אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קט

סימן קח

אברך אחד נשא אשה זה שמנה שנים וכ"פ פירש ממנה כי יש לה ריח הפה חזק מאד ומאיסה היא בעיניו רק להפצרת אחרים חזר לדור עמה וכעת זה ג"ש עזבה לגמרי וגם טוען שלא קיים עדיין פ"ו כלל וכאשר נשאה היתה יותר מבת שלשים שנה ועתה היא יתירה מארבעים שנה והזמינה כ"פ לד"ת וסירבה לעמוד לד"ת:

ופתח השואל בכחא דהיתרא משום דמסרבת לעמוד לד"ת והביא ראיה מהחת"ס ח"ב באה"ע סימן קס"ז. וזה אינו דהתם האשה מרדה מלדור עמו משא"כ כאן הבעל מורד מלדור עמה:

שנית כתב משום דיש לה ריח הפה חזק הנה זה דוקא אם הסרחון חזק וקשה עד שאין אדם יכול לסובלו כמ"ש בשו"ת הרא"ם ח"ב סימן י"ט הובא בפ"ת לאה"ע ריש סימן קנ"ד וא"כ אין מקום לומר דלא עדיפא האשה מהאיש כיון דבריח הפה שאין הסרחון כ"כ אין כופין הבעל וכאן מדדר עמה חמש שנים הרי נראה שאינו כ"כ עד שאין אדם יכול לסובלו:

ועוד הרי אחר שידע ונתפייס ודר עמה מחל על מום זה:

ומה שטען משום דמאוסה בעיניו מחמת המום הרי מבואר באה"ע ס"ס קי"ז דאם אין מום גדול כזה שאם היה באיש היו כופין אותו לגרשה אף דמאיסה בעיניו א"י לגרשה בע"כ:

אמנם זה דס"ס קי"ז הוא מן מהרי"ק שרש ק"ז ומבואר התם דמאוסה בעיניו מחמת המום ורגל"ד שאומר אמת הוה ספק אם יש בזה חדרגמ"ה שלא לגרשה בע"כ או שלא לישא אשה אחרת עליה אף דכבר שהה עמה כמה ימים ולא ערער:

וא"כ אם יתברר דהאשה כעת יותר מארבעים שנה גם יתברר דלא נשאת לשום אדם פחותה מעשרים שנה דאזי שוב לא תלד כדאיתא בפי"נ דף קי"ט ע"ב דכה"ג תליא בפלוגתת הפוסקים אם היה חדרגמ"ה במקום מצות פ"ו א"כ יש ס"ס שמא אם מאוסה בעיניו מחמת מום לא גזר רגמ"ה ואת"ל דגזר שמא במקום מצות פ"ו לא גזר ואאת"ל דלא סמכינן על ס"ס לחומר האיסור חרם כמ"ש בשו"ת ד"ח ח"ב בחלק אה"ע סימן ט"ז דהרבה גדולים החמירו אפילו בס"ס כדאיתא בספר בעי חיי עיי"ש מ"מ בכאן דרוב הפוסקים ס"ל בשהה יוד שנים ולא ילדה לא גזר רגמ"ה שלא לישא אחרת כמבואר בכנה"ג לאהע"ז סימן א' בהגב"י אות יוד שפיר דמי להתיר מכח ס"ס וגם בשו"ת ד"ח ח"ב פסק בהשמטות סימן כ"ב בס"ס כזה ספק אם גזר רגמ"ה במקום מצוה ואת"ל שגזר במקום מצוה מ"מ נגד מום לא גזר וכ"פ הטו"ז באה"ע סימן ל"ט דבמקום מום לא גזר עיי"ש דמסיק דעפ"י היתר מ"ר אין חשש נדנוד איסור בזה ואדרבה עבירה לעגן הבעל:

ובשו"ת גור אריה יהודא בחלק אה"ע סימן כ"ב בד"ה אח"כ כתב כיון דכתב הרמ"א באה"ע סימן א' ס"ג דאפילו נשא אשה ושהה עמה יוד שנים נהגו שלא לכוף אותם לפ"ז כיון דאין כפיה מהב"ד עכשיו שוב אין בידינו להאמינו ליתן לו התרה ממ"ר דחיישינין לערמה דאינו רוצה לקיים המצוה אלא עינו נתן באחרת עייש"ה ולא נ"ל הרי רמ"א עצמו שם כתב דמדינא היה למחות בו אלא דלא נהגו מכמה דורות לדקדק בענין הזיווגים ועיי"ש בביאור הגר"א דכל טענות המקילין בזה מכח דברי המרדכי בפרק הבע"י דחויות הן ובספר קרית מלך רב הובא בברכ"י כתב דכל ב"ד שאין כופין על זה לאו שפיר עביד ואין להשגיח על המנהג וכ"כ בשו"ת מעיל צדקה סל"ג הובא בפ"ת סימן קנ"ד סקכ"ט דודאי מעיקר הדין מן הראוי שיכפו הב"ד בשוטים לכל שוהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה שיוציאנה ויתן לה הכתובה וכל הסברות שכתבו הפוסקים שלא לכוף בזה אין בהם כדי סמיכה אלא שאין בנו כח להעמיד הדת על תלה בכל דבר מפני בעלי זרוע עכת"ד וא"כ מאן מוכח שגם בזמן רגמ"ה ז"ל היה המנהג שלא לכוף אדרבה סתמא אז עשו כדין הגמרא וא"כ ודאי לא גזר ועתה שנשתנה מפני בעלי זרוע לא נעשה גזרה חדשה:

ועוד מה בכך דאינו מתכוין לשם מצות פ"ו הרי מבואר באה"ע סימן א' ס"ו בהג"ה אפילו הוליד ממזר קיים המצוה וא"כ הרי לא נתכוין למצוה ואדרבה דהוי מצוה הבא בעבירה ומ"מ קיים המצוה וזהו מן הירושלמי פ"ב דיבמות אמתניתין מי שיש לו בן מכל מקום בנו הוא לכל דבר וקאמר ר' אבין לכל דבר לפריה ורביה וכן גרסת רמב"ן ורשב"א וריטב"א וקמ"ל אע"ג דנולד בעברה קיים בו מצות פריה ורביה ונראה אפילו להגרסא בירושלמי דבעי ר' אבין לכל דבר אפילו לפ"ו ה"ט משום דהוי מצוה הב"ע ומדבעי בממזר הרי פשיטא כשאינו ממזר דקיים מצות פ"ו אפילו לא נתכוין למצוה וי"ל הטעם לפימ"ש במלא הרועים אות מם ס"ט דהיכא דתכלית המצוה נעשה ונשאר קבוע וקיים לכ"ע אין הכונה מעכב עיי"ש ופ"ו הכי הוא דתכלית המצוה משום דלא תהו בראה לשבת יצרה ולמלאות הארץ:

ולולא שכתבו הרשב"א והרמ"א דבנו הוא וקיים מצות פ"ו י"ל כיון דבירושלמי לא איתמר דקיים מצות פ"ו אלא בנו לכל דבר לפריה ורביה דכונת הירושלמי דתו אינו מחויב להוליד עוד כיון דתכלית המצוה דפ"ו דלשבת יצרה ולמלאות את הארץ בבנים ובנות זה כבר נעשה גם ע"י ממזר שהוליד והוי כאלו נעשה הדבר ממילא אבל כיון דבא בעבירה לא קיים הוא המצוה ואין לו שכר מצוה וכה"ג כתבו תוס' בפ"ק דתמורה דף ד' ע"ב בד"ה רבא אמר אהא דצורם אזן בכור דלא שייך לומר כיון דעבר אמימרא דרחמנא אי עביד לא מהני משום דלא גרע מאלו נפל בו מום ממילא דמהני כיון דמ"מ יש מום בהבכור מה לנו אי בא המום ע"י עברה דעביד העושה ועיין בבכורות דף מ"ז ובחידושי לאהע"ז סימן א' ס"ו:

ולפ"ז אפילו למ"ד מצות צריכות כונה אם אינו מיכוין בבעילתו למצוה נהי דלא קיים המצוה מ"מ כבר נפטר מלקיים עוד כיון דכבר נעשה תכלית המכוין דלשבת יצרה וכיון שכן מה לנו אם מה שרוצה לישא אשה אחרת להנאתו מ"מ איך יגזר עליו רגמ"ה שלא לישא דאז יחסר קיום המין דרצון הבורא יתב"ש לשבת יצרה וע"י הגזרה לא יקוים רצון הבורא יתב"ש ולהר"י מינץ וסייעתו דס"ל גם בכה"ג גזר רגמ"ה צ"ל משום לא פלוג חל הגזרה גם במקום מצוה בשוא"ת:

אך קשה הדבר לאומרו דהא כתב המל"מ פי"ב מה"ג בד"ה וראיתי דאף שמצינו סברא זו דל"פ רבנן אפשר דהיכא דאתמר אתמר היכא דלא אתמר לא אתמר ומה גם דאפשר בעיגונא לא אמרינן ל"פ דחכמים לא באו להחמיר אלא להקל עכ"ל וכ"ש במקום עיגון דבעל דקשה צערא דגברא מצערא דאיתתא כדאיתא בפרק אע"פ דף ס"ד ע"ב:

ואחר אחרון אני בא דבשו"ת משיבת נפש חאה"ע סימן ס"ט האריך בראיות דבמקום מצות פ"ו לא גזר רגמ"ה ולפימ"ש ג"כ אין לומר אף דלא קיים פ"ו חל עליו חדרגמ"ה משום דאנוס הוא ואינו עובר כמ"ש במג"א סימן תמ"ו סק"ב לענין מצא חמץ בפסח דלא יבערנו אף דעובר על ב"י דאורייתא ומוקצה רק דרבנן מ"מ כיון דהיא שוא"ת ואנוס הוא ע"י מצות חכמים אינו עובר עיי"ש דשאני הכא נהי דהוא אינו עובר מ"מ כיון דתכלית המצוה שצוונו הבורא יתב"ש משום לשבת יצרה זו אינו מתקיים וראיה לזה דבבכורות דף מ"ג איתא היה לו בנים בגיותו ונתגייר ר"י אמר קיים פ"ו דלשבת יצרה והעביד שבת וכן קי"ל וקשה הא נכרים לא מפקדי אפ"ו כדאיתא בסנהדרין דף נ"ט וא"כ מ"ש ממ"ש הרמב"ם פ"ו מהלכות חו"מ ה"ג ובש"ע א"ח סימן תע"ה ס"ה והוא בר"ה דף כ"ח אכל כזית מצה כשהוא נכפה בעת שטותו ואח"כ נתרפא חייב לאכול שנית לפי שאותה אכילה היה בשעה שהוא פטור וה"נ הרי כשהוליד כשהיה נכרי היה פטור למה לא יתחייב כשנתגייר ונתחייב במצות ועכצ"ל דמצית פ"ו שאני דהכתוב לשבת יצרה גילה דהקפידא משום שבת וכשנתקיים שבת אף דלא יצא ידי המצוה תו אינו מחויב ותלי"ת מצאתי שכ"כ בטורי אבן על ר"ה דכ"ח הרי דמשום דקפיד הש"י על שבת צוונו במצות פ"ו ואם כבר הוליד אף דלא קיים המצוה מ"מ ממילא כבר נתקיים שבת ואין מחויב עוד וא"כ ה"נ נהי דהוא אנוס ורחמנא פטריה מ"מ לא נתקיים שבת ואיך אפשר שיגזר על זה רגמ"ה כיון דמצות פ"ו אינו כדי שיעשה מצוה ולא יעבור אלא כדי שיתקיים לשבת יצרה:

ונסתר מחמתו מה שגדול אחד שבתשובה בסוף שו"ת רח"כ והובא בשו"מ קמא ח"ג סכ"ו האריך לומר דהיכא דרוצה הבעל לסלק לה כתובתה והאשה אינה רוצה להתגרש דהוה אנוס ואינו עובר וכ"ש אם הוא אונס מחמת חדרגמ"ה ולכן גם כשלא קיים מצות פ"ו אין להתיר לו לגרש בע"כ או לישא עוד אשה עיי"ש שהאריך בראיות וכבר דחה השו"מ שם ראיותיו ולפימ"ש גם טעמו נדחה:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה