תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קיד
אם לשין עיסה במי טעעה או במי ארז שקורין רייז אם הם מי פירות וא"צ נט"י. הנה בש"ע א"ח סימן קנ"ח ס"ה כתב תבשיל נגובים מחטים דינו כפירות וכתבו המג"ד סק"ט ומג"א סק"י דדוקא נגובים מן המים א"צ נטילה אבל כשיש רוטב גמור מקרי משקה והביא המג"א ראיה מרפ"ג דטהרות וא"כ לכאורה ה"נ לא חשוב מי פירות לענין פת הבא בכסנין אמנם לפ"ז תקשי ממ"ש המג"א בסימן תס"ב סק"ו בשם כנה"ג אם נתערב מים בעודו תירוש דכיון שתוסס אח"כ הוי כמו שנתבשל ונשתנה טעם המים להיות כיין וכן מי צמוקים דאין מחמיץ דחשוב מי פירות עיי"ש וצ"ל דיש לחלק כמ"ש מהרי"ט ח"א סימן ע"ו דמיא דסילקא אף דמברכין עליו בפה"א לא בטיל מיניה תורת משקה אלא שאנו מברכין על טעם האוכל שבו דטכ"ע אבל מ"מ עיקרו משקה עיי"ש והוא גברא דמריה סייעו דכן מבואר החילוק בירושלמי ובר"ש פ"ז דמקואות מ"ב מביאו אהא דתנן התם דמי כבשים ומי שלקות פוסלין את המקוה הרי דחשיבי מים ופוסלין בג"ל מ"ש ולענין תרומה תנן בסוף מסכתא תרומות פ"י דמי כבשים ומי שלקות של תרומה אסורים לזרים ומחלק הירושלמי דלענין תרומה תלוי בטעם דאוסר באכילה אבל מש"ה לא נפקי מתורת מים לענין מקוה והובא בביאור הגר"א בא"ח סימן קנ"ח שם סקי"ז וא"כ א"ש דלענין טבילו במשקה כל תבשיל חטים ופירות וירקות חשוב הרוטב מים כתחלתו אף דמברכין עליהן כמין הפירות וירקות משא"כ לענין להחמיץ דחשוב מי פירות דהתם תלוי בטעם דטעם מי פירות אין מחמיצין והדרישה בסי' קנ"ח שכתב כיון דמברכין על הרוטב כמין הפרי שנתבשל בו כברכת הפרי לא חשוב מים גם לענין טבילה במשקה אישתמיטתיה דברי הר"ש ומהרי"ט גם הפרמ"ג באשל אברהם סק"ה דכתב לענין אם טובל פת ביי"ש דא"צ נט"י משום דיי"ש מי פירות הוה ואף דנותן שמרים ומים לתוך המלצין מ"מ בתר רובו אזלינן ונתבטל במי פירות ואין מקבל טומאה ואף אי נותן טעם י"ל חיך אוכל יטעם לא שייך בטומאה ועוד שנשתנה טעמו לגמרי עכ"ל ולא ראה דברי הר"ש ומהרי"ט דלענין טיבולו במשקה לא תליא בטעם וא"כ לענין פת הבא בכסנין אפשר דתליא בטעם וכ"כ בשו"ת הרי בשמים ח"ב סי' כ"ה והביא דברי הר"ש ומ"מ סיים וז"ל לענין מי אורז לא מלאני לבי להקל כי אם כשהיו הרבה אורז במים בשעת הבישול עד שהמים נעשו עבים ביותר כמובא במג"א סימן ר"ד סק"ט בשם תשובת מהר"ם דבכה"ג יש לחשבו כמ"פ ואפילו בזה יר"ש יהא נזהר לאכלו בתוך הסעודה עכ"ל ובספר החיים סימן קס"ח כתב אם בשלו בשר במים ולשו עיסה ברוטב זה דרוטב זה לא נחשב כמי פירות והנלוש בו חייב לברך עליו המוציא ובהמ"ז מיהו אם נילוש ביין צמוקים ע"י תסיסה נשתנה לגמרי ונחשב כיין ממש והוי פת הבא בכסנין עכ"ל ולע"ד יותר מסתבר ממ"ש בהרי בשמים דלענין פת הבא בכסנין תליא בטעם לכן עכ"פ ספיקא הוי ובשו"ת יד מאיר סכ"ט כתב ברוטב של בשר שנילוש בו עיסה אין לו דין פת הבב"כ משום דדעת הגמ"ר והובא ביו"ד סימן צ"ח ס"ד דדעת הב"ח כהגמ"ר והגהות או"ה כלל כ"ג דבנפל חלב לתבשיל דא"צ ששים דאפשר להפריד האיסור ע"י צינון ונהי דאנן לא קי"ל כן להקל מ"מ לחומרא ודאי כן וכדאיתא שם בהגהות רמ"א וא"כ המים לחוד והשמנונות לחוד ולכן ברור דאין לו דין פהב"כ ואין לסמוך לברך במ"מ וטוב להחמיר לאוכלו בתוך הסעודה עכ"ל הנה מ"ש מדעת הגהות או"ה והב"ח אין ראיה דשאני שמנונות דטבע החלב והשומן להקפיא ולצוף למעלה ואין מתערב עם הרוטב כמבואר בהגהות או"ה אבל טעם בשר מתערב עם המים דאטו בשר כחוש אינו נ"ט במים ואפשר לענין פת הבא בכסנין תלוי רק בטעם אך אין זה ברור דהא באהע"ז סימן קס"ח דאם נילוש בשמן ומים והמים מרובים אפילו אם נרגש טעם השמן הוי פת גמור ומברכין המוציא ושלש ברכות וא"כ י"ל ג"כ לענין רוטב של בשר או רוטב של אורז וטהעע כיון דהמים הרוב הוי פת גמור וגם רמ"א ס"ד כיון דנוהגין אם המים הם רוב אף דניכר בו טעם המעט דבש הוי פת גמור והאה"ע הביא ראיה ברורה לזה הרי דלא תליא בטעם לבד ענין פת הבא בכיסנין א"כ כיון דלענין טיבול במשקה העיקר דמים שנתבשלו בו פירות חשוב מים דלא כדרישה וא"ר וח"א ממלא י"ל דגם לענין פת הבב"כ חשוב מים: