אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן ק

סימן צט

עיר שיש בה כמה ביהכ"נ ונהגו כל בני העיר למול בביהכ"נ אחד זולת כשאין מלון בביהכ"נ רק בבית אבי הבן ועתה רצון אנשי ביהכ"נ אחר למול בניהם בביהכ"נ שלהם וכתבתי בערש"י על חו"מ סי' קמ"ט דיש חזקה להביהכ"נ שהיו מלין עד עתה דלא כהד"ח ח"ב בחאו"ח סי"ט דמ"ש הד"ח בפשיטות וכי אין רשאין בני העיר לצאת לביהכ"נ אחר השגתי ממ"ש המג"א סימן קנ"ד בשם הרא"ם ומשפטי שמואל דאם הביהכ"נ הישן מכילה כולם אסורים להפרד ועתה השיבנו חכ"א דיש לחלק בין אם בעיר רק ביהכ"נ אחד דאז אסורים להפרד משא"כ בנידון הד"ח שהיו הרבה ביהכ"נ. והשבתי הגם דאין ספרי הרא"ם ומ"ש אין לי מ"מ נראה טעמם דהמשתתפין להתפלל בביהכ"נ הוי כנשתתפו לכל צורכי אותו ביהכ"נ לבדקי הביהכ"נ ולחזן ושמש ולנרות ולכל דבר הצריך לביהכ"נ והשותפות הוי עד כל ימי חייהם כ"ז שהבכ"נ זו קיים וכאשר ביארתי בקונטרס עין משפט אות ל"ב והבאתי שם מהחו"י סימן קנ"ז ומכ"פ וא"כ אין לחלק בין יש עוד ביהכ"נ באותו עיר או לא וכ"נ מהריב"ש בס"ס רנ"ג וה"נ אם יצא מביהכ"נ זו לא יקנה עליות ולא יתן סיוע לשאר צורכי ביהכ"נ זה:

ועוד יש טעם כמו הא דבגיטין דף ס' ע"ב דמערבין בבית ישן משום ד"ש דהיינו משום חשדא וה"נ כשיצאו מביהכ"נ זו לביהכ"נ אחר שייך הטעם משום חשדא דיאמרו דראה שנוהגין שם שלא כשורת הדין לכן יצא משם:

ועל מ"ש בערש"י שם דרבים שהחזיקו א"צ טענה כמ"ש הסמ"ע בסימן שע"ז הקשה שואל זה דה"ד ברבים נגד יחיד ולא ברבים נגד רבים. זה ודאי אינו דהא קאי הסמ"ע אהא דמיצר שהחזיקו בה רבים ברשותו וסתמא קתני בגמרא ופוסקים בין רבים נגד רבים בין נגד יחיד ולכאורה יל"ד על הסמ"ע מניין לו זה דודאי החזיקו ברשות ובשו"ת שב יעקב חחו"מ ס"ג העלה הא דיחיד המדיין עם הקהל צריך מקודם ליתן להם משכון לא כדי שיהא חשובין הקהל מוחזקין ועל היחיד הראיה דהא אפשר שאף שא"י לברר דבריו ע"פ עדים וראיה עכ"פ יכול להיות שהאמת אתו וכי מפני זה יפסיד היחיד זכיות שלו עיי"ש הרי דלאו כללא הוא לומר דרבים ודאי קושטא אמרי ולא עשו שלא כדין אע"כ משום דסתמא אמרו בש"ס מיצר שהחזיקו בו רבים ולא אמרו שהחזיקו ברשות אע"כ משום דסתמא הכי הוא כיון שהחזיקו ודאי ברשות החזיקו וא"צ הרבים לטעון שברשות החזיקו לכן אמרו סתמא וכה"ג תמצא בשו"ת הרשב"א ח"א סימן אלף קנ"ב דהיכא דסתמא הכי הוא לא הצריכו בש"ס לפרש ובדברי חיים חחו"מ ח"ב סימן י"ג בסוף הסימן כתב וז"ל דהרי במיצר שהחזיקו בו שאסור לקלקל הטעם דמן הסתם החזיקו רבים בהיתר כמ"ש סמ"ע עכ"ל וא"כ הרי בפ"ק דב"ב דף י"ב ע"א אמר רבב"ח אר"י מבואות המפולשות לעיר אחרת ובקשו בני העיר לסותמן בני עיר האחרת מעכבין עליהן משום דר"י א"ר מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו והרי התם הוא רבים כנגד רבים ומ"מ אסור לקלקלו וע"כ ג"כ הטעם משום דמן הסתם החזיקו רבים ברשות וא"צ טענה ועוד אם איתא דהא דאר"י א"ר מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו מיירי רק ברבים נגד יחיד מנ"ל לש"ס ללמוד מזה לענין רבים נגד רבים דהא כמה נדחקו הראשונים בטעם הדבר ואימא רק ברבים נגד יחיד עשו תקנה לרבים אע"כ כיון דסתמא איתמר מיצר שהחזיקו בו רבים ל"ש נגד יחיד ל"ש נגד רבים ונראה דהטעם דרבים אין צריכים לטעון משום דמזמן רב החזיקו ויש יורשים ולקוחות וקי"ל דטוענין ליורש ולוקח דמורישם והמוכרים החזיקו ברשות אף דהתם צריכים קנין ממש מכ"ש הכא דסגי אם בעלי המצר ידעו ושתקו אח"כ מצאתי להדיא טעם זה בשו"ת פ"י חחו"מ סימן צ"ד והעלה להלכה ולמעשה דגם ברבים כנגד רבים טוענים להם שהחזיקו ברשות ובח"ר ס"ד העלה אפילו לא עשו שום קנין אסור לקלקלו ואין מוציאין מן הרבים ובד"ח שם כתב דבדבר שתדיר היזקא כמו קוטרא ל"מ חזקה דאין דעת אדם סובל זה ולכן גבי יחיד אם מחל לתשמיש תדיר כזה העברת רבים בגבולו יכול לחזור אולם לרבים הוי שלא בפניהם כמו בקטן ואין דנין שלא בפניהם לכן אמרינן אולי היה טעם שלא יכול לחזור ומש"ה ממלא מוחל בתחלה לגמרי כי עם מי יעמוד לדין את"ד ובשו"ת מהר"י הלוי אחיו של הטו"ז ס"כ לא כ"כ וס"ל דאם החזיקו רבים לילך דרך חצר ובית של יחיד אף שראה כמה שנים ושתק יכול לחזור אם לא עשו מעשה להשוות הקרקע להילוך עיי"ש ולפי הטעם שכתבתי וכן הב"י וגם לפי טעמו של הד"ח הדין עם הרבים גם כה"ג:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה