אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן סג

סימן סב

שאלת עמ"ש בשו"ת תשורת ש"י סימן רי"ז להתיר למכור לנכרי הולד שנולד מבהמה דעלמא ואביו בן פקועה יען שלדעת הפר"ח שיטת הרי"ף ורמב"ם דארבע סימנים אכשר רחמנא ורמ"א פסק סוף סימן נ"ז דספק טרפות דספק טרפה ויש מכשירין מותר למכור וע"ז נפלאת הא הש"ך שם העלה דדוקא כשיש צדדין בלא"ה ולומר שאני היכא דגם לדעת האוסרין הוא ספקא דדינא זה דוחק ע"כ:

הנה כבר כתב תה"ד עצמו בסימן קע"ח בדבר דאית בו פלוגתא דאמוראי או דרבוותא לעולם אמרינן לענין מכירה לגוי דגזרה מדרבנן הוא הלך אחר המיקל דלא דמיא ספקא בפלוגתא לספקא דגוף המעשה מק"ל ואף דסיים וצ"ע בהרבה מקומות בתלמוד בענין זה מ"מ בשו"ת נחלת שבעה שאלה נ"ב העלה נמי הכי לחלק ושם בסי' נ"ד הקשה מ"ש ספקא בגוף המעשה מספק פלוגתא וחילק דאם יש לברר לאלתר אסור למכור לנכרי וכ"כ בסימן מ"ט ובהגהות רעק"א על השפתי דעת בסימן נ"ז סקנ"א רמז לעיין בשו"ת הללו:

אמנם להבין החילוק בין ספק פלוגתא לספק בגוף המעשה הוא דיש שני טעמים בהא דספק איסור אסור למכור לנכרי אף דאינו רק גזרה שמא ימכרנו לישראל והוי ס"ס חדא כמ"ש מהרי"ט והובא במג"א ריש סימן תס"ז ופר"ח בסוף כללי ס"ס משום דאסור לעשות ס"ס בידים ובספר בית מאיר ליו"ד ס"ס ק"י בהנ"ב על פר"ח סימן י"ח דחה ה"ט דבתוס' זבחים דף ע"ב בד"ה נתערבו ובהר"ש פ"ג דערלה מבואר דמותר למיעבד:

עוד יש טעם משום דכשנולד הספק טרפות החלטנו לאיסור והוי כודאי איסור וטעם זה מוכרח בהש"ך בסימן נ"ז סקנ"א שכתב דהא דהיקל תה"ד למכור משום דיש לו תקנה בבדיקה והוא תמוה הא כשימכור הנכרי לישראל לא יבדקנו דהא א"י כלל אם הוא ספק דרוסה ועכצ"ל כמ"ש בהגהות רק"פ זלה"ה דכיון דאפשר בבדיקה לא נעשה כודאי איסור משא"כ אם ליתא בבדיקה נעשה כודאי איסור גם דעת קדושים בסימן נ"ז סק"ט ט"ז ס"ל טעם זה וכמ"ש מקדש מעט שם סכ"א וכתב לפ"ז נימא טפי דבספק פלוגתא שרי למכור דהא ספק פלוגתא לא שייך לומר נעשה כודאי בשביל שנודע קודם ספק השני דהא ספק פלוגתא קבוע וקיימא ועיין משב"ז בסימן זה סס"ק י"ד עכ"ל ועיי"ש בד"ק שכתב וז"ל לגבי שמא ימכרנו ליהודי י"ל דקיל אף ספק בשחיטה ונודע קודם ספק שני כי חשש שמא ימכור אולי רק דרבנן עכ"ל ומ"ש אולי רק דרבנן קשה דהרי בתה"ד שם מבואר דאינו רק גזרה דרבנן וכן תמה עליו בדברי אברהם וכן מבואר בתוס' פ"ק דשבת בד"ה בבא דרישא דאיסור דרבנן הוא דחייב להפריש ישראל מאיסור והובא בבית מאיר שם בסימן ק"י בהנ"ב שעל הפר"ח דזה רק חיוב דרבנן שלא יוכשל ישראל על ידינו עיי"ש אך צל"ע הא כל ישראל ערבים א"כ אסור מן התורה:

ועיין נקה"כ ביו"ד סימן נ"ז שכתב על הש"ך סקנ"א במ"ש דאין ראיותיו של תה"ד מוכרחת דמשמע מדברי הש"ך דספק פלוגתא לא מיחשב ספק לכן אין להתיר למכור לנכרי דיצטרף עוד ספק שמא לא ימכור לישראל וע"ז השיג נקה"כ דמדברי ב"י סימן נ"ט ומדברי הב"ח שם משמע דספק פלוגתא הוי ספק ומצטרף לספק אחר שיהא ס"ס עיי"ש וגם בתורת השלמים בדיני ס"ס במחודשים כתב דס"ס דפלוגתא עדיף מס"ס דגוף המעשה ונסתייע ג"כ מן נ"ש סימן נ"ב הנ"ל וכתב טעם משום דיש עמוד לסמוך עליו:

וכ"ז הצרכנו באם רק ספק אחד דיש מכשירין אבל אני כתבתי בשו"ת תשורת ש"י שם להתיר למכור לנכרי משום דיש ס"ס בפלוגתא דרבוותא חדא שמא אין חוששין לזרע אב וחדא שמא הלכה דארבע סימנים אכשיר רחמנא ומהרי"ט והנמשכים אחריו דכתבו דאין לעשות ס"ס בידים היינו כשיש רק ספק אחד אין לעשות בידים עוד ספק אחד אבל כאן יש כבר ס"ס וא"כ מסתיין להחמיר באכילה ולא למכור ועיין בינת אדם בשער הקבוע בסוף סימן נ"ג והביאו בשו"ת בית שלמה מיו"ד סימן ק"ה אך הכא עדיף דיש ס"ס דפלוגתא וכמ"ש ובשו"ת בית יעקב ספ"ד כתב דקמח דיש בו ספק התליע דמחויב לבדוק מותר להעלים עיניו ולמוכרו לעכו"ם ואין לחוש שמא ימכרנו לישראל דאיכא ס"ס חדא שמא לא יהיה בו תולעים ואת"ל שמא יש בו תולעים שמא לא ימכרנו לישראל עכ"ל וצ"ל דס"ל דמותר לעשות ס"ס בידים והא דספק איסור אסור למכור לגוי היינו משום דנעשה כודאי איסור משא"כ הא דאפשר בבדיקה וכמ"ש בהגהות רב"פ בססנ"ז הנז"ל ובשו"ת פ"י ח"א בחיו"ד סוף ס"ד פסק כהרמ"א דבדבר שיש מכשירין אף דלא קי"ל הכי מותר למכור לגוי ול"ח שמא ימכור לישראל:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה