תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קכז
על מה שהשבתי לעיל סימן קכ"ב חזר השואל וכתב דשאני נשרף הבית דהריעותא בדבר הנשכר משא"כ אם הריעותא מצד אחר בזה אין השוכר יכול לחזור כמ"ש ראנ"ח והוא בחת"ס חחו"מ סימן קס"א הביאו וכתב דסברא הוא:
והשבתי סברא זו כתב ג"כ נה"מ סימן של"ד אבל לכ"כ רק לדעת רמ"א אבל הש"ך לא ס"ל כן דהעלה שם סק"ב לענין מת השוכר דפטורין היורשים לשלם שכירות דלהבא משום דלא אמרינן שכירות ליומא ממכר ואפילו את"ל דשכירות ליומא ממכר אין היורשים צריכים לשלם די"ל לכל יום ויום ממכר ועוד דאטו במכירה גמורה כשיש אונס בדבר והוא בענין דה"ל למוכר להתנות מי לא נתבטל המכר וה"נ כיון דבעה"ב הוי כפועל והוי לו להתנות בטל השכירות וכ"כ רמ"א שם לדיעה ראשונה והרי מת השוכר או שאר אונס כיוצא בו אין הריעותא בדבר הנשכר וגם חזינין דשאני בין משכיר לשוכר כיון דמשכיר הוי כפועל והרמ"א בתשובה י"ט שפיר פסק בעובדא דידי' דמשכיר רוצה לחזור בו דא"י לחזור אחר שנעשה קנין אבל במה דרמ"א שם לא מחלק בין משכיר לשוכר אינו רק לפי הי"ח שמביא רמ"א בסימן של"ד אבל לא כדעה ראשונה דעשהו הש"ך לעיקר וגם בחת"ס שם מביא מן רש"ך דלא מחלק בין הריעותא בדבר הנשכר או מצד אחר וגם הש"ך בסימן שכ"א בסוף הסימן רמ"ז לעיין באותו תשובה דהראנ"ח והרש"ך ומ"מ בסימן של"ד ס"ל לעיקר דאין חילוק בין הריעותא בין דבר הנשכר בין מצד אחר ובודאי יכול השוכר לומר קי"ל כאותו דעה וכהש"ך וכ"פ בפרח מט"א ח"א שאלה צ"ד:
ובשו"ת מהר"ם פאדוה סל"ט כתב דבשכירות חנות וגזר המושל שלא לגבות החובות כשילוו בלא משכון יכול השוכר לחזור בו מכאן ולהבא דהוי כמום אף דבמכר אם אתיילד ריעותא אחרי נמכר א"י לחזור משום דלא נשאר למכור בו כלום ונולד הריעותא ברשות לוקח אמרינן מזלו גרם משא"כ שכירות דלא יצא לגמרי מרשות משכיר והובא בסמ"ע סימן שכ"א ולפ"ז י"ל כאן דשמעון שכר מראובן רק המרעה על זמן וחזר והשכירו ללוי על אותו זמן ולא נשאר עוד שום זכות לשמעון הוי ממש כמכירה וכה"ג כתב מג"א בסימן רמ"ד בשוכר הורמנא מהמלך לענין מכס או מטבע וחזר והשכירו לנכרי דזה הוי ממש מכירה עיי"ש וא"כ אי אתיילד אח"כ ריעותא הרי ברשות לוי נולד והוי כמום שנולד במכר אחרי נמכר י"ל מזל לו גרם ואינו יכול לחזור בו אמנם לפי מ"ש הרמ"א לדעה ראשונה וש"ך שם דמשכיר הוי כפועל ועליו היה להתנות בדבר שאין המשכיר והשוכר יודעים שיארע כן ואפילו נימא דשכירות ממכר הוא לכל מילי א"כ ה"נ הוי שמעון כפועל ועליו היה להתנות ויכול לוי לחזור בו מכאן ולהבא כיון דמוחזק בהשכירות:
עוד השיב השואל דבפרי תבואה סל"ד והובא בפתחי תשובה לחו"מ סימן שכ"א פסק בשמעון ששכר בית היין וכליו למזיגה ונקנה בקנין שכירות ורצה השוכר לחזור בו אח"כ מחמת שנשמע שחיילות עוברים בארץ ההוא ושכיח היזקא כי בוז יבוזו בבית מזיגה דאין השוכר יכול לחזור דאינו ודאי היזק והוא תלוי במזלא הנה באמת ב"ד דק"ק זאלקווא פסקו דיכול השוכר לחזור בו והפ"ת חלק עליהם מהטעמים שכתב חדא כיון דאינו רק חשש הפסד בעלמא וחזקת חיוב על השוכר בבירור וטענת השוכר שבא לפטור הוא רק בספק דינו כאיני יודע אם פרעתיך דמוציאין ממנו בדינא וזה אינו דהא גם המשכיר א"י וגם הספק בלא טענותיהם דאזי גם בא"י א"פ אין לחייבו להוציא מידו זולת כשיש שט"ח ויש ג"כ ס"ס כמ"ש כתובות בדיני תפיסה סכ"ד:
עו"כ הפ"ת דתלמוד ערוך דלאחר שנגמר המקח אומר המוכר אחוי טירפך ואשלם וקודם שנתברר ההפסד איני חושש לדבריך וכתב בשו"ת הרמ"א דה"ה לענין שכירות את"ד וגם זה אינו חדא דהתם כבר קיבל המוכר המעות ואין להוציא ממנו בספק כדמשמע הלשון דאומר המוכר אחוי טירפך ואשלם וכן פרשו הרמב"ם וש"ע בחו"מ סימן רכ"ו וכ"כ הש"ך שם דכן משמע הלשון הש"ס בב"ק דף טית וכתובות והרא"ש שם דס"ל דמיירי שלא נתן הלוקח עדיין המעות הרי כתב דדוקא אם יש למוכר נכסי ובטוח הלוקח שיכול אח"כ לגבות מהמוכר אבל בנידון דהפ"ת אם יפסיד שוכר משקאות ומעותיו מי ישלם לו גם מ"ש דכתב הרמ"א דה"ה לענין שכירות כבר כתבתי דאין זה לפי דעת הש"ך:
עו"כ הפ"ת דבקידושין ד"נ איתא תרי לישני בההוא דזבין ארעא אדעתא למיסק לא"י ורוצה לחזור בו אח"כ מחשש אונסא דאתיילד דשמע שהיו ליסטים בדרך ולחד לישנא שם א"י לחזור בסיבת טענת אונס כי אם באונס ברור גמור ממילא בתר חזקת חיוב אזלינן את"ד ומשם ראיה להיפך דמבואר ברא"ש דהלכתא כאותו לשון דהמקח בטל ואף דכתב הרא"ש דמיירי דגילה דעתו בשעת מכירה דמוכר כדי לעלות לא"י הרי בעובדא דפ"ת נמי שכר בפירוש להחזיק מזיגה ואתייליד חשש אונס דחיילות גוזלין מבית מזיגה:
עוד כתב הפ"ת דהתוס' בפרק המפקיד דף מ"ב ובפרק האומנים דע"ח כתבו ברועה וה"ה בנ"ד אם לא היה יוצא מהבית היה מקוים בו כצפרים עפות יגן ד' ואף שהרב"י בש"ע סימן רצ"א הכריע כהרי"ף הלא כתב הש"ך משום דהממע"ה והיינו משום דלא נשתעבדו נכסי שומר משעה ראשונה משא"כ בנ"ד דאיכא חזקת חיוב וקים לי לא שייך רק היכא דהנתבע בר הכי לומר בעצמו כן את"ד וגם זה ליתא דהברכ"י בחו"מ ס"ס כ"ה כתב דנהיגי עתה לומר קי"ל אף דאין הבע"ד טוען בעצמו ובנה"מ פסק היכא דמוחזק בלא תפיסה טוענין הב"ד עבורו קים לי:
עו"כ בפ"ת דהשוכר דינו כשומר שכר דנתחייב בשמירה ובחו"מ סימן ש"ג ס"ג כתוב ברועה מזויין נגד ליסטים מזויין אינו פטור רק מחמת דהליסטים מוסרין נפשם יותר ואיך נפטור לשכור זה מחיוב שמירח הבית שקיבל עליו בסברא קלה את"ד וגם זה ליתא דעובדא דפ"ת דהחייל גוזלין משקאות ומעות מבית מזיגה אבל אין צריך להם כלים ריקנים דהא זה יכולין למצוא בכל בית ואין הולכין לגזול רק בבית מזיגה ועוד האי דינא דרועה בשכבר גזל הליסטים מזויין ואין ביד השומר מה להחזיר ובתוך זמן שכירות פועל שנשכר לזמן יכול לחזור בו תו"ז ולא הוי דבר האבד כמו משרת דכאן המשכיר יכול לשמור ביתו וכליו כמו השוכר וגם במשרת פסק מהרשד"ם דיכול המשרת לחזור בו והובא בש"ך סימן של"ג ופשוט דשומר שכר דינו כפועל דיכול לחזור תו"ז וכ"כ נה"מ בסימן רצ"א סקי"ב ועוד דשוכר דהוי ש"ש הוא רק כ"ז דהשכירות קיים אבל כאן דיכול לחזור מהשכירות ממילא כלתה שכירתו ואינו עוד ש"ש גם מה שהביא בפ"ת ממהר"ם פאדווה דקרקע בחזקת בעליה לכן שדינן כל ספקות לטובת בעל הקרקע הנה זה לא שייך רק לענין נכוי ולא לענין חזרה וכ"כ הפ"ת עצמו שם בסוף וכ"ש כאן דשמעון נמי אינו בעל הקרקע ולא שכר רק המרעה לזמן לתלשן וגם הוי רק מטלטלין וכמ"ש לעיל:
ובחכ"צ סימן מ"א כתב הא דקי"ל אין פותחין בנולד שנראה סותר למאי דאמרינן כל אונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתו ותירץ דבנדר ושבועה דחל מיד דזה שאמר קונם שאני נושא לפלונית או לבית זה שאני נכנס דתכף ומיד חל האיסור ונאסר בפלונית ובבית זה אף שאח"כ נעשה הבית בהכ"נ לא מהני לעקור מעיקרו ולעשותו כנדר טעות עי"ז דאפשר אפילו הוה מסיק אדעתו בההוא שעתא דאפשר שיעשה ביהכ"נ מ"מ הוה נודר כיון דלא שכיח אבל במי שבא להתחייב באיזה דבר ואח"כ אירע אונס שבשעה שאתה בא לחייבו לעשות הדבר ההוא הרי האונס לפנינו אין בנו כח לחייבו בו וגם בנו"ב חיו"ד סימן ס"ט כתב סברא זו בד"ה ועוד דמה שלא נעשה עדיין אלא שיש עליו חיוב לעשות מהני אומדנא לפוטרו מהחיוב אפילו מה דלאו בדידיה לבד תליא מלתא עיי"ש ולפ"ד יש חילוק בין מכר לשכירות דמכר מיד שקנה הלוקח נתחייב בדמי המכר ואם מכר בהקפה אינו רק דממתין לו וכאלו הלוה עד זמן הפרעון משא"כ בשכירות דאינה משתלמת אלא לבסוף דאפילו למ"ד ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף היינו כמו שפרש"י בקידושין דף מ"ח כל פרוטה ופרוטה כשנגמרה נתחייב לה בעה"ב לפועל בשכירות עשיית המלאכה הרי מקודם שעשה מלאכה ששוה שכרה פרוטה ליכא חיוב עדיין על בעל הבית וכ"כ בטו"ז וב"ש בסימן כ"ח סט"ו וכן הוא בשכירות שדה או בית או מכירת שדה ובית דבמכירה מיד שקנה נתחייב ונעשה מלוה מה דממתין לו לכן אם מכר אם ישלם תכף בעשרה ואם לאח"ז בי"ב הוי אגר נטר משא"כ בשכירות כמבואר בפא"נ דף ס"ה ובפוסקים ולפ"ז בשכירות שדה או בית דאין חל החיוב רק בכל שעה או יום דמשתמש ודר בו נתחייב לפי ערך השכירות של כל הזמן ואף דמחויב לשלם גם כשלא דר בו מ"מ ראוי היה לכך ושוכר דאפסיד אנפשו וא"כ כשנולד ריעותא דאינו יכיל ליהנות ממנו הוי הספק אם נימא אומדנא דאדעתא דהכי לא נתחייב ואין לנו לחייבו מעכשיו אף דמתחלה היה תלוי בדעת שניהם משא"כ במכר ולכן נהי דבשכירות בית ומת השוכר תו"ז או שאר אונס שא"י לדור שפיר קאמר הש"ך דאין לחייב לשלם אבל מ"ש הש"ך גם מכר אם אירע אונס אח"כ א"צ לשלם קשה מדברי התוס' כתובות דף מ"ז ע"ב שכתבו למוכר בהמה ומתה לא נתבטל המכר כיון דאין תלוי בדעת לוקח לבד אלא נמי בדעת מוכר וצ"ל כמ"ש במל"מ פ"ו מהלכות זכיה דדוקא במת או נטרפה דאין מחזיר למוכר מה שמכר לו וצ"ל מ"ש תוספות דבנשאת ונולד מום בבעל אינה יוצאת בלא גט משום דתלוי נמי בדעת בעל ולא היה מתרצה לישא שיתבטל אם יוולד בו מום אף דלא מפסיד כלום מ"מ חזקה דא"א עושה בב"ז ואם יתבטלו הנשואין נמצא הוי למפרע ב"ז וא"כ כאן דהבית חוזר למוכר כמו אם לא היה משכירו או מוכרו לכן ס"ל להש"ך דאזלינן בתר אומדנא דאדעתא דהכי לא היה שוכר או לוקח אך לפימ"ש נה"מ בסימן ר"ל דאחר שנהנה הלוקח אם אירע אח"כ אונס נסתפחה שדהו דלוקח לא אמרינן אומדנא ה"נ במוכר וכבר דר בה הלוקח דכבר נהנה לא אמרינן אומדנא לעקור המקח למפרע כיון דכבר נתחייב מיד כשלקחו ועוד נראה בדעת הש"ך כמ"ש בצלעות הבית ס"ו דדוקא באונס או מום בינוני הנולד בזה כ"ע מודו לסברת תוס' דבמכר לא שייך אומד די"ל הצד שכנגדו לא היה מתרצה אם לא בדבר שאינו נוגע לו משא"כ באונס גדול אנן סהדי שבאותו ספק לא היה נכנס כלל ואם שצד השני לא היה מתרצה על תנאי זה היה מניח ולא היה נכנס לאותו ספק משא"כ בלוקח בהמה ומתה לא שייך אנן סהדי הואיל האונס בינינו הוא ואין מדרך העולם להתרצות בתנאי זה וכה"ג כתב הנו"ב שם ונ"ל דלכן דייק הש"ך וכתב דאטו במכירה גופא כשיש אונס בדבר והוא בענין שה"ל למוכר להתנות מי לא נתבטל המכר עכ"ל דהיינו שהוא בענין דיש אומדנא גדולה דלא היה נכנס הלוקח בספק אונס זה דאזי לא תליא בדעת שניהם וצריך המוכר להתנות בפירוש וזה במכר ומזה למד הש"ך כיון דבעה"ב המשכיר הוי כפועל עליו להתנות אפי' ליכא אומדנא גדולה מ"מ פטור היורש:
וכ"ז לענין השוכר שיכול לחזור מחמת דבר הנולד בחשש אונס ומשום דחיובו רק אחר שנהנה או ראוי ליהנות בכל שעה מתחייב פרוטה ופרוטה וגם המשכיר דינו כפועל ועליו להתנות אבל אם המשכיר רוצה לחזור מחמת דבר הנולד חשש אונס מאחר שנגמר הקנין א"י לחזור ויל"ע בשו"ת רמ"א שם שכתב דאין המשכיר יכול לחזור מאחר שאין השוכר מוצא דירה אחרת לשכור דהא אפילו ימצא מ"מ כיון שכבר קנה בקנין גמור דהוי כנמכר לו לאותו זמן ששכרו מה בכך שיכול למצוא לו דירה אחרת ויכול השוכר לומר לו תן לי איזה סך בעד זה וכהא דפ"ק דב"ב דף י"ב ע"ב דמעלין ליה בנכסי דבי גריון וכפיר"ת שם די"ל תן לי בעד זכות זה דמים ופסקינן התם כר"י ולא כרבא דאמר התם כופין על מדת סדום ואפשר משום דמיירי התם דלא נעשה קנין המועיל מדינא רק מצד המנהג וא"כ כגון זו דלא שכיח ל"ל מנהג ובכה"ג ליכא מנהג לומר דנהגו גם כה"ג שלא יוכלו לחזור ע"י סבת אונס דכל מנהג מהני משום דכך קבלו עליהם מהיכא תיתי לומר שקבלו עליהם אפילו אם יארע אונס למשכיר ויש דירה אחת לשכור ועדיין לא נכנס השוכר לדירה זו דאינו לפי דעת כל הישר הולך:
אך י"ל גם בק"ג לפימ"ש לעיל דהא דכתבו תוס' דדבר התלוי בדעת שניהם לא אזלינן בתר אומדנא לבטל המקח כיון דאידך לא היה מרוצה אם היה מתנה דאין מוכר או קונה רק על תנאי זה אבל בדבר שאין הפסד בביטול הקנין אזלינן בתר אומדנא דגם אידך היה מתרצה כיון שאין לו הפסד ולא היה מניח המקח מפני תנאי זה לכן כשמוצא השוכר לשכור במקום אחר דאין לו שום הפסד ועדיין לא נכנס דאין עליו טרחא שפיר אזלינן בתר אומדנא וכ"ז כשלא נכנס עדיין אבל כשכבר נכנס דיש לו טרחא והוצאות לצאת לדירה אחרת וכדאיתא בחו"מ סימן שי"א ס"א בהג"ה בזה לא אזלינן בתר אומדנא ובזה מיושב מה שכתבו הפוסקים דאפילו נפל ביתו של משכיר אינו יכול להוציאו לשוכר והא כיון שקנו והוי כמכירה מה לי נכנס או לא נכנס ולפימ"ש א"ש דנקט מלתא דפסיקא דכשנכנס אפי' ימצא לשכור במקום אחר א"י להוציאו אמנם כ"ז לפי הס"ד דשו"ת הרמ"א שם דהוי מחלי המתדבק דאז יש אומדנא אבל לפי המסקנא דסתם חולי אין מתדבק זולת ראתן וליכא אומדנא אזי אפילו לא נכנס ומוצא דירה אחרת לשכור אין המשכיר יכול לחזור בו ולפ"ז א"ש מה שלא ביאר הש"ך כשהביא בסימן שי"ב דברי הרמ"א שאין המשכיר יכול לעכב על השוכר מלכנוס וכמו שהקשה בד"ג כלל ק"ד סי"א ומשום דסתם חולה אין מתדבק כמ"ש רמ"א במסקנתו ולהכי נמי לא ביאר הש"ך דאפילו בחולי המתדבק דינא הכי כמ"ש רמ"א והביאו בנה"מ ומשום דסתם חולי אינו מתדבק:
אלא דאפשר לומר דהש"ך אזיל לשיטתו שכתב בסימן של"ד דאפילו במכר שנעשה בקנין גמור אי אתיילד אונס יכול לחזור וכתבתי לעיל משום דלא היה מתרצה לכנוס בספק זה ה"נ בחולי המתדבק הוי אומדנא גדולה דאם לא היה מתרצה השוכר לא היה בעה"ב משכיר לו אלא דקשה דא"כ בנפל ביתו של משכיר נמי נימא דהוי כאומדן גדול ועכצ"ל כיון דכבר נקנה בקנין גמור כמו דאין פותחין בנולד בנדר ושבועה ה"נ במכר ושכירות ליומא דכמכר דמי אך י"ל לפי מה דמחלק בצלעות הבית שם בין אם התנאי לתועלת שניהם דלא נודע מה יולד יום או התנאי רק לטובת אחד מהם עיי"ש ה"נ בשלמא בנפל או נשרף ביתו של משכיר הוי התנאי רק לטובת המשכיר י"ל אם היה משכיר מתנה שאם יפול ביתו יתבטל השכירות לא היה השוכר מתרצה בכך שיתבטל קנין השכירות דלהיפך אם יפול בית הנשכר א"צ המשכיר ליתן לו בית אחר כיון שהשכיר לו רק בית זה משא"כ בחולי המתדבק ר"ל יש בתנאי זה תועלת שניהם כמו אם יארע חולי זה לשוכר או לב"ב יתבטל השכירות כן אם יארע זה למשכיר ולב"ב ולא ירצה המשכיר לצאת יתבטל השכירות ויוכל השוכר לצאת מאותו בית לכן י"ל אם היה המשכיר מתנה בפירוש היה מתרצה השוכר וכיון דיש אומדנא גדולה הוי כתנאי מפורש ונדחו ראיות רמ"א מנפל ביתו של משכיר וכן מ"ש רמ"א דהרי מנהג פשוט אם חלה השוכר שנכנס בבית ראובן שאינו יכול להוציאו דהתם בסתם חולי שאינו מתדבק אבל חולי המתדבק אינו שכיח דאינו רק בבעלי ראתן כמ"ש רמ"א בסופו וא"כ מלתא דל"ש אינו מנהג כמ"ש רמ"א בסימן של"א ונמצא לא הביא רמ"א ראיה זו רק לס"ד דגם שאר חולי הוי חולי המתדבק לכן שפיר עשה הש"ך דלא ביאר דאפילו חולי המתדבק א"י לעכב על השוכר מלכנוס כיון דאין ראיות רמ"א מכריחות על זה גם ראיה שהביא שם מהא דשכר דוכתא מאשה להניח בו יין מחמת דקדשה ואזל ושלח לה גט דיכולה לחזור מהשכירות משום דדמי עלה כאריא ארבא וכתב נ"י דדוקא כשגלתה דעתה מקודם דלא רצתה להשכיר לו אלא מפני שקידשה הרי אע"ג דדמיא עליה כארי אורב לא אמרינן דעתא לבטל השכירות לומר דאדעתא דהכי לא השכירה לו עיי"ש דהתם נמי אין תנאי זה שוה התועלת לשניהם דהבעל יכול לגרשה בע"כ משא"כ האשה ואם תהא מורדת פוחתין לה מכתובתה כדאיתא בכתובות ועוד דטב למיתב טן דו דאיתתא בכל דהו ניחא לה לכן אין חושש הבעל לזה שמא תמרוד בו ותהא היא עליו כאריא ארבא שיהא יכול לחזור בו ועוד אם תהא עליו כאריה ארבא שלא תרצה לדור עמו יוכל להשכיר לאחר וא"צ שיתבטל השכירות משא"כ המשכיר א"י להשכיר לאחר משא"כ בחולי המתדבק מי פתי יסור הנה לשכור לדור עם איש כזה: