אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קכא

סימן קכ

ראובן קנה ענבים משמעון ששמעון ישלחם למקומות אשר ראובן יצוה לו וגם כמה פעמים בא ראובן או בנו הבא מכחו ומקבלים בעצמן הסלים עם הענבים בכרמו של שמעון והמה שולחים אותם על הבאהן ופעם אחד בא בן ראובן הנ"ל וצוה לשמעון שיעמוד ענבים להבאהן וגם הוא היה שם ואצל הבאהן ביקש בן ראובן את שמעון לכתוב נאך נאמען לשלשה מקומות שוין ועל כל אחד סך שלשים ושתים ר"כ וטעה שמעון ועשה הנאך נאמע רק על שלשים ושתים קראנע ונתן אותם על הבאהן וכעת לוקחי הענבים אינם רוצים להחזיר המותר מכפי שנכתב בנאכנעמא:

והנה כבר ראה השואל מה שכתבתי בערך ש"י על חו"מ סימן כ"ה דאין לעשות מעשה להוציא עפ"י דברי החת"ס שכתב לחייב השליח:

אמנם לפי ציור השאלה נראה דראובן לא היה לו קנין בגוף הענבים דאפילו נתן מעות לשמעון בעוד הענבים במחובר דינן כתלושן דאין מעות קונה כמ"ש בשו"ת הרי"ף סימן קפ"ז דאם מכר על דעת לתלוש כתלושין דמיא וכתבתיו בכת"י בערך ש"י עחו"מ סימן קצ"ג:

ולפ"ז כיון דגם בן ראובן לא משך הענבים מרשות שמעון אלא צוהו לשמעון להעמיד ענבים להבאהן רק שמעון נתעסק והעמידן להבאהן עדיין לא נקנו הענבים לראובן אלא הוי כהא דאיתא בפ"ק דקידושין דף זיין תן מנה לפלוני ואתקדש אני לך דמקודשת מדין ערב וכן במקח וממכר וא"כ ה"נ לא נקנו לראובן אלא כשבאו הענבים לידי מי שצוה ראובן או בנו לשלח להם דאזי על ידי זכיית מי שנשתלח לו קנה ראובן ונתחייב בדמיהן אבל במה שהעמידו שמעון אצל הבאהן לא נקנה לראובן דלא באו הענבים עדיין ליד זוכה וכמבואר בחלקת מחוקק ובית שמואל ובחידושי רשב"א פ"ק דקידושין דף חית ע"ב וכן משמע מלשון הרמ"א שם שכתב באמרה תן על הסלע דיש להחמיר משמע דאינו מדינא רק משום חומרא דקידושין:

וא"כ אטו כשיאמר ראובן לשמעון הלוה מנה ללוי על שטר והלוהו בלא שטר או כתב בשטר מנה במקום מאתיים יתחייב ראובן בכל המעות הא לא קיבל עליו הערבות רק כשילוהו ללוי בשטר על כל הסך וכ"ש כשאמר ראובן לשמעון תן פירות ללוי כשיתן לך מחירם כגון הכא דאמר לו לשלוח על ידי נאך נאמע ונתן לו שמעון בלא מחיר הרי לא קיבל עליו ראובן רק כשישלח שמעון הפירות כדבעי על נאך נאמע ואין ראובן חייב בדמיהן שפסק לשמעון בעד משקל כזה אבל היותר מדמיהן וראובן תובע משמעון אי אפשר להוציא משמעון:

ואפילו תימא כשצוה בנו של ראובן לשמעון להעמיד להבאהן הענבים לא קפיד שיעשה שמעון הנאך נאמע או אפילו ראובן עצמו כשפסק עם שמעון לא קפיד שישלחם שמעון רק כשלא יהא ראובן או בנו שם מכל מקום כיון שלא נקנו לראובן טרם שבאו הענבים ליד זוכה נמצא כשעשה שמעון הפסד בהנאך נאמע איהו דאפסיד אנפשהו כשהיו עדיין הענבים שלו וכשבאו ליד הזוכים כבר נפסדו מקודם ברשות שמעון ולא צריך ראובן לשלם בעדם גם אין צריך לטרוח ולילך לתבוע את אלו שקבלו הענבים:

ואף דרמ"א בחו"מ סימן ש"פ בזרוק מנה לים הביא שני דעות אם חייב משום ערבית אבל רמב"ן הובא בר"ן פ"ק דקידושין דכתב הא דאם אמר שואל למשאיל הכישה במקל דפטור עד שתבא לרשות השואל ולא מתחייב משום ערב כמו זרוק מנה לים ואתחייב לך דשאני הכישה במקל דיכול משאיל להחזירה וא"כ כיון דבהכישה במקל סתם המחבר בסימן ש"מ ס"ז דפטור ולא הביא הרמ"א חולק ובסימן ש"פ בזרוק מנה לים הביא חולקין ע"כ דס"ל כחילוק הרמב"ן ואף הרא"ש דס"ל בהכישה במקל חייב ה"ט משום דנסתלקו הבעלים משמירתן כמ"ש הש"ך שם וא"כ הכא דבא ראובן עם הענבים להבאהן והיה יכול להחזירן לית בו משום ערבות ולא הוי ספ"ד כיון דמחבר ורמ"א וסמ"ע וש"ך פסקו כן ובנתיבות סימן ש"ס כתב דאפילו באמר זרוק מנה לים ואתחייב לך קי"ל דפטור דליכא בו משום ערבות וכ"ש הכישה במקל כיון שהיה יכול לחזור וליטול:

אמנם אם עשה ראובן קנין המועיל דהיו כבר הענבים של ראובן נהי דפסק עם שמעון שישלחם למי שיצוהו נראה מדהוצרך בן ראובן לבקש משמעון שיעשה הנאך נאמע דלא היה חייב שמעון לעשות הנאך נאמע רק כשלא יהא ראובן או בנו עם הענבים אצל הבאהן וכן נראה מדצוה בן ראובן לשמעון רק שיעמיד הענבים להבאהן ע"כ דלא היה חייב שמעון יותר או דמחל לו בן ראובן וא"כ כשהעמיד שמעון הענבים להבאהן כבר יצא שמעון ידי חובתו וכשחזר וקיבל עליו לעשות הנאך נאמע לא משך הענבים כלל ולא נעשה שומר עליהם אלא גרם היזק בכתיבתו והוי ממש כסופר שכתב מנה והיה צריך לכתוב מאתיים דפטור כדאיתא בחו"מ סימן שפ"ו ס"ג בהג"ה ועמ"ש בערך ש"י על חו"מ סימן נ"ה:

ואין לומר הא אפילו לא עשה ראובן קנין על הענבים מ"מ כשאמר לו בן ראובן הבא מכח אביו שיעמיד שמעון הענבים מהכרם להבאן נקנה לראובן כדאיתא בירושלמי ר"פ השותפין וז"ל ר' יוחנן בשם ר' ינאי השותפין קונין זה מזה בחצר אמר ר' בון בר כהנא באומר צבור ואקנה אבל אם צבורין לא קנה עד שיטלטל וימשוך וא"כ ה"נ הרי אמר לשמעון המוכר שיעמיד הענבים להבאן ושם הוא כסימטא דיש רשות לכל מי שירצה לשלוח עם הבאהן לאיזה מקום להניח שם דבר הנשלח גם לעמוד שם ועיין בב"ב דף ע"ו ע"ב דאיתא התם משיכה קונה בסימטא ובחצר של שניהם הרי דדמיין להדדי ופירשב"ם משום דסימטא מקום מיוחד לעומדים שם באותה שעה וכחצר של שניהם דמי עכ"ל דנראה דוקא כשפירש ואמר צבור ואקנה דעשה את המוכר שליח על הקנין דהוי כאלו משכו הלוקח תדע דאל"כ למה אמר ר' בון באומר צבור ואקנה אם סגי באומר צבור בלבד ועמ"ש בערך ש"י עחו"מ סימן קצ"ו:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה