תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קכב
מי שנוהג לישן בסוכה והוא איש מצונן שגם כל השנה בביתו משתין בלילה בתוך עביט של מי רגלים ולו נ"מ גדול למעשה כי בקור הגדול אשר ישן בסוכה אי אפשר לו לילך מהסוכה לחוץ להשתין ובא"ח סימן מ"ג מבואר דמותר להשתין בתפילין שבראשו אך בחיי אדם כלל קמ"ז אוסר להשתין בסוכה:
הנה הקשה לשאול כי מה מני להלך נגד החיים אשר בארץ ומי כמהו מורה אך גם בעיני יפלא דהא איתא בסוכה דף כ"ח נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה קטן שאין צריך לאמו חייב בסוכה ושמאי מחמיר ה"ד קטון שא"צ לאמו אמרי דבי ר' ינאי כל שנפנה ואין אמו מקנחתו רשב"ל אומר כל שניעור משנתו ואינו קורא אמא אמא וכתב שם הר"ן דשמאי מחמיר לחייב בחנוך אפילו קטן שצריך לאמו כיון דאפשר וחזי להכי שכן הדין בכל מצוה לחייבו בחנוך כ"ז שאפשר וראוי לכך ורבנן סברי דכיון שאמו פטורה מן הסוכה אינו ראוי לחנוך סוכה כל שהוא צריך לה וכ"כ הריטב"א שם והרי מבואר במג"א סי' ע"ו סק"י לענין אם מצא צואה בבית אם מצויין תינוקת בבית יותר מכלבים אפילו בבית אסור דתלינן במצוי ובסימן פ"א סק"א כתב בשם רש"ל דאין נכון לקרות ק"ש אצל תינוק דסתם תינוק מטפח באשפה ונ"ל מטעם אחר שאינן מקנחין עצמם עיי"ש ומה שהקשו על המג"א תרצו בחמד משה ומחצית השקל וא"כ איך נאמר להחמיר לחנך תינוק משום דראוי לכך וגם רבנן לא פליגי אלא משום דאמו פטורה וגם לרבנן אין איסור רק דאין צריך לחנכו בזה אלא ע"כ כיון דאמרה תורה תשבו ואמרינן כעין תדורו וכשדרין בבית התינוקת עמהם אין למנוע מלהכניסם בסוכה אף דסתמן משתינים במקום שהם ויותר מזה לפי דברי המג"א ורש"ל וה"נ גדול כמשנהגו כך בבית להשתין בלילה ולא לילך חוצה אין למנוע מחמת זה מלישן בסוכה ומ"מ יעשה מה דאפשר שיעמיד כלי של מתכות עם מים וישתין שם שבתי וראיתי דמי שדרכו להשתין בביתו בלילה וירא לילך החוצה מפני צינה וכדומה לא ישן בלילה בסוכה כיון דבלאו הכי רבים מקילין מלישן בסוכה מכמה טעמים שכתבו הפוסקים מכ"ש בזה שדרכו ומוכרח להשתין דלכאורה יש סמך לדברי ח"א דהא בפ"ק דסוכה דף י"א ע"ב יליף דאין מסככין בדבר המק"ט משום דמ"ד כי בסוכות הושבתי את ב"י היינו בענני כבוד לר"א וכמו עננים אין מק"ט כן צ"ל הסכך וכן תרגום ופרש"י בפ' אמר דבסוכות הושבתי היינו ענני כבוד וא"כ הרי אמר קרא בפרשת תצא ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה ופרש"י מחוץ למחנה חוץ לענן ובברכות דף כ"ה מוקי האי קרא לקטנים הרי דגם לקטנים צריכין היו לצאת חוץ מעטן וא"כ ה"נ בסוכה דידן איברא דהרב אבן עזרא פירש מחוץ למחנה היינו רק מחנה שכינה ולא מחנה ישראל נמצא לא פירש מחוץ למחנה חוץ לענן ויש להביא ראיה לדבריו מן פ"ז דבכורות דף מ"ד ע"ב דדרש ר"ל מ"ד לא יהא בך עקר ועקרה ובבהמתך בזמן שבבהמתך דהיינו שלא יעכב עצמו הרבה מלהשתין והקשו תוס' שם איך אפשר הא היו צריכין לצאת להשתין שלשה פרסאות כדאמרינן ביומא דף ע"ה ע"ב דאין נפנין לא בצידיהם ולא לפניהם אלא מאחריהם והיינו אפילו מקטנים כדאמר בברכות דף כ"ה ויד תהיה לך ויצאת חוץ היינו בקטנים עיי"ש שהניחו בתימה ולפ"ד הא"ע א"ש דההוא מחוץ למחנה אינו ממחנה ישראל שהיה שלשה פרסאות אלא מחנה קטן אמנם דדברי הא"ע אינם כדעת הגמרא ביומא שם דמבואר להדיא שהיו צריכים לצאת ג' פרסה ותמיהת התוס' י"ל דהא דקאמר ביומא דאין נפנין לא בצידיהם ולא לפניהם היינו לגדולים דלשון נפנים הכי פירושו וכמ"ש הב"ח בא"ח סימן ג' אבל לקטנים היו יכולים להשתין לפניהם ובצידיהם רק היו צריכין לצאת חוץ מהענן ואפשר דלא ניחא להתוס' לתרץ כן דמ"מ אף מצידיהן ומלפניהם היו הממוצעים צריכין לצאת פרסה וחצי לפי הגרסא בעירובין דף נ"ה ע"ב דמחנה ישראל היה שלשה פרסה על שלשה פרסה וגם לפימ"ש מהרש"א בח"א דלא הי' ברוחב רק פרסה מ"מ היו צריכין לצאת חצי פרסה ומ"מ י"ל כיון דהי' מצווין על כך שלוחי מצוה אין ניזקין וכן מצאתי באס"ז לבכורות שתירץ שהיה עפ"י הדיבור וכוונתו כמ"ש דהא דרכיה דרכי נועם וא"כ קשה איך התירו שמאי הזקן וחכמים להכניס קטנים בסוכה ואין לומר כיון דאם ישתין הוא מעצמו ולא מדעת האב שרי דהא בסוף פ"ט דשבת איתא דאסור ליתן לתינוק חגב חי טמא לשחוק בו שמא ימות ויאכלנו ואפי' דבר שאין בו איסור אלא משום בל תשקצו אסור ליתן לידו והובא במג"א סימן שג"ם סק"ג ומשום דהוי כמאן דמאכילו בידים והרי בל תשקצו הוא רק מה שאסרו חכמים כדאיתא ברמב"ם סוף הלכות מאכלות אסורות ומשמע אף דבמכות דט"ז ע"ב איתא דעובר משום בל תשקצו אינו רק אסמכתא וכמ"ש הפרישה ביו"ד סימן קט"ז וכן הסכים עמו ביד אברהם בגליון יו"ד שם ועמ"ג סימן צ"ב סק"ב ותב"ש סימן י"ג סק"ב כתב דאסור מדאורייתא להשתין בבית המדרש דהוא מקום קדוש וכתיב והיה מחניך קדוש ולפי דבריו גם בסוכה אסור מדאורייתא דהא בביצה פ"ד דף למ"ד ע"ב יליף דכשם שחל ש"ש על החגיגה כן חל ש"ש על הסוכה שנאמר חג הסכות שבעת ימים ל"ד מה חג ל"ד אף סוכה ל"ד ופרש"י כל שבעה לד' הוא הקדש ועוד אמר שם עצי סיכה חלה קדושה עלייהו: