אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן פה

סימן פד

אחד רוצה ללמוד לכתוב סתו"מ רק כל מלאכות עושה בשמאל וכותב ואוכל בימין ופרמ"ג בא"ח במג"א סימן ל"ב סק"ה כתב דאין לקבלו לסופר ובשו"ת א"א חאו"ח ס"ב כתב שלא מלאו לבו לחלוק על הפרמ"ג למעשה ובשו"ת ד"ח בח"א חיו"ד סנ"ח מסיק להלכה ולמעשה דאין להעביר סופר שהרגיל עצמו לכתוב בימין אחר שנולד איטר ועיקר טעמו מחמת דהוי רק ספק דרבנן או ס"ס לקולא וגם אפשר יועיל לזה שירגיל עצמו מעכשיו לעשות כל מלאכות בימין דאף דיש בזה במרדכי שתי דעות אם מהני מרגיל עצמו לעשות בשמאל שיהא חשוב כאיטר כמ"ש מג"א בסי' כ"ז סק"ט ויוד היינו שמרגיל עצמו להיות כאיטר שלא כדרך רובא דעלמא משא"כ באיטר מתולדה ומרגיל עצמו לעשות בימין כרובא דעלמא וכ"כ בשו"ת אב"צ חאו"ח סי' ג' אלא דיש לחוש לברכה לבטלה שדעת פרמ"ג באו"ח סי' תפ"ט דל"מ בזה ס"ס ע"כ השאלה:

תשובה מ"ש האב"צ דאם נולד איטר והרגיל עצמו לעשות בימין לכ"ע מהני כ"כ נמי בשו"ת בית שלמה חא"ח סי' ב' אבל גם שניהם לא ברירא להו סברא זו וכתבו רק דיש לומר כן ולע"ד אין לומר כן דטעם דמ"ד דמרגיל לא מועיל משום דע"י ההרגל לא נעתק הכח מיד ליד וזה שהיה יד כהה מפני שתש כחו יותר מיד שני ככחו אז כחו עתה והעיקר תלוי דיד שכחו עדיף הוא ימינו וא"כ ה"נ אם איטר מתולדה דהיה ימינו יד כהה מה יועיל מה שמרגיל עצמו לעשות הכל בימינו דהרי מ"מ נשאר הימין יד כהה כדמעיקרא דכחו חלושה משמאלו דהכא לא נעתק מיד ליד והא דיש בזה ס"ס יפה חשש משום דלענין ברכה אין לסמוך אס"ס וכ"כ בזכל"ח ח"ב ובשו"ת שמש צדקה סי' ב' דכמה פוסקים דעתם דאפילו יש ס"ס ויותר שחייב לברך אין לסמוך לברך וא"כ איך יברכו על תפילין של סופר זה:

ועוד דבספר מצל מאש סי' י"ג כתב דלענין קיום מצות הן דרבנן הן דאורייתא שהוא עשה כך וכך אין לפוטרו אם עשה מטעם ס"ס ואפילו באלף ספקות ועכ"פ לכתחלה אין לסמוך על ס"ס לפטור עצמו במעשה כזה דאינו כשר רק מכח ס"ס או יותר ספקות יעיי"ש ובערך ש"י עיו"ד ס"ס ק"י עשיתי לו סמוכין משו"ת רשב"א וא"כ איך המחויבין בתפילין דהוא מצות עשה יסמכו לפטור עצמן בתפילין כאלו ואפילו יהא רק חשש פסול דרבנן ואפילו יהא ס"ס להכשיר מ"מ ודאי לכתחלה אין לסמוך על זה ומה גם ללמוד איש כזה לכתחלה מלאכת סת"ם:

והא להלוקחים מן סופר כזה תפילין אף גם זאת דאם סופר כזה ימכור תפילין מכת"י יעבור בלא תונו לפימ"ש בשו"ת חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות ל"ה וז"ל מעשה במי שקנה כסתות הנקראים מקאטיס ואח"כ נודע לו דבספר פרח שושן הסכים דלכתחלה יש לחוש לאיסור פלאים משום גזרה אבל בעיקר הדין אין בו אפילו איסור דרבנן ורוצה לחזור מהמקח נראה שזה נקרא מום דכל דפרשי אינשי נקרא מום והכא דלכתחלה יש לחוש ודאי פרשי עכ"ל וכ"ש אם ימכור לחסידים ואנשי מעשה דודאי קפדי שלא יהא שום חשש פסול בתפילין שלהם:

ועיין עוד במגיד משנה פ"ו מהלכות עירובין הלכה י"ג אהא דכתב הרמב"ם שם שביה"ש ספק הוא וספק העירוב כשר אעפ"כ ספק חשיכה ספק לא חשיכה אין מערבין עירובי תחומין לכתחלה ואם עירוב הר"ז עירוב וכתב במ"מ הטעם דלכתחלה אין מערבין שאין לו לבא לבית הספק שיהא התחלת העירוב בספק והובא בשער המלך בפ"ט מהלכות מעשר שני וכן הוא בש"ע סי' תט"ו ס"ב:

ובשו"ת בית שלמה חא"ח סי' ק"ב הביא נמי דברי הפרמ"ג בפתיחה לברכת השחר דנסתפק בס"ס לחומרא בברכה אי יברך וגם בספר זכל"א ח"ב האריך שדעת רה"פ דבספק ברכות לא אזלינן בתר רוב רק חיישינן למיעוטא ולא יברך מספק וס"ס מטעם רובא הוא וכתב הב"ש דהם נגד דברי הרמב"ם פ"א ממגילה שכתב דעיר שהיא ספק אם מוקפת חומה מימות יב"נ דקוראין בשני הימים ומברכין על קריאתה בי"ד לבד הואיל והוא זמן קריאתה לרוב העולם וכ"כ הר"ן בפ"ק דמגילה דמברך בי"ד משום דהולכין אחר רוב העולם וכ"פ בש"ע א"ח סימן תרפ"ח וש"מ דאפילו בספק ברכה אזלינן בתר רוב והה"ד בתר ס"ס עכ"ל:

ולע"ד מהא לא תיובתא דהא יש גם חזקה דמעיקרא אפילו העיר עכשיו מוקף חומה מ"מ אמרינן דאז בימי יב"נ עדיין לא היתה מוקפת חומה וכיון דיש רובא וחזקה חשוב כודאי דמהני אפילו להוציא ממון כדאיתא בירושלמי פ"ב דכתובות ובהרז"ה ומלחמות בריש פ"ב שם דאף דאין הולכין בממון אחר הרוב מ"מ אחר רוב וחזקה הולכין כגון הא דרוב נשים בתולות נשאות עיי"ש וה"נ אף דבס"ס או רוב לא סמכינן לברך וכמו דאין מוציאין ממון ע"י רוב או ס"ס מ"מ כשיש חזקה ורוב דמהני להוציא ממון ה"נ צריך לברך ביום י"ד והא דקוראין המגילה נמי בט"ו הוא רק ממדת חסידות כמבואר בר"ן שם ובשמש צדקה שם כתב נמי היכא דמוציאין ממון ה"נ חייב בברכה דלא חשוב ספק כלל:

עוי"ל דשאני אם הספק אם צריך לברך כלל אמרינן כיון דברכות אין מעכבות למה יכניס עצמו אפילו לספק כל דהוא אבל היכא דודאי חייב לברך אלא דהספק אם בי"ד אם בט"ו אזי יכריע הרוב באיזה יום יברך כיון דאם לא יברך לא בי"ד ולא בט"ו ודאי חיסר הברכה משא"כ כשיברך דאז ליכא ודאי שאוסר או עשה איסור יש לסמוך על הרוב:

עוי"ל דאיתא בירושלמי פ"א דמגילה ה"א ופ"ב ה"ג הכל יוצאין בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה והיינו אפילו בן מוקף קרא בי"ד יצא לפי שהוא זמן קריאתה לרוב העולם והובא בפר"ח סי' תרפ"ח סק"א וא"כ בי"ד אפילו היתה מימות יב"נ מוקפת חומה מ"מ יצא בדיעבד וליכא חשש ברכה לבטלה לכן מברכין לכתחלה בספק מוקף מיב"נ בקריאתה בי"ד והפר"ח בסי' תרפ"ח שכתב דמשמע מהש"ס דלא כירושלמי הא הוא כתב דמעיקר הדין בספק אם מוקפת מימות יב"נ שלא לברך גם בי"ד אלא דנהגו כרמב"ם לברך ועיי"ש וא"כ י"ל דרמב"ם לא משמע ליה לדחות הירושלמי מהלכה וכ"כ המשב"ז שם דאין מוכרח לומר דש"ס פליג על הירושלמי אך מ"ש דלפ"ז א"צ לטעמא הואיל וזמן קריאתה לרוב העולם נראה דלא דק דהא מה דאמר הכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קריאתה פירושו שהוא זמן קריאתה לרוב העולם וכן פרשו הק"ע ופני משה ועכצ"ל כן דאל"כ מאי טעמא שהוא זמן קריאה הלא לבן המוקף אין זמנו עד ט"ו:

ומ"ש הבית שלמה שם דבלח"מ פ"ד מהלכות ברכות ה"ו כתב דמהני ס"ס להחמיר לחייב ברכה הנה גם הפרמ"ג הביא דברי לח"מ זה אך הרואה יראה כמה נדחק שם להעלות כן בדעת הרמב"ם מפני שהיה לפניו גרסא בלשון הרמב"ם בירך על התבשיל לא פטר מעשה קדרה אבל האמת שזה גרסא מוטעת וכמ"ש הכ"מ שם במסקנא מב"ב של הרמב"ם דגרסא הנכונה בירך על התבשיל פטר מעשה קדרה וכ"כ הרמב"ם בפירש המשנה ס"פ כ"מ וכ"פ הד"מ בא"ח סי' קע"ו וברמ"א שם:

אמנם בלא"ה נ"ל דיש לחלק בהא דפליגי האחרונים אי מהני ס"ס להחמיר לברך דהנה בפ"ק דברכות דף י"ב בבעיא דנקט כסא דשכרא ופתח בדחמרא דלא נפשטה דכתבו תוס' שם דדעת ר"י להחמיר לברך שנית וכ"ד תוס' ר"י החסיד וכ"כ בא"ז סכ"ו וכ"כ בהגמ"יי פ"ח דברכות דין י"א בשם ר"ח ולכאורה דבריהם תמוהין הא קי"ל ספק ברכות להקל ואיך יחמיר לברך שמא א"צ והוי ברכה לבטלה ועכצ"ל כמ"ש הפנ"י שם כיון דמסיק הש"ס בר"פ כיצד מברכין דסברא הוא דאסור ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה ומייתי נמי כמה אמוראי דילפי מקראי דדברי קבלה ולפ"ז תו לא הוה הספק לענין ברכה אלא לענין אכילה והנאה ולפיכך פשיטא ליה לר"י דיש לו לחזור ולברך כי היכי דלא ליפגע באיסורא רבא דלא מקרי נמי ברכה לבטלה כיון שרוצה להסתלק מן הספק את"ד וא"כ נהי דהרי"ף ורמב"ם ושאר פוסקים ס"ל דא"צ לחזור ולברך עכצ"ל דס"ל אף דמברך כדי להסתלק מן הספק יש חשש ברכה לבטלה וכיון דהספק שקול ולכל צד יש חשש איסור דאם לא יברך שמא נהנה בלא קדימת ברכה לפני האכילה ועושה איסור כאלו גוזל דלפני הברכה לד' הארץ ומלואה כדאיתא בר"פ כ"מ ואם יברך שמא כבר יצא והוי ברכה לבטלה דעובר על לא תשא לכן פסקו דשוא"ת עדיף ולא יברך שנית והיינו כשאינו רק ספק אחד אבל כשיש ס"ס להחמיר לברך שנית מודים כ"ע דחייב לברך כיון דלענין חשש ברכה לבטלה יש ס"ס דאינו ברכה לבטלה ולענין חשש דנהנה מעוה"ז בלא ברכה יש ס"ס דנהנה מעוה"ז בלא ברכה ולמה נשוי פלוגתא רחוקה וכ"ז אם הספקות לענין קדימת ברכה לפני אכילה והנאה ולא לענין ברכת המצות או לענין ברכה לאחר אכילה דבזה ליכא איסור דנהנה מעוה"ז בלא ברכה כמבואר ברי"ף ותוס' ורא"ש בפרק כ"מ דף ל"ט:

ובזה אזדא כל ראיות שהביא במשאת משה כפי מה שראיתי בספר נהר שלום בסימן תרפ"ב דגם כשיש ס"ס להחמיר לברך דאין לברך דכולם מיירי רק לענין ברכת המצות ולא לענין ס"ס בברכה שלפני אכילה והנאה ולפ"ז אפילו תימא דגרסת הלח"מ אמת וצ"ל דמשום ס"ס חייב לברך שנית היינו דוקא בקדימת ברכה לפני אכילה ולא לענין ברכת המצות או ברכות שלאחר אכילה שאינן משבעת המינין או פת ונקוט האי כללא לידך ובשמלה חדשה להתב"ש בסימן כ"ח סכ"ג מבואר דאם כשר לדעת רוב הפוסקים חייב לברך על הכסוי והזהיר להוציא ש"ש לבטלה ולבו נוקפו מלברך אין לכופו או להענישו כלל:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה