תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קכו
ע"ד השאלה דלעיל סימן קכ"ב חזר השואל וכתב דידוע ומפורסם כי בזה שהרעה השוכר את צאנו נתקיים קנין השכירות לפי המנהג ומהני מחמת סטימתא והשבתי אני לא שמעתי כאן מזה אך סגי אם במקומו נהגו כן אך צריך להיות מנהג כמ"ש רמ"א בחו"מ סימן של"א דאינו קרוי מנהג אלא דבר השכיח ונעשה הרבה פעמים ובשו"ת רבצ"א שאלה חית הביא משו"ת מהר"ם דהבא להחזיק נגד הדין מכח המנהג עליו הראיה שנהגו כן בע"כ של הבע"ד שידע הבע"ד שאין כן מדינא רק סבר וקיבל בעל כרחו מחמת המנהג וכל שלא הביא ראיה כזו אמרינן שמא מרצונו וויתר או דהיה סבור דדינא הכי ומוקמונן אדינא אפילו להוציא ואף דלא מיירי התם מקנין סטימתא רק משאר מנהג מ"מ הלא גם סטימתא דהוי קנין הוא מחמת המנהג כדאיתא בפא"נ דף ע"א ובע"ז דף ע"א ס"ד להביא ראיה דמשיכה בנכרי קונה משום דחזינין דלא הדרי בהו ודחי ר"א דאימר מחמת רמות רוחא וא"כ בדידן נמי אימר משום דניחא להו דליקום בהימנותיה לא הדרי ובע"ז דלא אמרי ה"ט דפיהם דיבר שוא אבל עכ"פ היכא דאיכא למתלי באיזה טעם ליכא ראיה דעשו זה לקנין וריב"ל בח"ב כתב דמה שאמרו סטימתא קניא מיירי דוקא בקנין שהכל יודעים דלא קני מן הדין ואפ"ה תקנו דליקני בזה וכיוצא בזה הוא דאמרו מנהג מבטל הלכה אבל בשאר מנהגים דעבידי אינשי דטעו וסברי דמהני עפ"י הדין לא הוי מנהגם מנהג והובא בד"ג כלל פ"ז. ולדעתי כיון דמקור הדין מפא"נ דף ע"א ובחו"מ סימן ראיה צריך שיהא כיוצא בו דעושין דבר דמוכח שעושין להיות קנין וכגון רושם או פרוטה או ת"כ או דבני העיר או תגרים שתקנו להדיא שזה יהא קנין אצלם אבל מה דחזינין דלא הדרי בהו אפשר משום דעביד אינש דזבין דינו כדאיתא בפחז"ה דף למ"ד ע"ב:
וא"כ ירא וישפוט אם בנידון זה ראוי לעשותו קנין סטימא להוציא ממון עי"ז דשכירות מרעה יזדמן פ"א או שתיים בשנה ואחד בעיר או שנים מחזיקין צאן ובהמות לרעות ורוב שדותיהם של נכרים ואין ראיה אם בדיניהם דנין שאין יכולים שוכר או משכיר לחזור אחר שהתחילו הצאן לרעות דאין לנו אלא ד"ת ומהשוכרים יש ששוכרים איזה ימים לפני זמן שהולכים לרעות ואז אין סומכים רק ע"י אד"ג ות"כ וכדומה דשמא מקודם יזדמן לשוכר או משכיר מי שנח להם יותר או בזול או ביוקר יותר או מקום יותר טוב ואטו רועה צאן דיני גמירי איזה קנין מד"ת או מתק"ח וסוברין דאין יכולים לחזור בהן מדינא או דע"כ לא יוכלו לחזור דכשנגדו יכריחו בערכאות וגם אחר שכבר אכלו העשבים גדלים עוד עשבים והוי דשלב"ל ופליגי הפוסקים אי מועיל סטימתא לדשלב"ל ושכירות מרעה אינו גוף לפירות רק כשפרשו דשוכר שדה למרעה ותלוי באיזה לשון נשכר:
וראיה ברורה למהר"ם וריב"ל הנ"ל מטור יו"ד וב"י וש"ע סימן רי"ד דאפילו לענין איסור אינו אסור מחמת המנהג רק כשיודעים דמותר מדינא ומ"מ נהגו איסור אף דנדר חמיר דסתם נדרים להחמיר משא"כ ממון דספקו מותר להמוחזק א"כ היכא דיש לתלות דטעו אינו מנהג וגם כל ספק בתקנה מוקמונין על דין תורה: