תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קלה
וששאל את"ל דצריכה לבדוק אם צריך לשואלה אם לא הרגישה צער נראה דאין צריך דהא הש"ך ביו"ד סימן פ"ג סקי"א כתב לענין דגים דא"צ לפשפש ולבדוק אם נתערבו דגים טמאים דאחזוקי איסורא לא מחזיקינן אפילו היכא דאיכא לברורי ובמג"א סימן תל"ז סק"ד כתב אהא דמשכיר בית לחברו בי"ד אם יש המשכיר בעיר צריך לשואלו אם בדק אף דחזקתו בדוק משום דבכל השנה הוא בחזקת חמץ אבל אל"ה היו סומכין על חזקת בדוק וא"צ לשואלו וא"כ כ"ש הכא דיש לה חזקת טהרה ויש ס"ס שמא לא הרגישה צער ואת"ל הרגישה צער שמא לא ראתה ולענין דאורייתא יש עוד ספק את"ל ראתה שמא דם בתולים הוא כיון דהרגישה צער הרי תלינן בדם בתולים כדאיתא בסימן קפ"ז דרוב נשים אין רואין מחמת תשמיש ובנדה דף ט"ו ע"ב אמר רב שמואל משמיה דר"י אשה שיש לה ווסת בעלה מחשב ימי וסתה ובא עליה א"ל ר"ש בר ייבא לר"א אמר ר"י אפילו ילדה דבזיזא למטבל א"ל אטו ודאי ראתה מי אר"י אימר דאר"י ספק ראתה ספק לא ראתה ואת"ל ראתה אימא טבלה ופרש"י מחשב ימי וסתה אם שהה בדרך שבעה ימים אחר וסתה דעכשיו עומדת בימים שיכולה להטהר אפילו הגיע וסתה אמרינן טבלה ואין צריך לשואלה דבזיזא באשה היא לטבול עד שיפייסנה וכ"פ ביו"ד סימן קפ"ד הרי אף דבזיזא לטבול דליכא למימר משום דמסתמא ודאי טבלה דאדרבה אין דרכה לטבול משום בושה עד שיפייסנה וגם האי ספק שמא טבלה ספק גרוע מאד דהא קי"ל בברכות דף כף דאפילו רובא דתלי במעשה לא חשוב רוב ובתנאי דקום ועשה לא מהימן לומר דקיים משום דמחוסר מעשה מוקמינין אחזקה דמעיקרא שלא עשה המעשה כדאיתא בחו"מ סימן רמ"א סעיף יוד ואם א"ל ע"מ שלא תעשה על הנותן להביא ראיה שביטל תנאי וכתב הסמ"ע בס"ק ב"ג דלעולם מסתמא שנשאר הדבר כמו שהיה מעיקרא מ"ה צריך להביא ראיה שנשתנה הדבר וגם ספק שמא לא ראתה הוי ספק גרוע כיון דיש לה וסת ארח בזמנו בא מ"מ א"צ לשואלה משום ס"ס וליכא למימר משום דאלו היתה טמאה היתה אומרת לו דהא בא עליה אפילו ישנה כדאיתא בש"ע שם בש"ך ס"ק ל"א:
וסדרי טהרה ס"ס קפ"ד כתב דהאי דינא צ"ע דהא בירושלמי פרק כה"י מבואר דהטעם דא"צ לשואלה משום דס"ל טבילה בזמנה מצוה ומשום דאל"ה לא הוי בגדר ספק שמא טבלה ואנן קי"ל טבילה בזמנה לאו מצוה דהא נהיגי שאין טובלת כשאין בעלה בעיר וכמ"ש ב"י בסימן קצ"ז ובנה"ך וש"ע שם ס"ב עיי"ש ולדידי לא ק"מ דהא בתלמודא דידן פסק דאפילו ילדה דבזיזא למטבל עד שיפייסנה הרי אף דאין דרכה למטבל עד שיפייסנה בעלה מ"מ א"צ לשואלה וע"כ לא ס"ל תלמודא דידן כהירושלמי ועוד דר' יוחנן דעליו קאי בירושלמי והוא ס"ל וסתות דאורייתא כמ"ש הה"מ פ"ד מהא"ב ה"פ משא"כ אנן קי"ל וסתות דרבנו כמ"ש כה"פ ובסוף התשובה מבואר עוד בישוב קושית הסד"ט:
ובתורת השלמים ר"ס קפ"ה הקשה לפימ"ש בת"ח כלל נ"ט סק"ח ובקונטרס הספקות דאף דהיכא דאיכא ס"ס לא מתירין היכא דיש תקנה בשאלה א"כ אמאי מתירין בסימן קפ"ד אף בלא שאלה ותירץ דאפשר שא"ה דאיכא עוד חזקה שהייתה בחזקת טהורה וגם מסתמא דרכה לטבול ובפרמ"ג ס"ס ק"י אות ל"ה ס"ק ס"ו הביאו וכתב דצ"ע בס"ס עם חזקה אם צריך לשאול דשמא התם משום דמסתמא דרכה לטבול ותמוהין דבריהם דהרי אפילו קטנה דבזיזא למטבל ואין דרכה לטבול עד שיפייסנה בעלה דמי יחוש חוץ ממנו וגם עתה דלא נהיגי למטבל כשאין בעלה בעיר וכמ"ש ב"י ונה"ך בסימן קצ"ז מ"מ א"צ לשואלה וא"כ ק"ו בנ"ד דיש לה חזקת טהרה וג' ספיקות טובות שמא לא הרגישה צער ואת"ל הרגישה שמא לא ראתה ואת"ל ראתה שמא הוא דם בתולים דא"צ לשואלה:
ובלחם ושמלה סימן קפ"ד סקל"ז כתב וא"צ לשאול דאמרינן אימור לא ראתה ואת"ל ראתה שמא טבלה והיינו דווקא כשבעלה בעיר דאז רגילה לטבול ע"כ וזה דלא כפרש"י דכתב להדיא בדף ט"ו ע"ב דהאי דינא דמחשב ימי וסתה ובא עליה כשבא מהדרך וכן מבואר בטור סימן קפ"ד ואף די"ל דטור ס"ל דאסורה לעמוד בטומאתה מדהביא בסימן קצ"ז דעת ר"ח וירושלמי דאסורה לעמוד בטומאתה וכיון דסוגיא דעלמא דאין מצוה לטבול ואין שום אשה נוהגת לטבול כשאין בעלה בעיר כמ"ש ב"י שם מ"מ כיון דהטור כתב אפילו קטנה דבזיזא לטבול אם אין בעלה מבקש ממנה ומפייסה לטבול הרי אפילו הכי א"צ לשואלה והמחבר כתב סתמא דא"צ לשואלה משום דהכל בכלל אפילו קטנה ואפילו ישנה ואפילו לא היה בעלה בעיר ומהיכא תיתי להוציא דברי המחבר מפשטן דאל"כ ודאי היה המחבר מבאר בב"י וש"ע דדוקא כשהיה בעיר או כשאינה ישנה דהוי כתובעה ועיין בר"ן פרק שני דשבועות שכתב דבישנה ליכא תביעה ולא מצית אמרת דגם בישנה איכא תביעה דאי הכי הך ברייתא דהחמרין הוה מצי לאוקמה התם בספ"ק דנדה אפילו באין לה וסת אלא ודאי ליכא ומ"ה אוקמוה דוקא בשיש לה וסת עכ"ל:
ול"ל דקטנה עדיפא דלא שכיח בה דמים חדא דבגמרא לא אמר קטנה אלא ילדה דבזיזא למטבל ועוד א"כ מאי מבעיא ליה כיון דקטנה עדיפא דלא שכיח בה דמים ועוד הא אמר מחשב ימי וסתה הרי כבר יש לה וסת ואפילו תאמר דגם קטנה רוב פעמים טובלת אלא דגדולה תמיד טובלת מ"מ הא הוי רובא דתלי במעשה דלא חשוב רוב:
והיה אפשר לומר הא דישנה בא עליה וא"ל להקיצה ולשואלה לפימ"ש רש"י בפ"ק דנדה דף י"ב בד"ה ערה א"נ דליכא טירחא לצעורה אבל ישנה איכא צערה ולא אטרחוה רבנן עכ"ל אבל א"כ מאי מקשה תורת השלמים ממאי דס"ל דאם יש לברר ע"י שאלה לא סמכינן אס"ס דשאני הך דסימן קפ"ד דממ"נ אם ערה הרי הוי כתובעה ואם טמאה היתה אומרת לו ואם ישנה כיון דאיכא צערה לא אטרוחוה רבנן וגם דוחק לומר משום צערה קלה כמות שהיא לא יצטרך להקיצה ולשואלה וכ"ש לפימ"ש התוס' שם בד"ה בין ישינה דהא אסור לביא על הישנה אלא לא לגמרי בישנה איירי אלא אינה ערה כל כך שתדע להשיב אם היא טהורה אם לאו והובא בש"ך בס"ס קפ"ד וא"כ ודאי ליכא צערה וטירחא כל כך וגם רש"י לא כ"כ רק לחד פירושא ופירוש ראשון ואחרון שם אינו כן ועוד לפום צערה אגרה ויותר מצערה דודאי ניחא לה טפי שתהא ערה ותרגיש תענוג התשמיש והיא בדעתה וגם ל"ל דיש לו חשש פסידא אם יקיצה דשמא לא תתרצה לו ויהא אסור לבוא על אנוסה דבני אנוסה הם מתשע מדות דאדרבא אי משום הא ודאי לא מקילין לו דאין זה חשוב פסידא כיון דאם לא תתרצה לו יעשה איסור אם יבא עליה אלא ודאי להא ליכא למיחש דסתמא תתרצה דרוצה אשה בקב ותפלות יותר מתשעה קבין ופרישות כדאיתא בסוטה דף כף ועוד בשלמא הא דנדה דלא אטרחיה להקיצה ולצערה היינו להצריכה בדיקה ולעמוד להדליק נר שתבדוק משא"כ שאלה בעלמא אף אם יקיצה לשואלה הא בלא"ה ע"י תשמיש יקיצה מסתמא וכמ"ש בשו"ת עבוה"ג סימן כ"ז דלא שכיח ומצוי שיבעול בעל אשה כשהיא ישנה ולא תרגיש כלל:
שוב ראיתי דאין ראיה מהך דנדה למקום אחר דבס"ס א"צ לשאול לפי המבואר שם בנדה דף י"ב ע"ב ובתוס' שם דף י"ב ע"א בד"ה מהו למיעבד ובתוס' שם ריש ע"ב דמש"ה א"צ להקיצה ולשואלה משום דמיגנייא באפיה אם נחמיר שצריך להקיצה עד שתתיישב בדעתה להשיב אם טהורה היא עיי"ש וא"כ י"ל דה"ט דא"צ לשואלה בישנה ובערה בלא"ה א"צ לשואלה דאם היתה טמאה מיד היתה אומרת לו כדאיתא התם כיון שתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו ומתורץ קושית תורת השלמים ובחידושי לאהע"ז סימן ע"ו כתבתי דלפיכך הקילו כל כך משום דבא מן הדרך מצוה לפוקדה ולכך הקילו נמי דשוהין עמה בלא שאלה אחר שכבר פקדה כדקתני בברייתא שם דהתירו סופן משום תחלתן ומ"מ בנ"ד יש להקל דא"צ לשואלה מהטעמים שכתבתי דבשו"ת באר שבע סימן למד כתב דבכלי ישראל אם הוא לפנינו צריך לשואלו אם הוא ב"י ולא סמכינן אס"ס וראייתו מהך דפסחים דמשכיר בית לחברו אף דחזקתו בדוק אם הוא בעיר צריך למשלייה וגם הבדיקת הסכין אחר שחיטה אם איתא קמיה וכן מהא דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן דאם איתא קמן צריכין למבדקיה דלכאורה לפימ"ש המג"א בסימן ל"ז שאני הנהו דיש להם חזקת איסור וצ"ל דגם הא דשמא אב"י מספק לא פקעא חזקתו לומר דאב"י ונפגם אף דממלא עתיד להשתנות וכמ"ש מג"א בסימן שמ"ב לענין מוצ"ש דגם שבות אסור וכן בריש סימן תקס"ב ובסימן שפ"ו סקי"ב ואף דיש לאוקים מה שנתבשל באותו כלי בחזקת היתר מ"מ הוי חזקה נגד חזקה ועוד דיותר יש לילך בתר מקור הדבר שנמשך ממנו הספק כמ"ש הריטב"א והובא באחרונים בכמה דוכתי אבל כשליכא חזקת איסור ומכ"ש כשיש חזקת היתר שפיר יש לסמוך על ס"ס וא"צ לשאול וגם ל"ד לבישל בכלי וא"י אם ב"י דצריך לשאול דיש שם ריעותא כיון דכבר נתבשל בו אלא דא"י אם הוא אב"י וגם עכשיו בישל בו ובתמים דעים ס"ו כתב דהיכא דיש ריעותא מחויב לבדוק ולברר כגון שנמצא שרץ בקדרה חסר רגל או ככף מחויב לבדוק התבשיל אף דיש ס"ס שמא כך נפל שם חסר ואת"ל שלם נפל שמא נמוח ובטל ואין סומכין על ס"ס כיון דיש ריעותא ובידו לבודקו והובא בתוה"ש בקונטרס הספקות אות מ"ה בקיצור הרי כשלא אתרע א"צ לברר:
ובהיותי בזה יש לעיין איך התירו לבוא עליה מחמת תרי ספיקא אימור לא ראתה ואת"ל ראתה אימר טבלה בשלמא אימר לא ראתה אף דיש לה וסת וחזקה ארח בזמנו בא מדאורייתא או מדרבנן מ"מ כיון דיש לה חזקת טהרה הוי ספק השקול אבל ספק טבלה הא יש לה חזקת טומאה ולא נעשה מעשה להטהר ואיך יחשב זה לספק בשלמא אם ספקא דאורייתא מן התורה לקולא א"כ ספק שני בדרבנן י"ל אף דאיתחזיק איסורא מותר לדעת הפוסקים דספק דרבנן מותר גם באיתחזיק איסורא וכן העלה הפר"ח בדיני ס"ס אבל לפוסקים דספק תורה אסור מה"ת איך יועיל ספק שני נגד חזקה ובאמת העלה הפר"ח שה דספק דאורייתא מותר מן התורה עיי"ש ולפי"ז י"ל הא דאמר בירושלמי בפרק כה"י אליבא דר' יוחנן דאמר אפילו שהה בעלה ג"ש ובא מותר לבוא עליה משום דס"ל דאסורה לעמוד בטומאתה וודאי טבלה משום דר' יוחנן ס"ל ספקא דאורייתא מן התורה אסור כדאיתא בירושלמי ר"פ ט"ז מיבמות ספק אחד מדבר תורה להחמיר מדלא אמר בדבר תורה ע"כ ר"ל דמדאורייתא אסור ספק אחד ובשירי קרבן שם הוכיח עוד דר' יוחנן ע"כ ס"ל ספק דאורייתא אסור מה"ת עיי"ש ולפ"ז לדידן דס"ל כהרמב"ם דספק דאורייתא אין אסור רק מדרבנן כמו שהעלה הפר"ח בדיני ס"ס י"ל שפיר אף דאין מצוה לטבול בזמנה מ"מ י"ל אימר טבלה ומתורץ קושית הסד"ט דלעיל:
ואף דנראה מהרמב"ם דספק כרת אסור מה"ת כבר כתב מהרי"ט דט"ס ברמב"ם ואף דכתב דהיכא דאיכא לברורי גם לרמב"ם אסור מן התורה וכ"כ אחרוני' מ"מ י"ל כיון דאמרו בגמרא דאם יקיצה עד שתתיישב דעתה ותוכל להשיבו מגניא באפיה לא חשוב איכא לברורי:
ואפשר עוד לומר דהירושלמי דאמר ש"מ דאסורה לעמוד בטומאתה משום דאל"ה לא סמכינן לכתחלה אס"ס כיון דאיכא לברורי אבל בגמרא דילן דמסיק דלא יקיצה משום דמיגניא באפיה לא חשוב לכתחלה בלא שום הפסד וסמכינן על ס"ס:
ולדעת הפוסקים דס"ל דספקא דאורייתא מן התורה אסור י"ל דהא בר"פ ט"ז דיבמות תנן האשה שהלך בעלה למדה"י עם חמותה אינה חוששת שמא ילדה וזקוקה ליבם משום דהוי ס"ס שמא לא ילדה ואת"ל ילדה שמא נקבה יצתה מליאה חוששת דליכא רק ספק אחד וכן קי"ל ומפרש ר' יוחנן בירושלמי הטעם דכתיב כי ישבו אחים יחדו בודאי ולא בספק דהיינו כשיש ס"ס כמבואר שם יצתה מליאה חושש דליכא רק ספק אחד ספק זכר ספק נקבה עיי"ש הרי מדאיצטרך קרא להתיר ס"ס ע"כ דאל"ה גם ס"ס אסור וכמו שהוכיחו הרשב"א ושאר פוסקים מדאיצטרך קרא להתיר ספק ממזר ש"מ בעלמא ספק תורה אסור מן התורה ואפשר גם לר' יוחנן הא דצריך קרא דישבו אחים יחדו להתיר ס"ס משום דאפשר יתגלה הדבר אח"כ ועכ"פ מוכח מדר' יוחנן דבעלמא ס"ס כי האי אסור לכן צ"ל מה דמתיר ר"י לבוא עליה כשהיא ישנה ע"כ לאו מטעם ס"ס אלא משום דאסורה לעמוד בטומאתה אבל אנן דבש"ס בבלי ס"ל טעם אחר שם ביבמות ולא ס"ל הך דרשה מותר בעלמא ס"ס לכן אף דאנן ס"ל דמותרת לעמוד בטומאתה מ"מ מותרת משום ס"ס אימר לא ראתה ואימר טבלה וטהורה ויש להמתיק יותר דיל"ד כיון דדריש ר"י כי ישבו בודאי ולא בספק דאפילו ספק אחד התירה התורה א"כ למה הצריך דוקא ס"ס אבל יצאה מלאה דליכא רק ספק אחד אסורה להנשא לכן נ"ל לומר דר"י ס"ל אף דס"ס בעלמא מותר מ"מ התם דאפשר אחר שתנשא יבא יבם ויתגלה איסור למפרע יש לאסור בעלמא לכן אמר כי ישבו בודאי הרי דתורה התירה בזה ספק אחד לכן אין לנו להחמיר עכ"פ בס"ס וכה"ג כתבו תוס' בזבחים דף ע"ד ד"ה רב אבל יצאה מלאה דליכא רק חד ספק אחמירו רבנן וזה דוקא התם דגלתה תורה כי ישבו ודאי ולא ספק אבל בעלמא ס"ל לר"י דס"ס שאפשר יתגלה לעתיד אסור ולכן ע"כ ס"ל דאסורה לעמוד בטומאתה אבל לדידן לא ס"ל האי דרשא כי ישבו ודאי דהא ביבמות שם אמרו טעמא אחרינו ממלא גם בדבר שאפשר שיתגלה למפרע מותר בס"ס ולכן אף דמותרת לעמוד בטומאתה מותרת מטעם ס"ס שמא לא ראתה ושמא טבלה וטהורה וגם בבכורת דף כף ע"ב דפריך דר' יהושע דס"ל דחלב אינו פוטר משום דאיכא מיעוטא דחולבת אע"פ שלא ילדה ומי חייש ר' יהושע למיעוטא והא תנן היתה לה חמות יצאה מלאה ר' יהושע אומר אינה חוששת ואמרינן מ"ט דר' יהושע קסבר רוב מעוברת יולדת ומיעוט מפילות וכל היולדת מחצה זכרים ומחצה נקבות וה"ל זכרים מיעוטא ומשני אלא איפוך עיי"ש ומדלא משני הא דיבמות משום דכתיב כי ישבו ודאי וע"כ דש"ס בבלי לא ס"ל הך דרשא ונראה בהא דפ"ד דביצה דף ל"ד דתנן אין מלבנין את הרעפים מאי קעביד אמר רבב"ח משום ר' יוחנן הכא ברעפים חדשים מפני שצריך לבדקן ואמרי לה מפני שצריך לחסמן ופרש"י שצריך לבדקן אם יוכלו לקבל לבינה הלכך ביו"ט לא דלמא פקע ואשתכח דטרח שלא לצורך ושם באס"ז דלא שכיח דפקעי הלכך ר' יוחנן לטעמיה דלא סמיך ארובא היכא דאפשר שיתגלה למפרע אבל אמרי לה ס"ל דבכה"ג מותר לסמוך ארובא וקי"ל כטעמא דצריך לחסמן כדאיתא בא"ח סימן תצ"ח ס"ח ועיין טור האבן סימן מ"א: