אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן נד

סימן נג

שאלתני עמ"ש בערך ש"י עחו"מ סימן ע"ג סי"ד בראובן שהעלה בגרונד בואך חצרו על שמעון להבריח מן בע"ח והלך שמעון אחר מות ראובן ומכר החצר ללוי והעלהו בגרונד בואך על שם לוי ועתה מבררים יורשי ראובן שלא העלה ראובן החצר על שם שמעון רק להברחה ובדד"מ נחלט החצר ללוי ויתבעו היורשים לשמעון וכתבתי דלדעת הרמ"א בחו"מ ס"ס שס"ט היכא דד"מ לתקנת בני המדינה דדמ"ד והש"ך בחו"מ סימן ע"ג חולק בסי"ד ובתומים ר"ס כ"ו נוטה לדברי הרמ"א וכן בשו"ת בית אפרים סימן ד' הביא דברי התומים ונוטה לדבריו ובכל דד"מ הביא בחידושי רשב"א דף יוד דעות בזה וכן בחת"ס חחו"מ סימן ס"ה ובתשובת הגאון ר' מרדכי בנעט זלהה"ה כתב דהוי ספ"ד לכן נהי דהחת"ס שם בסימן קמ"ב בענין האשה שצוותה ליתן נכסיה ליורשיה והעלו הנכסים על שם יורשיה בגרונד בואך להפקיע הירושה מבעלה דראוים יורשיה לנדותם שיסירו כח הערכי מהנכסים מ"מ כאן דהוי ספ"ד נהי דגוף החצר בחזקת יורשי ראובן וא"צ להחזיר דמי המכר ללוי דלא נעשה בזה תקה"ש מ"מ א"א לכוף ללוי להכתיב החצר ע"ש יורשי ראובן דלענין זה י"ל קי"ל דדמ"ד ושאל דיש סתירה דמתחלה כתבתי דהחצר הוא בחזקת יורשי ראובן וא"צ להחזיר ללוי דמי המקח א"כ בודאי שהחצר נחלטת ליורשי ראובן עפ"י ד"ת ואיך כתבתי אח"ז דא"א לכוף ללוי להכתיב ע"ש יורשי ראובן דמשמע מזה שיש ללוי איזה זכות בהחצר דאל"כ מה נ"מ ללוי שישאר בגרנד בואך על שמו דאסור ללוי לעשות שום דבר להשאירו בידו והחת"ס כתב שראוי לנדותו שיסיר כח הערכי מהגרונד בואך א"ד ולק"מ דודאי נ"מ ללוי דלא יהא לו זילותא דמוכר קרקעו כדאיתא בב"ק דף ק"ב ע"ב אהא דלוקח שדה מחברו בשם ר"ג עיי"ש ובחו"מ סימן קפ"ד ובסמ"ע שם סק"ג ובחו"מ סימן סמך ס"ט וגם נ"מ באם היורשים ירצו למכור החצר ולא ימצאו קונים מחמת שאין יכולים להעלות בגרונד בואך על שמם או ירצו ללוות והבטיח המלוה באותו חצר דאזי יוכרחו ליתן ללוי איזה סך כדי שיסלק שמו מאותו חצר והא דהחת"ס דכופין אותם להסיר כח הערכי ה"ט דהתם ליכא ספק דודאי בזה לא אמרינן דדמ"ד לעקור ד"ת דהבעל יורש את אשתו וכדמוכח ברמ"א חו"מ סימן שס"ט סי"א אבל כאן דלדעת הרמ"א והתומים וגם לחידושי רשב"א ובחת"ס סימן ס"ה דהוי ספ"ד נהי דהחצר מוקמונין בחזקת ראובן שלא להוציא מידו מ"מ א"א לכוף ללוי ליתן כתב דזה חשוב הוצאה מיד לוי וא"א לכופו מספק ועוד נידן דידן ממש כהך דכתב על שם ר"ג דאיהו אפסיד אנפשיה דתלה מעותיו באחר ואינו יכול לכוף לשמעון להחזיר לכתוב על שם ראובן ואין ליורשי ראובן רק זכות מורישם משא"כ בנידון החת"ס נהי דהבעל נתן נכסיו לאשתו באמת מ"מ אחר מותה בחייו ממילא יורש את אשתו ומה שצוותה אשתו ליתן הנכסים ליורשיה ומחמת כן כתב הערכי ע"ש יורשיה היה הכל שלא כדין ול"ל דהבעל ויורשיו אפסידו אנפשייהו דלא מדעתם ורצונם נכתב בערכי על שם יורשי האשה וגם בלא"ה צ"ע דברי החת"ס באם יורשי האשה לא היו במעל הזה לצוות את הערכי לכתוב הנכסים על שמם למה חייבים נדוי עד שיחזור לכתוב ע"ש הבעל ויורשיו ועיין תוס' ורא"ש בהמוכר את הספינה דף ע"ז בהך דחוזר בשטר דלא ניחא לאפושי שטרי דזילי נכסיה דלפי"ז חשוב הפסד ממון ועיין בשו"ת ב"ח הישנות סל"ו דלא כפינן לאנשי לכתוב לחברו מה דבעי אעפ"י דלית ליה טעמא ועמ"ש בערך ש"י עחו"מ סימן סמך ס"ט ועמ"ש בשו"ת מהארי"ז ענזל ז"ל סכ"ח משו"ת מהר"ט די בוטין ס"ט בלוקח שדה ע"ש אחר אפילו הודיעו והודה לו לעשות שטר אח"כ אינו אלא כמפליגו בדברים ואינו חייב לעשות לו שטר כשטוען לא ניחא לי דליקום שטרא עיי"ש:

וכ"ז אם לוי לא ידע שהחצר אינו של שמעון רק לפי תומו קנה מחמת שכ"כ בגרונד בואך ע"ש שמעון דזה הדין דמלכותא נעשה לתקנת בני המדינה למען לא יפסיד הקונה ויוכל לסמוך עמ"ש בגרונד בואך גם תועלת למוכרים מה שלהם באמת שימצא קונים בהרווחה גם תועלת למלוה ולוה שיוכל המלוה לסמוך על הגרונד בואך והלוה ימצא מלוים כי נכון לבם ובטוח עמ"ש בגרונד בואך ואם איזה איש הלך ברמאות לתלות מעותיו באחרים ולכתוב נכסיו על שם אחרים איהו דאפסיד אנפשיה ואין לחוש לפסידא שלו וכה"ג איתא בב"ב דף קל"ט ע"ב ס"פ י"נ ואם על צד המיעוט היה מוכרח אחד להבריח נכסיו מפני איזה גבר אלם מ"מ ל"פ בתקנה דמלכותא כמו דל"פ בתקחז"ל כדאיתא בפג"פ דף קע"ה ע"ב לענין מע"פ ומלוה בשטר דלא חלקו בין שמעו הלקוחות דזה לוה מאחר ובין לא שמעו וכן בכ"ד לא פלוג בתקנתא דרבנן:

אבל אם לוי זה ידע שהקרקע אינו של שמעון ודאי בכזה לא נעשה דד"מ אדרבא יהא נידון בדיניהם כגנב אם יתברר עליו שידע וגם בתקה"ש שתקנו חכז"ל חלקו בין ידע הקונה ובין לא ידע שהוא גנוב ואאת"ל שגם בזה הוא דד"מ שיהא הקרקע של הקונה מה שלדעתי ודאי אינו מ"מ אין זה תקנת המדינה כיון דלוקח ידע לא ה"ל לקנות ואיהו דאפסיד אנפשיה וודאי כה"ג לא אמרינן דדמ"ד לכ"ע ובזה מחויב הקונה לסלק שמו מעל אותו קרקע מהגרונד בואך כשאר גלב שמחויב להשיב וממילא ישיב לבעליו כי אין לו טענה דזילותא או דזיילי נכסיה כיון דע"כ מחויב לסלק שמו כיון דבזדון עשה מה נ"מ לו אם יכתיבנו על שם ראובן או על שם אחר ועוד כיון דאתרע נאמנות שמעון אסור לחזור לכתוב על שם שמעון שלא ימסור נכסי ראובן ביד גנב:

ומה שהשיב עמ"ש שם דנראה עיקר כהרמ"א דאם תקנו המלך לתקנת בני המדינה דדמ"ד מב"ב וב"מ והשיג דהתם אינו נגד ד"ת ופסק בני העיר הוא ד"ת זה אינו דהתם נמי טרם שתקנו לא היה הד"ת כן רק אחר שתקנו והעם ניחא להו הוי כד"ת וה"נ כיון דדמ"ד ונעשה לתקנת בני המדינה דמסתמא ניחא להו הוי עכשיו ד"ת דדמ"ד היא מד"ת או מדבריהם ובפירשב"ם בפחז"ה דף נ"ד ע"ב בד"ה והא א"ש דדמ"ד ז"ל כל מסים וארנוניות ומנהגות של משפטי המלכים שרגילין להנהיג במלכותם דינא הוא שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו והלכך דין גמור הוא ואין למחזיק בממון חברו ע"פ חוק המלך הנהוג בעיר משום גזל עכ"ל ונהי דכל שאינו לתקנת בני המדינה פליגי הפוסקים ראשונים אם דדמ"ד היינו כיון דאינו לתקנת בני המדינה מאן יאמר שבני המדינה ניחא להו אבל כשהוא לתקנת בני המדינה למה נשוי פלוגתא וצדקו דברי הרמ"א וגם בחידושי רמב"ן פחז"ה דף נ"ה כתב ממש כרשב"ם:

ובתומים סימן ס"ח סק"כ כתב אהא דסופר הממונה מהמלך שטרו כשר אף דידוע דמקבל שוחדא מ"מ הפקר מלך הוא אפילו יהא שקר מ"מ כך צוה המלך והפקרו הפקר דדמ"ד ואף דהשגתי עליו לעיל סל"ג היינו דגם המלך קפיד על השוחד ולא הימניה עד"ז ואם יתברר למלך דמקבל שוחד מיד יעבירו מאומנתו אבל כאן ודאי י"ל באם הקונה לא ידע דהפקר מלך הפקר כדי שלא יפסיד הקונה שקנה לפי תומו משא"כ בעל הקרקע אזיל ברמאות ואיהו דאפסיד אנפשיה וכמ"ש גם הוי פשיעה על מה שתלה מעותיו בגברא דלא בדיק אצלו לאיש נאמן וכדאיתא בשבועות הדינין דף כ"ט ע"ב דאומרים הסירו מעל אהלי האנשים הרשעים האלה דהשבועה חלה על שניהם ופרש"י ששניהן נענשין בה שלא דיקדק למסור ממונו ביד נאמן:

ואף דאין דעתי העניה מכרעת בין הרמ"א והש"ך מ"מ אם בא יבא הדין לפני דיין מומחה ויכשרו דברי בעיניו וידין ידין כמו שכתבתי אין להשיב כיון דדעת התומים ובית אפרים כהרמ"א ואיתא בב"ב פי"נ דף קל"א ע"א דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ורש"ל כתב דהדיין יכול להכריע בפלוגתא דרבוותא הובא באחרונים ובנה"מ בדיני תפיסה אות כף:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה