תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קטז
מאכלים ומשקה שנותנים נכרים תחת מטותיהם אם איכא חשש רוח רעה אפילו אצלם המביאים לשוק למכור. הנה לדעת השבו"י דמשום חשש ר"ר מותר דיעבד ה"נ מה שמביא למכור כבר הוא דיעבד ולדעת הגר"א דגם דיעבד אסור ויש בו חשש סכנה כמובא דבריהם בפ"ת ליו"ד סי' קט"ז הרי מוכח דבשל נכרי ליכא חשש דהא איתא בפרק אין מעמידין דף ל"ב ע"ב דשיתתאה דקמפקי צנא צנא לשוקי דנהרדעא ולית דחייש ופרש"י שתיתאה תבשיל העשוי מקמח של קליות והשתא איך לית דחייש הא שמא הניח הגוי תחת המטה דהם ודאי אין נזהרים וחמירא סכנתא וגם במשחא שליקא שלהם אמר שם למאי ניחוש ולמה לא ניחוש דהעמידם תחת המטה וכמו דחיישי לענין גלוי בדף למד שם לולא דקפדי אנקיותא ומכסין אבל כאן לא מהני אפילו מכוסה בברזל וכיון דגם דיעבד אסור משום סכנה דר"ר וכמו שהאריך הברכ"י ודחה דברי שבו"י ודאי הוי להו לחוש א"ו דבשל נכרים ליכא חשש אמנם לדעת השבו"י אין ראיה אם מותר ישראל להניח לכתחלה תחת מטתו של נכרי והנה לפימ"ש תורת חיים בשבועות דף ט"ו דהא דאוכלין, ומשקים תחת המטה ר"ר שורה עליהן משום דשינה אחד מששים במיתה הוא כיון דנשמתו יוצאת ולהכי ריח מסאבא שריא עלי' דאינש בשעת שינה וכשהוא מאהיל בשעת שינה על האוכלין הרי הן כאלו היו באהל המת ושריא עליהן ר"ר ורמז ליה בגליון הש"ס בפסחים דף קי"ב וא"כ לדברי הפוסקים דקברי נכרים אין מטמאין באהל כדאיתא בב"מ דף קי"ד ועיין ברכ"י עיו"ד סימן שע"ב ממילא ה"נ אין חשש אמנם הרמב"ם פי"ב מהלכות רוצח וש"נ דין ה' מוכרח דלית ליה הא דפע"פ מדנקט שמא יפול בו דבר השמענו דאם מחופה אין חשש ונהי דגם שאר דברים דמשום ר"ר השמיט כמ"ש תב"ש סימן ואו מ"מ לא ה"ל להשמיענו להיפך אע"כ משום הך דבפ' אין מעמידין דלית דחייש ולמאי ניחש מוכח דס"ל דליכא שום חשש וגם מדנקט בירושלמי תבשיל ולא כהגמרא אוכלין ומשקין משמע דלאו משום ר"ר אלא שמא יפול בו דבר ולא יהא ניכר בתבשיל משא"כ אוכלין או משקים צלולים יהא ניכר בהם.