תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן עו
מה שעלה בדעתו דבר חדש דמלוה מעות על דרך היתר עיסקא הנהוג וקוצבי העיסקא אם לא ירצה המקבל לישבע דמותר להתנות עם המקבל שאם לא יעסוק כלל בהמעות כלל לטובת השותפות ישלם לו העיסקא שקצבו ביניהם דהוי לדעתו כמו התנאי אם אוביר ולא אעביד וגם איסור רבית אינו כאן כי אינו משלם עבור שעסק רק משלם עבור שלא השתמש וכמו שבפקדון מוכר לשלם וליתן חלק ריוח את"ד:
לא נ"ל דכיון שהאחריות המעות על המקבל הוי מלוה אפילו לא השתמש בהמעות וכ"ש אם רק לצורכו השתמש להוצאות ביתו וכדומה וכן מוכח מדברי רבינו יהונתן שבאס"ז פא"נ דף ע"ג ע"ב אהא דאפרוותא דזיל שפוט דפשע ולא זבין משלם כדאזיל אפרוותא דזיל שפוט דכתב ר"י שם שם דמיירי דהקדים לו מעות זמן מרובה לפני הבציר שיקנה לו יין בזמן הבציר במקום שהוא בזול ולהביא לו למקום היוקר ומשום אגר נטר לי ליכא כדאמרינן משום דמוזלי גבייהו א"נ משום דמגלי להו תרעא א"נ אחריות הדרך היה על הלוקח דהיינו בעל המעות וכו' ורבא אמר אפילו היין סתם לא משלם לו כלל אפילו הבטיחו דאם לא יקנה ישלם משלו דהוה אסמכתא הואיל ולא קנו מידו עכ"ל והנה אם קנו מידו לא סגי רק לסלק האסמכתא אבל איסור רבית עדיין יש אם האחריות המעות על המקבל דהא אם המקבל אין עושה סחורה בהמעות ליכא טעם דמגלי ליה תרעא או מוזלי גביה לכל הפירושים שבדף ע"ג ועיין ביו"ד סימן קע"ג סט"ז:
ול"ד לאם אוביר ולא אעבוד דהתם ליכא אגר נטר והקרקע לעולם כדקאי קאי ברשות הבעלים:
ועוד ראיה מב"מ דף עין דזוזי דיתמי יהבינן לגברא דאית ליה דהבא פריכא קרוב לשכר ורחוק מהפסד הרי לא קאמר שיתנו דוקא לגברא דמהימן לרבה שם וקשה כיון דב"ד מפקחין לטובת היתומים כל מה דאפשר יתנו נמי עם המקבל אם לא יתעסק עם המעות להרויח יתן דבר קצוב כך וכך כי היכי דלא כליא קרנא יעיי"ש והרי גם רבית דרבנן התירו כמו קרוב לשכר לטובת היתומים אלא ע"כ כגון זו הוי רבית דאורייתא והא דלא חייש רבה שיטעון לא הרווחתי משום דדינו כשותף וצריך לישבע ולא חש שישבע לשקר אבל הא ה"ל לחוש שבאמת לא יתעסק בהמעות לצורך שותפות ואי דאאמע"ר מ"מ לפטור עצמו מהימן כמ"ש הג"א בפרק הגוזל עצים סימן י"ח. וכ"ש בשבועה דלא הרווחתי דמי יכריחו לומר שעסק לצורכו וישבע באמת דלא הרויח וגם כשיטעון לא עסקתי בהמעות להרויח יהא נאמן במגו דעסקתי ולא הרווחתי וישבע באמת וא"ל מ"מ למה לא אמר רבה לבקש אינש מהימן וכמו דעביד ר"א ולא חייש דיוציא הממון לצורכי ביתו די"ל דבלאה"נ פסו אמונים ואדם יראה לעינים ולבדוק כל כך אחר מי שיש לו דהבא פריכא ובדוק לאינש מהימנא בין כך ובין כך כליא קרנא דיתמי דלא מצוי כ"כ מי שיש לו דהבא פריכא ויהא נמי בדוק לאינש מהימנא שיקבל מעות יתמי לרחוק מהפסד וקרוב לשכר אח"כ מצאתי בת"ח שכתב כן דרבה לא הצריך גברא דמהימן משום דלא שכיח שיהא לו דהבא פריכא ומהימן נמי ויקבל לקרוב לשכר ורחוק ליתמי מהפסד: