אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קכג

סימן קכב

ראובן השכיר לשמעון מקום מרעה לצאנו לרעות יחדיו עם צאן ראובן המשכיר והשוכר שילם להמשכיר כל דמי השכירות בשלימות ואחר עבור איזה ימים מכר שמעון צאנו והשכיר ללוי זכות שלו להרעות בשדה ראובן ושלח לוי צאנו לרעות שם ולאחר שכבר הרעו שם כשלשה שבועות עשה הרועה צאן של ראובן המשכיר איינא אופעדונוג לצאנו נגד חולי הבלאטשערין וזאת ידוע בין המחזיקים צאן בעת אשר יעשו כן אזי אין רשאים לרעות צאן אחרים בלי שיעשו גם הם בהם כן שלא יסתכנו עי"ז אבל עי"ז הרפואה של האניפעדנוג נחלש הצאן עד יעברו שתי שבועות ולוי לא רצה לעשות כן בצאנו שלא יחלשו הצאן כי רצונו למוכרם במוקדם האפשרי וגם לא רצה להרעות עם צאן ראובן שלא יסתכנו ולקח הצאן לביתו ולא רצה לשלם לשמעון באמרו כי הוא שכר ממנו מרעה לצאנו ואחרי כי ראובן גרם לו שלא יוכל לרעות שם אינו מחויב לשלם ושמעון טוען כי הוא לא גרם לו וגם היה יכול לעשות כמו ראובן עוד טוען שמעון אם יזכה לו בדין יחייבו הב"ד את ראובן המזיק ששלח צאנו באופן שאפשר יסתכנו צאן אחרים:

ודעת השואל שיכול שמעון לומר ללוי נסתפחה שדך מאחר שכבר הלכו צאנך ורעו ונגמר קנין השכירות אינו יכול לבטל השכירות מחמת טעם אונס כמ"ש בשו"ת רמ"א סימן ב' במי שהשכיר דירה לחברו לדור עמו יחד וקודם הכניסה לביתו חלתה אשת השוכר בחולי המתדבק ר"ל ורצה המשכיר לעכב באמרו אדעתא דהכי לא השכרתי ופסק הרמ"א דלא יוכל לבטל השכירות אחר שנגמר הקנין:

הנה מ"ש מאחר שכבר הלכו צאן לוי ורעו ונגמר הקנין שכירות א"י לבטל השכירות מחמת טעם אונס צל"ע דהא בחו"מ סימן קצ"ב סעיף י"א כתב רמ"א די"ח וס"ל דאין קונין בחזקות אלו לא באכילת פירות ולא בהעמדת בהמה וכיוצא בה שאינו מועיל לקרקע והכי מסתברא ובמח"א פ"א משכירות כתב המשכיר בית לחברו וצבר כליו לתוכו דזה לא הוי אלא כאכילת פירות ואכילת פירות לא הוי חזקה ועיין במהרי"ט ז"ל ח"א סימן ס"ה ולכן צ"ע אם לא יוכל השוכר או המשכיר לומר קי"ל ואני חוזר בי מעתה ולא אשלם על להבא ואין בזה משום סטומתא דאדרבא נוהגין לשכור באד"ג או שטר גם זה אינו מעשים בכל יום לומר דהוי מנהג גם המשכיר והשוכר אין סומכין זה על זה שלא יחזרו קידם שהלכו הבהמות לרעות אלא ע"י אד"ג וכדומה:

ועוד הרי כתב בשו"ת רי"ף סימן קפ"ז כל הנמכר במחובר לקרקע ע"מ שיתלוש הרי הוא במטלטלין דלא סגי דלא נתלוש ומטלטלין אינן נקנין במשיכת קצתם את"ד א"כ ה"נ כשלא פרשו דמשכיר לו קרקע השדה לפירותיה רק השכיר לו העשבם לרעות הצאן צריך קנין מטלטלין ובמה שאכלו הצאן לא קנה שאר עשבים ומשמע מהרי"ף אפילו אם לא הגיעו לבצור מ"מ כיון דמכר לתלשן הם כתלושין וכ"כ התומים בסימן קל"ז ואף דהטור חו"מ בסימן קצ"ג חולק וכ"כ רמ"א שם דיש חולקין מ"מ ודאי לוי שלא פרע עדיין יכול לומר קי"ל:

ואפילו היה ק"ג מה שכתב די"ל נסתפחה שדך כמ"ש בשו"ת רמ"א סימן י"ט במי שהשכיר דירה לחברו לדור עמו יחד וקודם הכניסה לביתו חלתה אשת השוכר בחולי המתדבק ל"ע ורצה המשכיר לעכב שלא יכנס השוכר משום דאדעתא דהכי לא השכיר לו והעלה דלא יכול לבטל השכירות אחר שנגמר בקנין וכ"ש בנ"ד דאף אם לוי היה שוכר מראובן וגרם לו ראובן בשלוח בהמותיו לבין צאנו באופן שיסתכנו היה רק גרמא בניזקין ופטור כמו שהוא הלכה פסוקה ברמב"ם רע"ד מניזקי ממון ובטור חו"מ סימן שפ"ו ובש"ך שם סקכ"ג בנתן סם לפני בהמות חברו פטור ועוד דלא הוי ברי היזקא כ"כ וגם היה יכול לוי לעשות ג"כ כך. את"ד לא דק דרמ"א כתב כן לענין המשכיר דאף דלא אפשר לו לדור ביחד מ"א ילך לו דאפילו נפל ביתו של משכיר א"י להוציא השוכר ולומר אדעתא דהכי לא השכרתי אבל כאן השוכר אינו יכול לרעות צאנו והרי בנפל או נשרף הבית איתא פלוגתא בחו"מ סימן שי"ב סי"ז אם חייב השוכר לשלם השכירות דלהבא וכן אם מת השוכר בסימן של"ה וא"כ אפילו לא גרם לו המשכיר מ"מ איכא פלוגתא אם מחויב לשלם מכאן ולהבא ויכול לוי לומר קי"ל:

אמנם ראובן א"צ להחזיר לשמעון דכבר פרע לו לא מבעיא אם בתחלת השכירות פסק עמו ראובן להקדים השכירות דכה"ג לכ"ע שכירות כממכר דמי כמ"ש מח"א הובא בנתיבות סימן שי"ב שם ואפי' היה השכירות סתם מ"מ כיון דאפלגו הפוסקים אם שכירות ליומא ממכר לענין אם נשרף הבית הרי ראובן מוחזק ואף דכאן גרע מנשרף ממלא דהכא ראובן עשה זה מ"מ אינו רק כאחר שגרם ולא בטל המכירה כאשר הוכחתי בערך ש"י סימן ר"ל מפרק השולח דף מ"א גבי עשה עבדו אפותקי ושחררו הלוה אח"כ למאן דלא דאין דד"ג פטור לגמרי ולא אמרינן אנן סהדי דאדעתא דהכי לא נחית המלוה תחלה והרא"ש בתשובה כלל ס"ט הובא בטוח"מ סי' ס"ו מחודש ל"ו דאם מכר לו בית וקע"א ושרפו המוכר אח"כ אינו גובה ממשעבדי אלא מעמידו בדין וגובה כמו מאחר ומוחל שט"ח שמכר נמי הוי כשרפו באותו שעה שאין המחילה מבטלת המכירה ועיי"ש:

וא"כ ה"נ היא רק גרמא דהוי כמו חצר העשויה לשכר ובא אחר וגזלו ממנו ולא דר בו פטור לשלם השכירות אף דגרם לבעל החצר שלא יוכל לקבל שכירות וה"נ ראובן רק גרם שלא יוכל שמעון לקבל שכירות ואף דלפימ"ש פ"ח לבעל תוי"ט בר"פ האומנין אות ה' דחצר דקיימא לאגרא לא ברי היזקא דלמא לא אשכח מאן דמוגר והובא בנ"צ סי' שי"ב ס"ז וא"כ הכא דכבר השכירו שמעון ללוי וגרם לו ראובן שיצא לוי ויפטר הוי ברי היזקא ואף דראובן לא נתכוין להזיק מ"מ חייב מדר"ג כמו שהעלו ש"ך וסמ"ע בסימן ס"ו סכ"ג:

מ"מ י"ל כאן לא ברי היזקא דאפשר יזדמן מי שירצה לעשות כן כמו ראובן וישכור המרעה אם היו שמעון או לו. מחפשין מי שירצה לשכור:

וי"ל עוד לכאורה דלא ברי היזקא דהא מה דפטור לוי מלשלם מטעם קי"ל א"כ אם תפס ממנו שמעון הרי הוא מוחזק וקרוב הדבר לתפוס כמ"ש הכס"מ ברכ"א מהלכות עדות ה"ד אלא בתומים ונתיבות בדיני תפיסה בט"ז כתבו דהיכא דתחלת דינו המע"ה וחזר אידך ותפס מוציאין ממנו וגם קונה"ס שנסתפק בזה מודה היכא דתפס ברשות ובא אידך ותפס ממנו מוציאין מידו כמו שהביא שם כן מהרמב"ן עיי"ש בכלל ג' ס"ז וכ"ש כאן דלוי מוחזק מקודם שנולד הספק בלא תפיסה אלא נ"מ היכא דגרם לי היזק אם לא יתפוס אבל כשיתפוס יועיל תפיסתו דלא חשוב ברי היזקא דקרוב לתפוס וכ"כ הרא"ש בפא"מ באבדה ולא היה רק אחד עמו דאינו מתייאש דאומר היום או מחר אתפוס ממנו וצל"ע בגוף הדין שהעלו תומים ונתיבות דהיכא דתחלת דינו הממע"ה אם תפס אידך מוציאין ממנו והביאו ראיה מהסמ"ג וקוטה"ס הביא ראיה מהרמב"ן דמה ראיה הרי הסמ"ג ורמב"ן מכת הסוברים דבספק דאמרינן הממע"ה אי תפס אידך מוציאין ממנו משא"כ להרמב"ם דפסק תק"כ אין מוציאין והרי הישראל מוחזק מעיקרא מקודם שנולד הספק והבכור במעי אמו אינו קדוש ומ"מ בספק בכור אם תק"כ ס"ל דאין מוציאין ממנו וגם בספיקא דדינא שיטת החולקים דמהני תפיסה אף דלהתופס נמי ספק ומשום דהדר הוי איהו הנתבע א"כ לא ס"ל כלל האי דינא כל שתחלת דינא הוא הממע"ה לא יועיל תפיסה דאידך וכן נראה מן הב"מ על אהע"ז סימן קע"ז עיי"ש ובנתיבות בדיני תפיסה אות כ' פסק בפלוגתא דרבוותא דהיינו במחלוקת הפוסקים שהי' אחר חתימת הש"ס מהני תפיסה אפילו אחר שנולד הספק אפילו בטוען שמא אפילו יש לו תביעה על חפץ ותפס חפץ אחר עיי"ש וצ"ל הא שכתב בסט"ז לא מיירי בפלוגתא דרבוותא דשאני פלוגתא די"ל קי"ל דהוה כטוען ברי כמ"ש מהרי"ק וא"כ נ"ד נמי הוא פ"ד ומהני תפיסה וכ"כ נה"מ שם בביאורים דהוא משום דטענת קי"ל כטוען ברי ועיין בנתיבות שם בסוף דיני תפיסה כיון דקי"ל דתפיסה מהני בספיקא דפ"ד לא הוי מחילה אפילו כשעמד בדין עיי"ש וע"כ הוא מטעם שכתב הרא"ש דלא מייאש דאומר היום או מחר אתפוס ממנו:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה