשו מס על כל יחיד ויחיד וליתן חק קבוע לאיזה יחידים אשר אין צורך כלל להקהל בהם וגם שכרו חזן אשר אין צורך לקהל כי היה די בבעל תפלה פשוט וגובים השכירות אפילו מאותם שאין מתפללים בביהכ"נ שהחזן שם ושואל אם יש לטובים כח זה מחמת שנתמנו ברשות המלך וכדאיתא בחו"מ סימן ג' דזהו בכלל דינא דמלכותא להושיב דיינים ושופטים מי שירצה:

הנה מבואר בר"ן פ"ק דגיטין הא דדמ"ד דוקא מה שעושה מחוקי המלכות אבל מה שהוא עושה שלא כדין לא ולישנא דדינא דמלכותא הכי משמע דאי עביד שלא כדין חמסנותא הוי ולא דינא כ"כ רמב"ן ואס"ז בפחז"ה דף נ"ה בשם הר"י מיגאש וגם בריב"ש ס"ס רעא ובסמ"ע ס"ס ג' מבואר דרשות המלך אין מועיל רק למאן דגמיר וסביר ואם נימא דמועיל אף שעושה שלא כדין למה צריך דוקא שיהא גמיר וסביר וא"כ אלו שעשו חק לאיזה יחידים מה שאין דרך צדקה כמו לשאר עניי עירם ומוציאין ממון זה מכל יחידי הקהל הוא שלא כדין וגזלנותא הוא ולא יפה כח הממונים מהמלך דאתו מכחו דאין דינו דין בכה"ג:

גם דין החזן שאין צורך בו להקהל דהיה די להם בבעל תפלה פשוט ולא להרבות מהר ומתן לחזן שצווחו גדולי הדור שלפנינו על זה אע"פ שספחת זה נתפשט מכבר בכמה מקומות ל"ל בכה"ג מנהג מבטל הלכה שזה דרך שכבשוהו וכו' ואינו מנהג וותיקין מכ"ש להטיל שכירות זה על כל הקהל גם על אותם שאין מתפללין בביהכ"נ שמתפלל החזן:

ובסמ"ע סימן ב' סקי"א הביא ממהריק שרש י"ד שכתב דאפילו למ"ד דטובי העיר יכולין לתקן מה שירצו היינו דוקא מה שהוא צרכי הקהל אבל להפקיע ממון מאחד לחברו שאינו צורך הקהל פשיטא דלא עכ"ל אבל במהרי"ק לא נזכר שיהא צורך וז"ל שם אפילו לדברי ראבי"ה פשיטא דלא קאמר שיהא כח ביד ראשי הקהל להפקיע ממון אלא דוקא בדבר שהוא נוגע אל הקהל בכללות בהא קאמר שהרשות בידם כיון שנתמנו על כך אבל לחוב לזה כדי לזכות לזה ואין הקהל מרויח או מפסיד בזה פשיטא דבהא מודו כ"ע דלא כל כמינייהו עכ"ל וא"כ לכאורה משמע אפכא מהסמ"ע דהא קאמר או מפסיד מ"מ כיון שהוא נוגע אל הקהל בכללות יש כח לטובי העיר לראבי' וצ"ל דס"ל להסמ"ע אף דקאמר מהרי"ק או מפסיד מ"מ דוקא שהוא צורך הקהל הרי דוקא מה שהוא צורך הקהל יש כח בטובי העיר לכופם וכן מבואר במרדכי פ"ק דב"ב סימן תס"ב שכתב אם הובררו טובי העיר מתחלה להנהיג קהלם בכל דבר אפילו יחיד שביררו מה שעשה עשוי בתקנת הקהל וכ"כ עוד שם בסוף סימן זה אם הקהל עשו תקנה מפני תקנת הקהל יתכן לכוף לתקנתם עיי"ש וא"כ כ"ש אם לא הובררו הטובי קהל מן הקהל רק מפני כתב המלך דהא כתב הש"ך בחו"מ סימן ג' ס"ק י"ב ואין לומר דלענין זה הוי להיפך דבשלמא בהובררו מכל הקהל אף דבררו אותם להנהיגם בכל דבר מ"מ כיון דתלוי בדעת הקהל אמרינן אומדנא דודאי לא נתכונו אלא להנהיגם בכל דבר שהוא לתקנת הקהל משא"כ אם נתמנו הטובים ע"י פקודת המלך דזה אינו דהא זה אינו להנאת המלך כגון מכס ומסים ודאי גם כונת המלך רק לטובת הקהל שלא יהיו כצאן בלא רועה והא קמן דפקודת המלך היה שיתאספו הקהל ויבררו טובים כרצון הקהל וא"כ בכה"ג נמי מה שצוה שעד שיתאספו הקהל וימנו טובים ימנו המושלים ואפילו נכרי הדיוט כל שאינו להרויח לעצמו אינו חשוד שמתכוין להכשיל הישראל כמ"ש התוס' בפ"ק דע"ז דף י"ב בד"ה ושדי נכרי וכן הוא ביו"ד סימן קי"ח ס"ב בהגה ועוד אם אינו מתכוין להנאתו ולא לטובת הכלל אין זה מחוקי המלכים ולא אמרינן בכה"ג דדמ"ד וז"ל רשב"ם בפחז"ה דף נ"ד ע"ב דדמ"ד כל מסים וארנוניות ומנהגות של משפטי מלכים שרגילין להנהיג במלכותם דינא הוא שכל בני המלכות מקבלין עליהן מרצונם חוקי המלך ומשפטיו ואין למחזיק בממון חברו ע"פ חוק המלך הנהוג בעיר משום גזל עכ"ל הרי ש"מ תרתי חדא דוקא מנהגות של משפטי מלכים שרגילין להנהיג במלכותם משא"כ כגון נידון דידן זה מנהגות של משפטי המלכים שרגילין להנהיג במלכותם דאטו רגילים כזה לתת חרב ביד הדיוטים להוציא ממון במה שאין בזה הנאה למלך ולא תקנת העם שנית כיון דהטעם שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם וכבר הוכחתי דגם שבררו הקהל טובי העיר מרצונם אין כח ביד הטובים לכוף הקהל במה שאינו לתקנת הקהל וגם בחידושי רמב"ן בפחז"ה דף נ"ה הביא דברי רשב"ם הנ"ל ולא השיג עליו אדרבה משמע שמסכים עמו וכ"פ רמ"א בחו"מ ס"ס שס"ט דלא אמרינן דדמ"ד אלא בדבר שיש בו הנאה למלך או שהוא לתקנת בני המדינה:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה