תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן צט
שאלת עמ"ש בערש"י עיו"ד סימן פ"ו דלפיכך אסור לזרוע טבל לכתחלה משום דאסור בהנאה של כילוי והקשת הא בדבר שאין זרעו כלה נמי אסור לכתחלה לזרוע. לא השגת היטב דאני ג"כ כתבתי רק על ראית הש"ע דמייתי רק מן טבל שזרעו כלה דזה דומה ממש להא להושיב על ביצה טרפה או טמאה דג"כ לא יגדל אפרוח עד שנעשה הביצה כעפרא אבל מטבל שאין זרעו כלל אין שום ראיה דשאני כיון שנשאר הטבל בעין ומבטלו בתוך הגידולין הוי כשאר איסור דאין מבטלין לכתחלה:
עוד הקשה דגם כשזרעו כלה אפשר דמותר אחר הכילוי דלא מצינו דאסור רק בהדלקה או להסיקו תחת תבשילו דנהנה בשעה שהטביל בעין. לא שת לבו דהיסק תחת תבשילו ג"כ הנאתו אחר שכלה הטבל ונשרף כמ"ש מג"א סימן תמיה ואפ"ת דזה רק בשלהבת אטו מותר להצית הטבל עד שתהא עולה השלהבת ויבשל אצל השלהבת ועיין פרש"י בפכ"ש דף כ"ז ע"ב דהנאת היסק אינו רק לאחר ביעורו והתוס' בשבת דף כ"ה בסד"ה הא בחול כתבו וצריך לדחות ולומר דשמן ובשר ותבואה חשיבו בעין טפי בשעת היסק מעצים הרי דכתבו זה מדוחק דצריך לדחות וגם זה רק בשעת היסק ואפילו למ"ד דיש שבח עצים בפת מ"מ כבר כלה ונשרף הטבל ואינינו ומה הנאה יש לו בשעת הסקה תחת תבשילו אלא דנהנה אח"כ כשיאכל התבשיל ומ"מ אסור דהנאה בזו לו מחמת ההיסק שהוא הנאה של כילוי ועיין בב"ק דף ק"א ובמג"א סימן ק"ז סק"ג דמוכח דכל הסקה אין הנאתו רק אחר ביעורו אפילו מסיקו תחת תבשילו וכ"כ הרמ"ה שבאס"ז שם בב"ק אך התוס' שם בד"ה שהנאתן כתבו דלבשל הנאתן וביעורין שוה. ומ"ש הטו"ז משום דא סור לשהותו יש לאסור גם דיעבד ומביא ראיה מגידולי תרומה תרומה מלבד דיש לדחות מדאמרינן בגיטין בסוגיא דמטמא ומדמע דמקנסא לא ילפינן בל"ז נמי קשה ממש"כ רמב"ן בחידושיו לפסחים פכ"ש דף למ"ד דהא דכתוב וכ"ח ישבר מפני שאסור לשהותו לא שאסור תבשיל אחר אפילו לכתחלה מדרבנן וכ"ש מדאורייתא. אך זה י"ל לפי מה דאיתא ביבמות דף ל"ו ע"ב דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה:
ועוד כתב רמב"ן שם אהא דאמר שם הש"ס על מה דאמר רב קדרות לפסח ישברו דפריך הש"ס דלשהנו עד אחר הפסח וליעבד בהו שלא במינו דמקשים העולם הא אין מבטלין איסור לכתחלה ותירץ הרמב"ן כיון דהאיסור בלוע הוי כהא דאיתא בפ"ק דביצה דהיכא דמקלי קלי איסורא מותר לבטל איסור לכתחלה ומוכח מרמב"ן שם אפילו באיסור דאורייתא דהא קאי התם אמימרא דרב ס"ל חמץ לאחה"פ נמי אסור בהבאה מן התורה ונטל"פ נמי אסור וכפרש"י התם ומה שכתב הרמב"ן שם אח"כ דמסתברא דדוקא היכא דהיתרא בלע היינו משום דהבלוע בקדרה הנפלט אח"כ לתבשיל אינו דומה ממש להך דמקלי קלי איסורא לכן חזר בו דאין מותר לבטל לכתחלה רק כשהיתר בלע ועכ"פ חזינן דס"ל לרמב"ן היכא דמקלי קלי איסורא מותר לבטל לכתחלה אף דמזה יגרום היתר למה שהיה אסור כמו התם הבלוע שבקדרה דנפלט להתבשיל ויחזור להיתר ולכן ה"נ להושיב תרנגולת על ביצה טרפה לגדל אפרוח דמקודם נסרח ונעשה עפרא דמקלי קלי איסורא מותר לבטל ומה שנעשה אח"כ אפרוח פנים חדשות הוא וזה דלא כהפרמ"ג שהביא מעלתו שכתב בסימן צ"ט דגם היכא דמקלי קלי איסורא אסור לבטל לכתחלה וגם הוא כנגד הר"ן שהבאתי בערש"י שם סימן פ"ו ואף דהר"ן שם כתב לתרץ למה התירו ליתן שכר לתוך כלי יין ולפי מ"ש הרשב"א וש"פ טעם אחר אין הכרח לסברת הר"ן מ"מ סברת הר"ן מצד עצמו כדאי לסמוך עליו וגם הא פליגי הפוסקים על סברת הרשב"א כדאיתא בסימן צ"ט וסימן קכ"ב בטו"ז והש"ך ועיי"ש בפר"ח סי' קכ"ב שהביא דברי הרא"ש שכתב שיכרא וגם מים מותר ליתן בהם ואע"ג דבכולה משערינן ואין במים ושכר ששים לבטל אפ"ה שרי כי סתם יין הנפלט לתוכו פגום מעיקרו הוא ע"כ וכתב הפר"ח כלומר שמיד בשעת נפילתו למים פוגמין עיי"ש וא"כ הק"ל נהי דמיד פוגמין האיך מותר לבטל איסור לכתחלה אע"כ משום דפוגמו הוי כשורפו ומכלה האיסור וזה כסברת הר"ן ועיין טו"ז בסימן צ"ט בסופו והדרישה ביו"ד סימן קכ"ב כתב דהטור ס"ל כהרא"ש הא דמותר ליתן שכר או מים בכלי יי"נ משום דפוגם להיין וגם הב"ח שם דחה דעת הרשב"א מחמת סברת הר"ן ושאיעב"צ לשיטתו בח"ב סימן קל"א דאם רוצה לעשות מאיסור מושבח פגום כדי לערבי בהיתר הוא בכלל אין מבטלין איסור לכתחלה והביאו יד אפרים ביו"ד סימן צ"ט ס"ה והשיג עליו וכתב דח"צ סימן ק"א כתב דמותר וכ"נ מהפוסקים וכן דעת היד אפרים עיי"ש:
ומה שהקשה מעלתו מיו"ד סימן רצ"ד סעיף י"ב דאסור ליטע פרי של ערלה וכתב הש"ך משום דזוז"ג אסור לכתחלה והרי הטעם משום דאין מבטלין איסור לכתחלה וגם בזרעו כלה אסור אף דהוי זו"ג כ"ש הכא בביצה טרפה דליכא רק חד גורם. מ"ש דהוי רק חד גורם צ"ע דגם התרנגולת גורמת לכשיולד אפרוח מן הביצה אלא דבשו"ע שם כתב דאינו רק חד גורם:
וקושיתו דמעלתו לק"מ דהרי ראה התוס' בע"ז פרק כה"צ דף מ"ט בד"ה שאם נטע דגידולין דערלה איסורין משום דערלה אסור בהנאה שגם זה הנאה אבל באיסור אכילה אין לאסור הגידולין שאינו אוכל האיסור עצמו וכבר כתבתי בערך ש"י סימן צ"ט דאפילו למ"ד דמן התורה מותר לבטל איסור לכתחלה דוקא באיסור אכילה אבל איסור הנאה לכ"ע אסור לבטל לכן ערלה אסור לבטל אף דיהא זו"ג אח"כ מ"מ זו חשוב הנאה דהאיסור גורם לו הנאה ע"י ביטולו אף דקי"ל זוז"ג מותר דיעבד גם באיסור הנאה מ"מ במה שמבטלו חשוב הנאה בשעת ביטולו משא"כ בביצה טרפה דנולד ממנה אפרוח אחר שנעשה הביצה כעפרא וליכא באפרוח שום אכילת איסור אף דיש הנאה בביטולו שגורם היתר הרי הביצה אין אסיר בהנאה ולא שייך כלל לומר דעושה מן טרפה היתר לאכילה כיון דמקודם נעשה כעפרא וכלה האיסור לגמרי ואח"כ פנים חדשות באו ומהאיסור אינו אוכל כלל משא"כ באיסור הנאה כמו גידולי ערלה אף דנעשה זוז"ג ובטלה הנאת האיסור בהיתר מ"מ הנאה יש אלא דבטלה בהיתר לכן אין מבטלין לכתחלה האיסור דלא כלתה הנאתו לגמרי גם לזרעו כלה ועדיין ישנו אח"כ אלא דבטל וכל הפלוגתא אם זוז"ג מותר בדיעבד הוא דכ"ע מודים דיש בגידולין הנאה אלא דמ"ד דזוז"ג מותר משום דבטל הנאת האיסור בהנאת היתר:
ומה שהקשה מחולין ק"כ ע"א ס"ל לר"כ תקח לך ולא לכלביך לכן אין ליקח הביצה טרפה מן הקן והרי יכול להושיב עליה תרנגולת ויהא ראוי לו האפרוח ועכצ"ל משום דאין מבטלין איסור לכתחלה. הנה לדבריו תקשי למ"ד מן התורה מבטלין איסור לכתחלה אך כמו דממעט לך ולא לכלביך אף דיש לו הנאה מזה דכל איסור הנאה אסור להאכיל לכלבו ואפילו לכלב שאינו שלו כדאיתא בא"ח סימן תמ"ח ס"ז מ"מ דרש הש"ס תקח לך שיהא ראוי לך לאכילה הביצה עצמה דהא כשיולד ממנה אפרוח שוב אינו אוכל גוף הביצה כמו בגידולין שכתבו תוס' הנ"ל דאינו אוכל גוף האיסור וליכא רק הנאה אך לא מצאתי מבואר בש"ס שם וברמב"ם וש"ע רק אם הבצים טמאות אבל אם הבצים טרפות לא נזכר ואדרבה לכאורה אפכא משמע מדנקטו אפרוחים טרפות או בצים מוזרת פטור מלשלח ולא נקט ביצים טרפות משמע דחייב בשילוח ושאני ביצים טמאות דהאפרוח הנולד ממנה טמא ולוקין עליו וכמ"ש הה"מ פ"ג מהמ"א הי"א ומצאתי במנחת חינוך מצוה תקמ"ה דכתב דביצים טרפות נמי אימעט מתקח לך ולא ידעתי מניין לו זה ומ"מ האמת כן הוא ומטעם דאינם ראוים לאכילה אף דראוים להוליד אפרוחים ויהיו מותרים לאכילה שו"ר בברכ"י סימן רצ"ב שכתב אם הבצים נוצר בהם אפרוח אינו חייב לשלח כיון דהבצים אסורים קרינן תקח ולא לכלביך אבל אם יכול להשים הביצים תחת עוף אחר חייב לשלח כנה"ג בספר דינא דחיי עשין ס"ה ובזכל"א כתב אם הביצים טרפות מדאורייתא פטור משלוח הקן ואם רק מדרבנן אסורים חייב ומה גם דאפרוח היוצא מהם מותר עכ"ל ולענ"ד זה שהאפרוח היוצא מהם יהא מותר לא מחייבו כלל בשלוח ולמה אם הביצים טרפות מדאורייתא פטור משלוח הא בכנה"ג בהגב"י סי' פ"ו ס"ל דהאפרוח הנולד מביצה טרפה מותר וזה שהביא זכל"א ג"כ מבעל כנה"ג בספר דינא דחיי: