תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קלא
חמשה נשתתפו לקנות יין באופן ראובן ושמעון כל אחד יתן שלשה אלפים ז"כ והשאר יתעסקו בהעסק ונתן ראובן שלש אלפים ושמעון קנה יין בעד חמשה מאות ז"כ ונתן היין לאוצר השותפות ותבעו השותפין ממנו מיתר המעות ול רצה ליתן ואמר שאינו רוצה להיות שותף ולקחו איש אחר שנתן מותר המעות ונתרצו החמשה שלא יהא שמעון שותף עמהם ואח"כ עלה ריוח על כל היין ותובע שמעון חלק ריוח מכל היין כפי מה שהתנו כשנכנסו לשותפות ודעת הרב שבא הדין לפניו שאין לשמעון כלום בריוח כיון דמבואר בחו"מ סימן קע"ו ס"ז בהגה וגם בסעיף מ"א במחבר דאם אינו רוצה ליתן חלקו מעות נעקר מהשותפות וכמ"ש הנה"מ סקנ"ה דהשותפין זכו בחלקו של זה שלא רצה ליתן חלק מעות המגיע ממנו.
והשבתי דלא נ"ל דמ"ש הנתיבות משום דחלוקת השותפין א"צ קנין כמ"ש הש"ך בסימן ק"א קשה דהתם כתב הש"ך כשנעשה החלוקה ע"י ב"ד ועוד הלא מבואר בפ"ק דב"ב דאם רצו השותפין לחלוק יכולין למיהדר בהו כל זמן שלא הלך זה והחזיק בחלקו או שקנו ברוחות ואם אין צריך קנין הלא סגי שבררו דרוח זה יהא לזה ורוח זה לזה ואין שום סברא לחלק בין דבר שיש בו דין חלוקה או אין בו דין חלוקה ועוד גם שותפין לזמן קצוב ג"כ מדינא אין כופין זה את זה לחלוק ועוד בנידון הא דחו"מ ונתיבות לא חלקו אלא אחד שלא רצה ליתן מעות נדחה לגמרי וא"כ בזה ודאי אין מהדין לדחותו לגמרי אלא משום שנתרצה ולמה לא יוכל לחזור בו והא כ"ש דמה התם בב"ב שחלקו שזה יטול רוח זה וזה יטול רוח זה די"ל איידי דבעי לקנות גמר ומקנה מ"מ כ"ז שלא עשו קנין או חזקה יכולין לחזור מכ"ש אם אחד יוצא בלא כלום.
וא"ל דמשום שסילק עצמו מהני דהא בר"פ הכותב מבואר דסלוק אינו מועיל ממה שכבר זכה וגם מחילה לא מהני במה שהוא בעין ביד המקבל וצריך שיאמר בלשון מתנה כדאיתא בחו"מ סי' רמ"א ס"ב בהג"ה וכ"ש הא דסמ"א דלא אמר כלל דמוחל חלקו או מסלק עצמו אלא לא רצה ליתן מעות ושמא רצה להיות שותף עדיין כיון דכבר זכה בחלקו גם במרדכי לא כתב טעמו של הנתיבות אלא כיון ששינה וגם הנתיבות לא סמך על טעם זה לבד אלא כתב נמי מתחלה ואפשר דהוי כשותף ששינה בפסידא דלא הדר וגם טעם זה לא ברירא ליה:
לכן נראה עיקר משום דאומדנא הוא דלא נשתתפו אלא אדעתא דהכי שיתן כל אחד מעות המגיע עליו לפי חלקו ואם אחד הקדים ליתן מ"מ אף דנתן סתמא גם בשביל שותפי היינו דלא קפיד להקדים אבל רק אדעתא שיתן שותפו אח"כ מעות המגיע ממנו וכן נראה הא דאיתא בפ' הגוזל דף קי"ו ע"ב לבמקום פסידא שותף חולק שלא מדעת חברו וי"ל מעצמי אני מציל וגם מה דבפסידא דלא הדר יכול דסלק שותפו מהשותפות וגם מה דשותף ששינה יכול לסלקו הכל מטעם דאדעתא דהכי לא נשתתפו וא"כ כל זה נגד מה שנתן שותף אחד יותר מחברו וחברו אינו רוצה ליתן כל כך אבל נגד המעות שגם חברו נתן בזה ליכא אומדנא כלל דאטו לא שכיח טובא שמשתתפין שאחד יתן יותר מחברו באופן שיחלוקו בריוח ליטול כל אחד לפי מעותיו וגם זה לא תלוי בדעת מי שנתן יותר מחברו לבד אלא גם תלוי ג"כ בדעת זה שנתן פחות דאטו בשופטני עסקינן שזה יתן קצת מעות ולא יטול חלק כלל ועיין תוס' בכתובות דף מ"ז ע"ב היכא דתלוי בדעת שניהם לא אזלינן בתר אומדנא דחד:
לכן כיון דשמעון נתן חמשה מאות ז"כ יש לו ליטול מריוח שעלה על אלף ז"כ חלק חמישית כאחד מן החמשה שותפין ומהשאר אין לו חלק לשמעון:
אח"כ מצאתי בספר משפט שלו' בסימן קע"ו סכ"ח שהביא מהש"ג רפ"ק דב"ב שכתב הא דשותף חולק במקום פסידא היינו משום דהוי אומדנא דאדעתא דהכי נכנסו לשותפות שלא ימשך זמן השותפות במקום שיש חשש פסידא והוי כנשלם זמן השותפות וגם בסעיף מ"א כתב הטעם כמו שכתבתי גם פסק כמו שכתבתי גם שם סי"ח הביא משו"ת ב"א חחו"מ ס"ס כ"ט שכתב כמו שכתבתי: