אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קא

סימן ק

אשה בדקה א"ע בחלוקה ומצאה מראה טמאה פחות מגריס ועוד רק גדול משיעור מאכולת שבזמנינו וכבר ראיתי בשו"ת תשורת ש"י בסימן קס"ו שעמד לימין החת"ס במה שהשיג עליו באב"צ וכן נוהג להורות להחמיר אך כאן יש עוד צד להקל שמרגשת כאב גדול בא"מ באיזה צד ובשעת בדיקה נגעה באותו צד הכאוב לה ושם מצאה המראה טמאה ובשאר צדדים העד נקי ואיתא ביו"ד סימן קפ"ז ס"ז אם כ"ז שהיא בודקת בכל החורים וסדקים אינה מוצאת כתמים כ"א במקום אחד בצדדין יש לתלות שממכה שבאותו צד וכ"ש אם מרגשת בשעת בדיקה כשנוגעת בצד המקום ההוא כואב לה ובשאר חורין וסדקים אינה מרגשת כאב כלל והגם דכתבו נו"ב ושאר אחרונים דאדלעיל קאי דיש לה מכה שא"י אם מוציאה דם אבל הלא דעת נוב"ת אף דכאב אינה כמכה אבל לענין כתמים כאב הוא כמכה ואנן קי"ל דעד שאינו בדוק אפילו יותר מכגריס אינה טמאה אלא משום כתם ולא משום דם גם דעת האבני מלואים בתשובה דעיקר כדעת הגאון מהר"י דבמרגשת כאב בצד אחד יש לטהר אותו דם לכן יש להקל בנ"ד את"ד:

תשובה גם לי נ"ל להתיר דהא מאי דפסקינן כר"ח בנדה דף י"ד ע"ב דבדקה בעד שאיני בדוק והניחה בקופסא דטמאה משום כתם כתב בספר בע"נ לראב"ד בשער הכתמים הטעם משום דל"ד עד לחלוק דאלו חלוק שא"ב לה כתמה טהור אבל עד כיון שבדקה בו ידים מוכיחות ננהו מיהו צריכה גריס ועוד לאפוקי מדם מאכולת וכ"כ רמב"ן ולדעת רמב"ן ורשב"א וחידושי הר"ן שם דאותו שא"ב מיירי שהזמינה פקולין לבנים אלא שלא חזרה וראתה בהן סמוך לבדיקה אם יש עליהן דם דאי בבגד שא"ב כלל לא אמר רבי טמאה נדה דאטו לקחה בגד מן האשפה וקנחה בו מי מטמא רבי משים נדה י"ל דלפיכך ידים מוכיחות ננהו דמוקמינן העד בחזקתו שהיה בדוק מעיקרא אבל להראב"ד שכתב אפי' בעד שא"ב כלל טמאה דל"ד לחלוק קשה מאי ידים מוכיחות יותר בבדקה בו כיון דאפשר מעלמא אתי וכתב הר"ן בחידושיו שם כיון שבדקה בו ממש ונמצא בו כגריס ועוד רגלים לדבר כיון שרוב הדמים מצוין בה וכ"כ בחידושי רמב"ן בדעת הראב"ד וקשה לי נהי דרוב הדמים מצויין בה אטו אי נימא מעלמא ליכא רוב דמים אדרבה דמים מעלמא המה רוב יותר ובספר בע"נ של הראב"ד לא מסיים בה האי כיון שרוב דמים מצוין בה ולענ"ד י"ל עפימ"ש בחידושי רמב"ן בב"ב דף כ"ד בד"ה אבל ענבי מצנעי פירש עבידי ודאי דמצנעי ואפילו לר"ח אסור דכי הא לאו קרוב לחוד הוא אלא במקומו ממש הוא וחזקה כאן נמצא כאן היה וכיון דמקום שהוא מקומן ומצוי ליכא למ"ד רוב עדיף עכ"ל א"כ ה"נ כיון דמצוי דם באשה ובדקה והוא מקומה ממש אמרינן כנכ"ה ועדיף מרובא דעלמא וא"כ הכא דיש הוכחה דבא מן הצד שכואב לה אזלא חזקה דכנכ"ה דהא זה נמי קרוב במקומו ממש ויהא הטעם איך שיהא עכ"פ הא דטמאה משום רגל"ד אבל כאן דיש להימך רגל"ד להתירה יש להקל וי"ל גם כוונת רמב"ן ור"ן כן לפימ"ש בשו"ת אב"מ סימן כ"ג דודאי כל אשה יש לה דם בצדדין וכמ"ש ס"ס שמא מן הצדדין אלא דאפ"ה כל הדמים חזקתן מן המקור שהוא רוב ומצוי עיי"ש וא"כ איך נאמר דרגל"ד משום כנכ"ה הא י"ל מן הצדדין לזה אמרו שרוב הדמים מצוין בה היינו במקור והרגל"ד משום כנכ"ה שלא לתלות הדם דבא מעלמא:

והנה הקשה עמ"ש בשו"ת תשורת ש"י שם דבעד שאיב מגופה ראתה כדאיתא בנדה דף י"ד והא זה אמר רבי דטמאה נדה אבל ר"ח מטמא רק משום כתם וקי"ל כר"ח. והנה רמב"ם בפ"ד מהלכות א"ב כרבי דטמאה נדה וראב"ד דפליג וס"ל דאינה טמאה רק משום כתם כר"ח כתב נמי דטעמא דר"ח דידים מוכיחות ננהו דמגופה אותו דם וצ"ל דס"ל לר"ח כיון דיש ספק אי טעתה וסברה דהרגשה עד הוא מצרפינין נמי המיעוט דשמא מעלמא אף דידים מוכיחות דמגופה מ"מ כיון שהעד א"ב אינו ודאי גמור לכן טמאה רק מדרבנן אף דחמיר מכתם הנמצא שלא ע"י בדיקה וגם בשו"ת בית שלמה בחיו"ד ח"ב סל"ו כתב וז"ל שאין לתלות במאכולת דם הנמצא ע"י בדיקת עד כי אם היכא שיש רגל"ד להיתרא כמ"ש ב"י בסימן קץ והיינו משום שדם הנמצא ע"י בדיקת עד הוי ספיקא דאורייתא דשמא ראתה בהרגשה כמ"ש הרמב"ם ורשב"א ע"כ אי אפשר לתלות רק ביש רגלים להיתרא עכ"ל וא"כ כל שאין כתם כזה ממאכולת שבזמנינו אזלא הרגל"ד וא"א לטהר רק באופן הנ"ל:

ועוד נ"ל דיש להבין במאי פליגי רבי ור"ח כיון דרגל"ד דמגופה אתי וכמ"ש ראב"ד ורמב"ן ור"ן גם לר' חייא ונראה דרבי ס"ל כיון דודאי מגופה אתי תו ליכא למימר שמא בא שלא בהרגשה ולצרף לזה דשמא מעלמא אתי אף דזה ספק גרוע כיון דרגל"ד דמגופה אתא מ"מ יהא ס"ס כיון דספק אחד שקול והוי כמחצה על מחצה ראוי לצרף עוד ספק אפילו אינו רק על צד המיעוט וכמ"ש הפנ"י בפ"ק דכתובות דף טית מ"מ כיון דחזקת דם בא בהרגשה כמ"ש הרמב"ם ריש פ"ט מהלכות איסורי ביאה לא מיחשב ספק זה שמא לא הרגישה למחצה על מחצה ואי הרי לא הרגישה ע"כ לומר דטעתה שמא הרגשת עד וכפרש"י שהביאו התוס' בנדה דף ג' בד"ה מרגשת אך ר' חייא ס"ל דלא תלינן בטעות דלא שכיח שתטעה ולא תבחין בין הרגשת עד לפתיחת פי המקור וזיבת דם מבפנים לכן אף דלא שכיח נמי שיבא דם בלא הרגשה הוי ספק השקול וחזי לאצטרופי ספק שמא מעלמא אף דרוב דמים מהאשה אך כל זה בדורות הראשונים שדעתן חזק להבחין משא"כ השתא שנחלשו החושים להבחין וכמו שאמרו בנדה פ"ק דף ג' שוטה אינה מבינה להרגיש ה"נ עכשיו לכ"ע וכדמצינו בכ"ד דהשתא אין אנו בקיאין במאי דצריך הבחנה לכן כיון דחזקת דם בא בהרגשה אין לסמוך על מה דלא הרגישה דיותר י"ל דטעתה וסברה הרגשת עד הוא:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה