אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קב

סימן קא

שאלה המנהג מקדם שברכת הזימון בסעודת ברית מילה היה שייך להמוהל ועתה עמד כהן אחד וטען שהוא שלו משום מצית וקדשתו ומפרט אם הוא סנדק ורוצה לבטל המנהג:

תשובה ודאי אין לבטל המנהג אפילו היה קצת נגד ההלכה כמבואר במהרי"ק שורש ט' בראיות לענין שנוהגין באיזה בהכ"נ שבעיר שלא יקרא הכהן תחלה בפ' בראשית אפילו הכהן חכם כשמעון בן עזאי וחבריו וכ"ש מנהג זה שהוא כבוד התורה עיי"ש ומדכתב וכ"ש וכו' מוכח דגם בלא זה אין לבטל המנהג אף שהוא נגד תק"ח שיקרא הכהן אפילו עם הארץ תחלה אפילו יש שם חכם ואפילו מחילת הכהן לא מהני כדאיתא בא"ח סימן קל"ה ס"ג וס"ד ואף שלא היה שם המנהג בכל ביהכ"נ שבאותו עיר וכ"ש הכא שהמנהג בכל העיר והוא לכבוד המוהל שעסק בהמצוה והסעודה מחמת המצוה ובהמ"ז אינו חיוב כמו בקריאה תחלה בתורה כדאיתא בא"ח סימן ר"א ס"ב:

ונ"ל דיש סמך גדול להמנהג והוא מנהג וותיקין שיברך המוהל ברכת הזימון מן פ"ו דברכות דף מ"ג אהא דתנן והוא מברך על המוגמר מדקתני והוא מברך על המוגמר מכלל דאיכא עדיף מיניה ופרש"י אפ"ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך ותר"י כתבו שאע"פ שהיה מן הדין שהגדול מברך תחלה בכאן אינו כן ואם במוגמר דאינו חיוב ולא קשור עם הברכה שלפניו דהיינו בהמ"ז או ברכת היין או ברכת המוציא לכל מר כדאית ליה בפירוש והוא מברך הדין הכי כ"ש במוהל שהתחיל בעשיית המצוה ובירך ברכת המילה והסעודה בא מחמתו דאם אין מילה אין חיוב סעודה ואפילו לא היה מנהג מקדם ראוי לקבוע כן המנהג מעתה ועד עולם ונראה דזה טעם המנהג שהביא הכלבו סימן ע"ג והש"ך יו"ד בסימן רס"ה סק"ד דהמוהל יברך בפה"ג ואשר קי"מ ותנן במס' בכורים פ"ג מ"ג כל בעלי אומניות שבירושלים עומדין לפניהם ושואלין בשלומם וכתב הרע"ב אע"ג דאין בעלי אומניות חייבים לעמוד מפני ת"ח בשעה שעוסקין במלאכתם כדי שלא יתבטלו ממלאכתם מ"מ היו חייבים לעמוד מפני מביאי בכורים דחביבה מצוה בשעתה ומטעם זה עומדים מפני נושאי התינוק לברית מילה ובירושלמי שם בוא וראה כמה גדול כבוד של עושי מצוה יותר מת"ח זקנים דמפני ת"ח אין בעלי אומניות עומדין ומפני עושי מצוה עומדין והובא בפירוש הר"י שם והרי בזימון בהמ"ז ת"ח עדיף מכהן כדאיתא בא"ח סימן ר"א וא"כ כ"ש עושי מצוה דעדיף מת"ח בשעה שעוסק במצוה וכל הסעודה מצוה ונמשך מן המילה ואף דגם הסנדק מהעוסקים במצוה מ"מ המוהל עדיף דהסנדק רק מסייע וגם המוהל התחיל בברכת המילה והרמ"א ביו"ד סימן רס"ה סי"א כתב דיפה כח הסנדק מכח המוהל להקדימו בקריאת התורה דכל סנדק היי כמקטיר קטורת אך הנו"ב בחיו"ד סימן פ"ו נדחק מאד לתרץ דנהי דהסנדק הוי כהמזבח הקטורת א"כ המוהל הוא מקטיר הקטורת ועיי"ש בש"ך סקכ"ג דעיקר הטעם מה שהמוהל מתפלל משום שעוסק במצוה גם מבואר שם דמן הדין אין לדחות האבל מלהתפלל ביום המילה ומ"מ אם המנהג כן יתפלל המוהל אך י"ל שם הטעם דדוחין האבל מפני המוהל משום דיו"ט של בעלי הברית הוא ואין לאבל להתפלל ביו"ט והרי כל הקהל אין אומרים אז תחנון ומהר"ם מינ"ץ דכתב דהאבל יתפלל לשיטתו דס"ל גם בר"ח וחנוכה ופורים מתפלל האבל עד הלל אבל לפי מה שנוהגין באיזה מקומן דאבל לא יתפלל לפני התיבה בר"ח וחנוכה ופורים משום דהקהל בשמחה ה"נ לא יתפלל האבל בביהכ"נ שיש בו מילה ועיין באמרי ברוך יו"ד סימן שצ"א לכן המנהג שהובא בש"ך סימן רס"ה סקכ"ג שהמוהל דוחה האבל יש בו טעם:

והנה מה שכתב רמ"א דהסנדק עדיף מהמוהל דכל סנדק כמקטיר קטורת משום דתינוק הנימול מונח על רגליו הוי כמזבח דתמוה דהא המוהל הוי כמקטיר הקטורת על המזבח וכמו שנתקשה הנו"ב הנ"ל אפשר לומר דבשלמא הסנדק דאמרינן דרגליו כרגלי המזבח מה שהמוהל מל התינוק על רגלי הסנדק אין הסנדק עושה שום מעשה רק בגופו ואין גופו כגוף האב של התינוק דמידי דתליא רק בגופו אין שליח של אדם כגוף המשלח כמ"ש תוס' רי"ד וביארו קצו"ח בסימן קפ"ב א"כ רגלי הסנדק לבד כהמזבח משא"כ המוהל דעושה מעשה בזה מעשה שליח כאלו עשאו המשלח דהרי בשליח יוצא האב המשלח כאלו עשהו בעצמו כאשר האריך בזה התב"ש סימן כ"ח א"כ עיקר המצוה של האב דהמוהל הוא כגרזן ביד החוטב וכן דעת הרמ"א בד"מ ביו"ד הלכות מילה דאב שיכול למול מותר לכבד אחר למול דשליח של אדם כמותו ועכ"פ אין המוהל עושה כל המצוה כיון דנחשב להאב כאלו הוא ממש עשה המצוה לכן הסנדק עדיף וכ"ז אם במילה שליח של אדם כמותו ונחשב עשייתו להאב אבל לפי דעת הש"ך בחו"מ סימן שפ"ב דלא אמרינן בזה שליחו כמותו וקצו"ח שם הסכים עמו ובענ"ד כתבתי ג"כ טעם לדברי הש"ך עפ"י דברי הרב של הרשב"א בח"ר פ"ק דחולין דף י"ב דכל דבר דמועיל עשיית אחר כגון שחיטה דאם שחט בהמות חברו בלא דעת בעל הבהמה דמועיל השחיטה בזה לא אמרינן ששא"כ כמ"ש בערך ש"י עיו"ד סימן רס"ד א"כ במילה נמי אין שליח של אדם כמותו וא"כ המוהל בעצמו עושה כל המצוה ומקטיר קטורת א"כ עדיף מן הסנדק ובקצו"ח סימן רצ"ב ס"ד כתב דהיכא דיש שלד"ע כגון מעילה המשלח חייב ולא השליח כיון דשלוחו כמותו אף דיש לשליח לשלם והוא בר חיובא וא"כ במצוה דודאי שלוחו כמותו הוי כעשהו המשלח ולא השליח וכ"נ מהתוי"ט ס"פ המפקיד והב"ח בחו"מ סימן רצ"ב דלא ס"ל כלל כסברת הסמ"ע והש"ך שם דאף דבשליחות יד גלי רחמנא דיש שלד"ע היינו כשהשליח אינו בר חיובא או דאין לשליח לשלם אבל כשיש לשליח לשלם חייב השליח וגם להסמ"ע וכפי מה שמתרץ אותו אביו של הש"ך והש"ך דאם יש לשליח לשלם חייב השליח גם בש"י דרבתה התורה לחייב המשלח היינו משום דאשלד"ע אמרינן דלא רבתה התורה לחייב המשלח רק אם אין לשליח לשלם או דלא ידע השליח עיי"ש בש"ך הרי היכי דשלוחו כמותו אין חיוב על השליח רק על המשלח משום דנחשב כאלו רק המשלח עשה זה המעשה ולא השליח ונ"מ אם הסנדק עדיף מהפורע שלא בירך על המילה כשאין מנהג וכיון שזה תלוי בפלוגתא יפילו גורל על בהמ"ז בזימון כשהמוהל א"י לזמן או מוחל אבל כשהמוהל רוצה לברך ברכת הזימון הוא קודם כיון שכבר בירך על המילה אף לפ"ד הרמ"א דסנדק עדיף לקרותו לתורה היינו כיון דעדיין לא בירך המוהל דהא מלין אחר קה"ת:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה