אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן פג

סימן פב

מכר חמצו לגוי כנהוג בשט"מ ולא חתם דלא מועיל השטר לקנות הקרקע אם יש לחוש כיון דבטל המכירה לענין הקרקע תתבטל נמי מכירת החמץ אף דלא כללן בסך אחד אף דבדיעבד מהני מכירת חמץ לגוי בכסף לבד מ"מ הכא גרע כיון דלא קנה הקרקע כיון דלא חתם על השטר גם אינו כת"י המוכר:

הנה בשו"ת בית שלמה בחא"ח סימן ס"ב פלפל דלפימ"ש הר"ן בפ"ב דקידושין בסוגיא דקידש חמש נשים בכלכלה אחת ונמצא בהן שתי אחיות דפסקו בה"ג ורמב"ם דכולן אינן מקודשת אם לא אמר הראויה מכם תהא מקודשת אף דקי"ל בקני את וחמור קנה מחצה דבשלמה במקנה י"ל דדעתו שיקנה מי שיוכל לקנות אבל הקונה דרך הלוקח י"ל כל מקחי אני רוצה ולא חציו בחצי דמיו עיי"ש:

ולע"ד שאני מכירת חמץ בע"פ דהרי הקשה במחה"ש בסימן תמ"ח וכתב דידוע שאין דעת הקונה לקנות כלל אלא כיון דקנה בקנין של תורה אף דאינו מיכוין לקנות קנה ואני כתבתי בחידושי שם משום דדעת אחרת מקנה לא צריך כונת הקונה וכיון שמוזיל המוכר המקח מהני דא"מ ומצאתי באמרי א"ש חחו"מ סימן כ"ה שכ"כ והחת"ס חיו"ד סי' ש"י תירץ קושית המח"ש דמה לי אם אין הגוי מיכוין לקנות אנן לא בעינן להקנות לגוי אלא להוציא מרשותו של ישראל ואפילו בדרך הפקר אינו עובר עליו והרי הישראל גמר ממכרו והוציאו מרשותו באמת ואלו רוצה הגוי להוציא החמץ ולהשליכו לחוץ לא ימחה בידו עיי"ש. ובחידושי לא"ח סימן תמ"ח הארכתי בכ"ז וא"כ לא שייך כאן טעם הר"ן כלל דיכול הקונה לומר במקח שלם דוקא אני רוצה דהא כל המכירה אינו רק מחמת דעת המוכר והרי הוא רוצה להקנות גם החמץ לבד אלא משום דלכתחלה לא סמכינן אקנין. כסף לבד מוכר גם המקום שמונח בו כדי שיקנה הגוי בקנין אג"ק או בקנין חצר והעיקר אצלו רק מכירת החמץ:

עוד כתב בחת"ס שם לתרץ קושית המחש"ק כיון דקנה בדרכי הקניות שיודע הגוי שקונים בו מדינא ועשה מעשה הראויה רק שנאמר אין דעתו לקנות בכי האי גונא אמרינן דברים שבלב אינן דברים עיי"ש ועיין בנתיבות סימן פ"ה ס"ג דקנין שאני דדברים שבלב אינן דברים לבטל קנין ברור עיי"ש הרי אף דבעלמא היה מועיל הדברים שבלב כה"ג מ"מ קנין ברור אינו מבטל ולפ"ז נהי דלענין לבטל הקנין לא אזלינן בתר דברים שבלב הקונה מ"מ להיפך כשאנו באים לבטל הקנין חמץ משום דאכפת להקונה וקפיד בזה שלא יקנה רק כל המקח בזה ודאי לא חיישינן כיון דבלבו אין דעתו לקנות כלל ומ"מ מהני המקח וודאי בכה"ג לא עדיף הקונה מהמקנה וכמו דלגבי המקנה בהקנה שני דברים ואחד לא מועיל בו הקנין אמרינן דקנה מחצה ה"נ לגבי הקונה דמה אכפת לו במה דלא קנה גם הקרקע:

ובלאו הכי נמי אם לא כלל מכירת הקרקע והחמץ בסך אחד אין הקנין בטל לגבי החמץ כמ"ש בנתיבות סימן קפ"ב וכ"כ בית שלמה שם אלא דהביא שם דהבית מאיר לא ס"ל לחלק בזה ולע"ד אין מן הב"מ שום סתירה לזה דלא דיבר כלל מזה שם בסי' מ"א:

וראיתי בשו"ת שו"מ מה"ת ח"ב סימן ע"ז דכתב דמהני השטר אף דלא חתם המוכר ואין השטר כת"י כיון דזכין לאדם שלא בפניו ואנן סהדי אלו היה ידע מוכר שאחר כותב השטר מכירה למכור חמצו היה ניחא לו ובדינינו היה מועיל השטר עיי"ש ולא נהירא לי דהא מבואר בנתיבות סימן מ"ה סק"ב דאם לוה התחייב עצמי בשטר שכתוב בי פב"פ התחייב עצמו בחתימתו במסירת הקולמוס או שכתוב בו פב"פ צוה לחתום דלא מהני בין בשטר ראיה בין בחיוב כיון שאין מן השטר ראיה לאו שם שטר עליו ואין קנין בשטר כזה כמ"ש התומים בס"ס ס"ח עכ"ל והרי יכול להכחיש שלא ניחא לו למכור קרקעו או לגוי זה שאינו בטוח אצלו וא"כ אין ראיה מהשטר כלל:

עוד כתב בשו"מ שם דהרי אמרו בב"ק דס"ו מיתבי גזל חמץ ועעה"פ אומר לו הש"ל ואי אמרת יאוש קונה בעידנא דמטי זמן איסורא יאושי קמייאש ומשני זה אינו רוצה לקנות ולפ"ז כאן דהגוי רוצה לקנות ונתן כסף אד"ג וקיבל השט"מ וא"כ עכ"פ יאוש הוי ויאוש הוי כהפקר ואף דבעי מטי לידו הרי באמת מטי לידו דעכ"פ אחר אינו יכול, לזכות בו כיון שזה נתן אד"ג וקיבל שטר עכ"ל וג"ז לא נהירא כיון דלא קנה הקרקע שהחמץ מונח עליו א"כ לא מטי לידו ואם תאמר דקנה בכסף אצ"ל משום יאוש ומשום מטי לידו וגם בשו"ת שו"מ קמא ח"א סימן ר"ז כתב דהשטר מועיל אם צוה לאחר לחתום שמו במסירת הקולמוס ושם ראה מ"ש הנתיבות הנ"ל בראשית דבריו ולא שת לבו למ"ש בסוף סק"ב דלא חשוב לא שטר ראיה ולא שטר קנין:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה