אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קכח

סימן קכז

אומן מעמיד זכוכית בחלונת ואסור להעמידם בבתים קלויסטר שיש בתוכם צלמים כדאיתא בטו"ז יו"ד סימן קמ"ג סק"ב אך אומן גוי עושה העץ להחלונות ומביא לישראל להעמיד בהם זכוכית כי האומן הגוי קיבל עליו לגמור החלונות עם הזכיכות אם מותר הישראל לומר להגוי שאם יביא אצלו חלונות של קלויסטר לא יאמר לו שהם לבית עכו"ם:

הנה בחולין דף קט"ו מביא הש"ס ראיה בשילוח הקן דאם נטל האם ואח"כ שלחה אינה אסורה מדאמרה תורה שלח תשלח ולא אמרה תורה שלח לתקלה וכה"ג בחולין דף ק"ז לענין צפורי עיר הנדחת וביומא דף ס"ז ובקידושין דף נ"ז והרי התם יש ספק שמא לא תבא הציפור לידי אדם ואם תבוא לידי אדם שמא רק ליד גוי ואם תבוא ליד ישראל מדינא מותר לו דכל דפריש מרובא פריש ומ"מ אמרינן לא אמרה תורה שלח לתקלה וכ"ש כאן דאין יודע לאיזה בית יקבענה האומן גוי דכל קבוע כמחצה על מחצה דהבתים קבועים ואדרבה אם יביא אצלו חלונות להעמיד בהם זכוכית ויש בהן ספק שמא רוצה להעמידן בבית עכו"ם דאין אותן חלונות משונים מתמנות חלונות של בתי עכו"ם מחויב לחקור עד שידע האמת דאפילו יאמר לו האומן שאינו לבתי עכו"ם אינו נאמן לאיסור והיתר במקום אחר וכאן נוגע לו דאפשר ניחא לו בישראל זה דוקא שיעמיד הזכוכית ואינו רוצה לגלות לו שהם מבתי עכו"ם כדי שלא ימנע ואף דאיתא בחולין דף נ"י ע"ב וביו"ד סימן פ"ג ובש"ך שם ס"ק י"א דאחזוקי איסורא לא מחזיקינן אפילו היכא דאיכא לברורי אין ראיה מהתם להכא דהתם יש חזקת כשרות וגם אם לא יברר לא יתברר עוד משא"כ הכא אם עכשיו אינו יודע מאיזה בתים הם החלונות בקל יתברר אח"כ וכה"ג גם בספקא דרבנן חיישינן כדאיתא בקידושין דף מ"ה ע"ב דחיישין שמא יבא האב וימחה אף לענין איסור דרבנן דמדאורייתא ארוסה אוכלת בתרומת כמ"ש תוס' התם אלא אם האומן גוי מסל"ת דאינו יודע אם ישראל זה אינו רוצה לעשות החלונות של בתי עכו"ם נאמן משום דאיכא למיקם עלה דמלתא כמ"ש הש"ך ביו"ד סימן צ"ח סק"ב וא"ל דבלאו הכי נאמן מסל"ת דאינו רק איסור דרבנן דהא כתב הריטב"א בר"פ השוכר את הפועל בד"ה אמר דע"ז וכל אביזריה אסור לקיימה בעולם איסור תורה ואף רוצה בקיומן אסור מדרבנן וכל העושה בהם מלאכה הרי מקיימם:

ולפ"ז אפילו האומן גוי זה אינו מעובדי ע"ז זה שעושה לקלויסטר זה החלונות א"כ לכאו' הישראל שמכניס לו הזכיכות הוי רק לפני דלפני כדאיתא בפ"ק דע"ז דף י"ד דמותר למכור חבילה דלבונה לגוי דפריך וליחוש שמא יזבין לאחריני ומקטרי ומשני אלפני דלפני לא מפקידינן אמנם י"ל דשא"ה דאינו עושה שום מלאכה משא"כ הכא דעושה בהם מלאכה הרי מקיימם ועוד התם דרק חשש דלמא יזבין לאחריני ומקטרי דמתחלה כשלקח חבילה לסחורה אינו לוקח כדי לזבנה לגוי דוקא אבל כאן דזה הגוי עשה החלונות למסור לקלויסטר לבד נמצא הישראל המכניס בהן הזכיכות עושה מלאכה ודאי למשמשי ע"ז ונראה דזה כוונת תה"ד בסימן רצ"ט דצידד להתיר למכור תרנגולים זכרים לגוי שא"י בעצמו לסרס אף דקונה ודאי כדי לסרסן ע"י משרתיו דהוי לפני דלפני וכמו הא דע"ז גבי לבונה וסיים אמנם יש לחלק דלא דמי לההוא דלבונה זכה עיי"ש והיינו דבלבונה זכה אינו ודאי דקונה למכור לע"ז משא"כ הא דגוי קונה וודאי יסרס וצ"ע על רמ"א באה"ע סימן ה' סעיף י"ד דהעתיק דברי תה"ד להקל והא תה"ד סיים אמנם יש לחלק ונראה משום דבלא"ה אפילו העכו"ם הלוקח עצמם ודאי יסרסם יש מתירים כמ"ש תה"ד ורמ"א שם לכן סמך להתיר אם העכו"ם לא יסרסם בעצמו אבל הכא דליכא מתירים בלא"ה י"ל דאסור וגם מה שכתבתי דיש לחלק בין מכירה דהוי לפני דלפני ובין עושה מלאכה ובונה למשמשי ע"ז נראה נכון:

ולפ"ז גם בספק אם הגוי צריך החלונות להקלויסטר יש להחמיר דהוי ספיקא דאורייתא דאף שכתב הטו"ז ביו"ד ר"ס קנ"א דאם הדבר מסופק אם לאליל שייך או לדבר אחר אזלינן לקולא י"ל דוקא לענין מכירה דאין בו רק משום לפ"ע דכתב בשו"ת פנ"י דבזה הקילו חכז"ל אפילו באיסור דאורייתא דאיסור לפ"ע קיל משאר איסורים או דבזה"ז איסור לפני עיור לפני גוי אינו רק מדרבנן עיי"ש בחיו"ד שאלה ג' והובא ביד אפרים בגליון יו"ד סימן קנ"א:

ודברי הטו"ז צ"ע דהרי בש"ע שם כתב אם אומר הגוי שצריך אותם לדברים אחרים והישראל יודע שכדבריו כן הוא מותר הרי דוקא יודע אבל בספק אסור וצ"ל דשאני אם מסופק אם מין זה שייך לאליל משא"כ אם ודאי שייך רק הספק אם הגוי קונה אותה לדברים אחרים אלא דלפ"ז אין מובן ראייתו ממכירת בהמה גסה דהא התם שייך לרדיא ולשחיטה וצ"ל כמ"ש בטו"ז שם סק"ד דמי שאינו לא טבח ולא בעל אדמה אזלינן בתר רובא למאי זבני וה"נ אם לא ידעינן אם לאליל שייך או לדבר אחר הוי כמו רוב דשמא מין זה שייך לאליל או לא ואת"ל דשייך גם לאליל מ"מ הוי ספק למאי זבנה הגוי ואף דאינו ס"ס גמור מ"מ הוי כרוב כיון דיש שני צדדים ובזה מתורץ קושית מקור מים חיים מנדרים דף ס"ב ע"ב דר"א הוה לו יער עצים וזבנה לבי נורא א"ל רבינא האיכא לפני עור לת"מ א"ל רוב עצים להסקה ננהו ומוכח דאם היה דבר שקול אם לאליל אם לד"א אזלינן לחומרא ולפימ"ש א"ש דספק אם שייך לאליל נמי הוי רוב וכמ"ש או משום דרוב מינים שבעולם אינם שייכים לאליל:

אך דא"כ ה"נ בספק אם הגוי צריך החלונות להקלויסטר נימא דרוב בתים אינם בתי עכו"ם דמ"ש לעיל דהבתים קבועים ה"נ נימא בהא דאמר רוב עצים להסקה דשמא צריך לבית ע"ז דקבוע דל"ל דוקא אם דנין מאיזה חניות לקח בשר זה אזי אמרינן כל קבוע כמע"מ דמי אבל אם זורק להחניות וא"י לאיזה חניות נשלך לא אזלינן בתר קבוע דהא בפ"ק דכתובות דף ט"ו יליף דקבוע כמחצה על מחצה דמי מוארב לו וקם עליו פרט לזורק אבן לגו דאיכא התם תשעה ישראל ומצרי אחד דה"ל מצרי קבוע וכל קבוע כמע"מ ועכצ"ל אף בספק השקול כל היכא דאיכא למתלי תלינן ובזה מיושב מ"ש בפירושי הר"ן ורא"ש שם משום דכל היכא דאיכא למתלי שקנו לדבר היתר תלינן וקשה דגם בספק השקול איכא למתלי ומנ"ל דהא אמר דרוב עצים להסקה אע"כ משום דהספק אם יביאו העצים לבתי ע"ז או לשאר בתים קבוע כמע"מ דמי ש"מ דגם בספק השקול תלינן להיתרא ומשום דבחשש לפ"ע הקילו כמ"ש הפנ"י והא דקאמר רוב עצים להסקה כתב מקור מים חיים דס"ל לרא"ש ור"ן דלאו דוקא עיי"ש ואפשר לומר משום דרב אשי אדם חשוב ויש לו ליזהר ביותר לכן אמר דרוב עצים להסקה ונהי דכל קבוע כמע"מ מ"מ חידוש הוא דמסברא יש לילך בתר הרוב לכן גם אדם חשוב מותר דטעמא מאי אדם חשוב שאני פרש"י בשבת פרק ב"ט דף נ"א שהרואה אותו שהוא מיקל עומד ומיקל יותר וכן פרש"י בכתובות דף פ"ו ובשבת דף קמ"ב ע"ב וכיון דמסברא גם בקבוע יש לתלות ברוב תו ליכא למיחש לרואים דלא גמירי:

אח"כ ראיתי בתוס' פ"ק דע"ז דף י"ד ע"ב בסד"ה חצב דכתבו דאסור למכור ספרים פסולים הראוים לתפלה בבית עכו"ם לכומרים דעובר משום לפ"ע ואף לעכו"ם שאינו כומר אסור דבידאי יתננו או ימכרנו לכומר וכתב ביאור הגר"א ביו"ד סימן קל"ט סקל"ב דס"ל להתוס' אף דאלפני דלפני לא מפקדינן מ"מ מה דודאי ימכר להם הוי כאלו מתחלה מכרו להם ושם בס"ק ל"א כתב דכן דעת סה"ת וסמ"ג ומרדכי והג"מ וכל הפוסקים ותמה על הש"ע שהניח דעת כה"פ ונקט דעת יחידי ובפרט שדבריהם ברורים עכ"ל ותלי"ת כיונתי להאמת מה שכתבתי דאסור לישראל להכניס הזכיכות בהחלונת אף דגוי האומן הוי קבלן להכומרים והוי כאלו הישראל מוכרן להאומן הגוי והגוי מוכרן אח"כ להקלויסטר מ"מ הוי ממש לפני עור ולא לפני דלפני כיון דהגוי ודאי יתנם בהקלויסטר:

ומה ששאל דבמקומו יש עוד ישראל שמכניס זכיכות בחלונות ואינו נמנע מלהכניס בחלונות של בתי ע"ז. הנה זה אינו מועיל לו להתיר לו לפימ"ש במל"מ בפ"ד מהלכות מלוה דין ב' דאם הלוה ברבית חזי דמלוה יוזיף הני דמים לישראל אחר ברבית אם הוא לא ילוה מ"מ עובר לוה זה בלפ"ע כיון דאם ילוה אחר ג"כ יעבור בלפ"ע ל"ד לנזיר דמותר אחר להושיט לו כוס יין אם לא קאי בתרי עברי דנהרא ויש לו יין אחר דהתם אם הוא לא יתן לו יין לא יעבור אחר בלפ"ע ועוד דהכא אסור דאם הוא לא ילוה אפשר דהאחר יחזיר בו ולא ילוה דנמצא הוא מכשיל למלוה ובפ"ת ליו"ד סימן ק"ס סק"א כתב עוד דמטעם דמחו"ב להפרישו אסור אלא דגוי אין מחויב להפריש עיי"ש אבל הברכ"י וביאור הגר"א הוכיחו מהך דנדרים דף ס"ב אף דעצים מצויין מ"מ אסור דלא מצינו היתר רק אם יש לו כבר לא כשיכול למצא וכ"כ בשו"ת אמונת שמואל הובא בפ"ת שם סק"ב וכ"כ בשו"ת באר שבע הובא בברכ"י שם דגם לסייע לגוי עובר עברה אסור:

וגם מ"ש הש"ך בסימן קנ"א דיש מקילין משום דאין ב"נ מוזהרין על השיתוף חולק בשו"ת מעיל צדקה סכ"ב ובא"א להפרמ"ג בא"ח סימן קנ"ו סק"ב הביא דב"נ מוזהר מלעבוד ע"ז בשיתוף וכ"כ בש"ד סימן ס"ה סקי"א וכ"כ בשו"ת שער אפרים סימן כ"ד הובא במחצית השקל סימן קנ"ו ריש סק"ב וכתב הש"א שכן קבל מבעל חלקת מחוקק נמצא דמדינא אסור:

ומה ששאל עוד דיש להעכו"ם בית גדול שלא נבנה לשם ע"ז רק חושבים לעשותו בית לע"ז אחר זמן מה אם מיתר לעשות חלונות לבית זה גם זה אסור דהא תנן בפ"ק דע"ז דבונין עמהם בית מרחצאות הגיעו לכיכה שמעמידין בה ע"ז אסור לבנות וכתב הריטב"א שם אף דהמרחצאות לא נעשו לע"ז וגם הכיפה אפילו ע"ז עליו לא נעשה משמשין לע"ז עד שיעבדוהו לדברי הכל מ"מ אסור לעשות שום הכן לע"ז וא"כ ה"נ הרי עושה הכנה.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה