תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן עז
שאלה מצא כתוב בשערי טוהר בזה"ל אפשר קאססא שיש בו שותפים ישראלים העצה שיעשו כזה שבכל שפאר קאססא יש שני ממונים אחד שמקבלין הוועקסלין ושמו ראובן ושני שנותן המעות ושמו שמעון וילך הלוה לראובן ויתן לו ראובן שט"ח בעד הוועקסיל של הלוה ויכתוב לו ראובן בזה"ל אני הח"מ מחויב' ליתן מכיסי סך כך כסכום שבוועקסל של הלוה ולכל מי שיוציא שט"ח זה נאום ראובן וילך הלוה עם השט"ח לממונה השני דשמו שמעון ויכול ראובן לומר למקבל השט"ח לך ומכור השט"ח זה לשמעון ויתן לך מעות ויאמר לו שמעון רוצה אתה למכור שט"ח זה ויאמר הלוה הן ואז יתן לו מעות פחות מהסכום שבשטר כפי הפרעצענט שנוטלין הבענק ואח"כ יחליף שמעון השט"ח ויתן לראובן בעד הוועקסיל ויתן הוועקסיל לקופת הבאנק ויעלה הוועקסל על שם הקאססא כנהוג וכן יעשו בעת פלאנגירען עכ"ל ועפי"ז עשו כן שני בענק וכתב מעכ"ת אף דכיוצא בזה כתב החוו"ד בסימן קע"ג היינו באופן שהלוה יבקש מאהובו שיתן לו וועקסל שלו למכור והמלוה לוקח אותו שלא באחריותו של לוה ואינו מחליף אח"כ עם זה שנתן הוועקסיל להלוה אבל באופן שהמלוה יבקש מאחד שיתן וועקסיל שלו ויבטיחו להחזיר לו אח"כ וועקסיל שלו גם החוו"ד מודה שאסור ועוד דראובן ושמעון הם ממונים של הבאנק ושלוחתייהו דהבאנק עבדי את"ד:
הנה כבר ראה מעלתו מ"ש בערך ש"י על יו"ד סימן קע"ג ס"ד להביא כמה ראיות דהוי רבית קצוצה אפילו באופן שכתב החוו"ד יעיי"ש וגם מאד צדקו דברי מעלתו דבאופן זה לכ"ע איסור דאורייתא הוא כיון דשמעון או בעלי הבאנק הבטיחו לראובן כשיתן שט"ח ללוה והלוה יתן השט"ח לשמעון ויחזירו לראובן שט"ח שלו אף דראובן נתן סתם השט"ח להלוה כדי שימכרנו לשמעון מ"מ על דעת שהבטיחו שמעון או הבאנק נתן השט"ח ומחויבים הבענק להחזיר לראובן שט"ח שלו בעד הוועקסל נמצא לא חל מעולם חיוב על ראובן אף דבשעת נתינת השט"ח ללוה נתן סתם מ"מ על תנאי ראשון נתן וכה"ג מבואר בנתיבות סימן ר"ז סט"ז ובמקום אחר הבאתי לו ראיה מהתמים דעים בסימן רל"ט על פרק מי שאחזו ובערך ש"י עחי"מ סימן ר"ז סעיף ט"ז הבאתי כה"ג מהמבי"ט סימן רי"ח בענין ההטבות ולכאורה מדבריו שם לא משמע שיהא אסור אם לא התנה מקודם תנאי גמור שיחזור וימכרנה לו אלא די"ל התם שאני דאומר רק אני סומך על הבטחתך שתחזור למכור לי דהיינו שיהא הברירה ביד הלוקח אם ירצה לחזור מדיבורו יוכל לחזור משא"כ הכא דאין ראובן מכניס עצמו בזה שיהא הברירה ביד שמעון והבאנק שלא יחזירו לו השט"ח דודאי ראובן ושמעון שלוחי הבאנק הם ומה שראובן נותן שט"ח ומה ששמעון נותן המעות של הבאנק שלוחתייהו דהבאנק עושים וכאלו הבאנק עצמו עושה כן והרי אם אמר אחד לראובן לך התחייב לזה בקנין ושטר ואני אחזיר לך מה שתתחייב ודאי מחויב להחזיר לו ואם בא השט"ח ליד המשלח מחויב להחזיר לראובן בחנם שט"ח שלו וכך לי אם הבאנק עצמו יתנו שט"ח ללוה והלוה יתן להם כנגד השט"ח ויעקסל דהרי בזה ע"כ מודו החוו"ד והמחבר שערי טוהר דאסור דאל"כ למה הצריכו שיתן אחר שט"ח ללוה הרי המלוה עצמו יוכל ליתן שט"ח ללוה והלוה יתן כנגדו וועקסיל להמלוה והדר יקנה המלוה השט"ח מן הלוה בפחות וא"כ ה"נ הרי מה שעושים ראובן ושמעון הכל עושים רק בשליחות הבאנק וכי יעלה על הדעת אם טרם שהחליף שמעון השט"ח בעד הוועקסיל ונודע או נולד שהלוה אין לו לשלם שיחויב ראובן לשלם להבאנק ומלבד כ"ז הרי הוא הערמה ניכרת לכל ועיין של"ה מסכת חולין שכתב דההיתרים שכתובים בש"ע בענין רבית הוא דוקא שהם בתמימות אבל אם ערום יערים אז איסור רבית במקומו וענוש יענש רחמנא ליצלן ומה"ט אין לומר כיון דזה גובה וזה גובה יהא מותר אף דראובן נותן שט"ח לשמעון ושמעון נותן כנגדו שט"ח לראובן יהא מותר שימכור שמעון שט"ח של ראובן לראובן בפחות והוי מכירה שפיר ולא הלואה דשאני כאן שעושין רק בהערמה ניכרת ואינו מכירה כלל רק הלואה שמלוה ראובן לשמעון ברבית דהכל יודעין דאין כונתם להיות זה גובה וזה גובה ועיין חו"מ סימן פ"ה ס"ג דאפילו אם יש לראובן זיבורית ולשמעון עידית אינו יכול לומר לויתי ממך כדי שאגבה ממך עידית ואגבה אותך זיבורית עיי"ש בסמ"ע סק"י מאי אמרת הכא שאני דמעיקרא עושה כן כיון שיודע שזה צריך למעות וימכור לו השט"ח בפחות וירויח וכל עצמם רק להפקיע איסור רבית הרי כיון שאין כונתם בתמימות על מכירה רק להרויח באגר נטר אסור תדע דהרי המתירים ליקח שט"ח מאחר וליתן לו כנגדו שט"ח ולמכור שט"ח של אחר בפחות למה הצריכו לזה ולא התירו שיקח ראובן משמעון שט"ח ויתן שמעון לראובן כנגדו שט"ח והדר ימכור שמעון לראובן עצמו בפחות שט"ח של ראובן אע"כ דמודו דזה אסור א"כ הרי ה"נ ראובן ושמעון רק שלוחתייהו של הבאנק עושים ובריטב"א שבאס"ז פא"נ דף ס"ג כתב הא דרבית עמ"ל אסרי רבנן ופליגי אדר"י היינו שהתנה שיהא המכר קיים עד אותה שעה ויחזיר הלוקח וימכרנה להמוכר באותן דמים דאסור כיון דאין דרך לוקח לעשות כן ירדה תורה לסוף דעתם דלהלואה גמורה נעשה ולפיכך אמרה תורה את כספך לא תתן בנשך ולא אמר לא תלוה בנשך לרבות מכר כיוצא בזה שיהא דינו כמלוה ושמעינן מינה דרבית גמורה היא מן התורה והדרי פירי עכ"ל והובא בשו"ת הרי בשמים ח"ב סימן קמ"ו וזה צל"ע דהא איתא בפ"ק דב"מ דף י"ד ע"א דעביד אינש דזבין ארעא ליומא ופרש"י לספק יום אחד וכו' ומ"מ ש"מ מדכתב לא תתן היכא דירדינן לסוף דעתו דלהלואה נעשה אסור: