אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן נג

סימן נב

שני יהודים קנו בית אחד מנכרי ובשכונתם יושב ראובן ויש חצר אחורי הבתים הללו והחצר נכתב בספר הערכי שקורין גרונד בוך על שם הנכרי וראובן טען כי קנה הבית עם החצר מאחר ומביא עדים שהוא לבדו החזיק בהחצר זה יותר משלשים שנה והנכרי היה לו כניסה ויציאה אחרת ועתה טוענים הקונים מהנכרי שהחצר שלהם מחמת שכן כתוב בגרונד בוך והם קנו כל הנימר של הנכרי דנכלל גם החצר שתחת נימר זה:

הנה ראובן אינו טוען שקנה מהנכרי גם אינו טוען שהמוכר לו החזיק בהחצר על כל פנים חד יומא וגם עדים אין לו על זה א"כ הוי חזקה שאין עמה טענה אך זה דוקא אם המערער יש לו עדים שהיה שלו או של אבותיו לכן צריכין לעיין אם מה שנכתב בספר הערכי הוי כעדים ולפימ"ש בחו"מ סי' ס"ח ס"א בהג"ה דספר שכותבין בו הערכאות הוי כשטר שלהן ובמקום שיש דינא דמלכותא להכשיר שטר שנעשה ע"י סופר המלך כשר וכתב התומים שם אפילו הוחזקו דמקבלי שוחדא מ"מ הפקרא דמלכותא הוא.

ולפ"ז כיון דד"מ מה שיהא כתוב בספר הערכי ע"י סופר הממונה על זה כן יקום הוי כעדים מעידים שזה היה של הנכרי אך לעיל סימן ל"ג הבאתי דכנה"ג בסימן ס"ח בהגהות אות למ"ד לא כתב כן וגם בשו"ת ארח לצדיק כתב בחחו"מ ס"א בד"ה כלל העולה דידוע ומפורסם השתא דמקבלי שוחדא לכן כל השטרות העולים בערכאותיהם מאיזה מין ואופן שיהיו פסולים כל זמן שאין הבע"ד מודים ולא אמרינן דדמ"ד עכ"ל וכ"ש דידוע דבגרונד בוך כותב הסופר הממונה על פי שטר מכר או מתנה שמביאין לו חתום בעדים וחתימת המוכר או הנותן ואינו דורש וחוקר כלל אם באמת הוא חתימת העדים ובעל דין או מזויף ואם העדים כשרים או פסולים ואף דשולחין לבע"ד דעד ט"ו יום אם יש לו טענה נגד זה השטר יבא ויטעון ויעשה אאן ווענדיק מ"מ כבר ראינו ושמענו דגם בזה נעשה כמה פסלנות שלא יהא נודע כלל לבעל דינו לכן נראה דגרונד בוך אינו כעדים כשרים דזה אינו כהכרזה המבואר בחו"מ סימן ק"ד ס"ב דהתם עכ"פ היה הכרזה שמי שיש לו לערער יבא ויערער ואם לאו יפסיד זכותו וגם הוא כן מצד דד"מ ומודה הבע"ד ששמע ההכרזה אבל כאן נודע ששולחין להניטער שבמקום המוכר שכתוב בשטר מכר להודיע לו ומשחדין את הניטער שלא ימסור הדבר למוכר כאשר אירע זה כמה פעמים לכן לענ"ד אין זה כעדים וכשאין עדים להמערער אין מוציאין מיד המוחזק שהחזיק בהקרקע מכבר אף דהוי חזקה שאין עמה טענה וכדאיתא בחו"מ סימן קמ"ו ס"ט ועמ"ש בערך ש"י עחו"מ סי' קצ"ד ס"ב:

אך כאן דקנו מנכרי ובדד"מ זה שנכתב בגרונד בוך מחזיקין שהוא שלו כל זמן שאין בירור להיפך ולפי מה שפסק רמ"א בחו"מ סימן קנ"ד סח"י בהג"ה דהבא מכח עכו"ם דינו כעכו"ם אף למעליותא וכ"ש היכא דהוא דד"מ עיי"ש א"כ ה"נ י"ל כן והב"ח שם סכ"ט פסק דלא אמרינן דהבא מכח עכו"ם דינו כעכו"ם רק לגריעותא זולת בדין דהתם לענין סתימת החלון עיי"ש אך הסמ"ע והש"ך לא ערערו על פסק הרמ"א אמנם כיון דכתב הש"ך לעיין בבעל העיטור נראה משום דבעה"ט כתב דבא מכח עכו"ם אין דינו כעכו"ם רק לגריעותא לכן נראה דהוי ספ"ד ואין להוציא מהמוחזק וכן בקרקע שהחזיק עד עתה חשוב מוחזק ועכ"פ מחמת ספ"ד ישאר הדבר כמו שהיה עד עתה ואף דכתב רמ"א וכ"ש במקום דאיכא דד"מ דאזלינן בתריה ג"ז אנן קי"ל דלא אמרינן דדמ"ד זולת במסים השייך למלך:

ועוד בלא זה שמעתי דיצא דת חדש במדינת הללו דאם אחד החזיק עשרה שנים אין להוציא מידו אף דבגרונד בוך נכתב לאחר לכן עכ"פ נראה דעל הקונים מהנכרי שבאים להוציא מראובן עליהם לברר בירור גמור אם בדינא דמלכותא השתא הכא לדחות המחזיק שהחזיק עשרה שנים או יותר ואם לא יברר ישאר ראובן חזקתו כמקדם:

ול"ל בהא אי לא שתקת מהדרינא שטרא למריה דלא אמרינן הכי רק אם יהא לו ריוח כשיחזיר אז הוי כאלו כבר החזיר כמ"ש הסמ"ע בסי' קמ"ח:

וקרוב לומר דאפילו יבררו הקונים מהנכרי דד"מ לסמוך על הגרונד בוך להוציא מהמחזיק אינו מועיל מהטעמים שכתבתי אך לפי דהתומים כתב דאפילו מקבלי שוחדא אזלינן בתר דד"מ ולפי דבריו גם בין ישראל לחברו הוי הגרונד בוך כעדים ממש וגם לפ"ד כנה"ג וארח לצדיק דאין לסמוך על מה שכתוב בערכותיהם מ"מ לפ"ד הרמ"א בישראל הבא מכח עכו"ם דינו כעכו"ם גם למעליותא אף דהב"ח חולק והוי ספ"ד מ"מ יש ס"ס ואפשר לענין קרקעות לא חשוב המחזיק כמוחזק ממש אם לא ידוע שירד ברשות המערער ומהני ס"ס להוציא לכן אם יבררו הקונים מהנכרי דלפי דד"מ מהני להוציא מיד המחזיק יזכו הם ועיין כנה"ג ס"ס כ"ה בכללי קי"ל אות מ"ט דמהרא די בוטון מסופק אם מי שהוא עכשיו מוחזק בקרקע חשוב מוחזק לומר קי"ל בפלוגתא דרבוותא ובאות מם הביא הרבה פוסקים דאם פליגי הפוסקים אם חשוב מוחזק א"י לומר קי"ל עיי"ש לכן נ"ל היכא דיש ס"ס לזכות זה שמערער על קרקע שמחזיק חברו יכול להוציא מן המחזיק בקרקע בלא טענה ולא ירד ברשות המערער ועיין בזכרנו לחיים ח"ב בערך מוחזק דהביא פלוגתא באם כתוב הקרקע על שמו בערכי דהרב ב"ד ס"ל דאם טענות הבע"ד הם על הקרקע עצמו מקרי מוחזק והרב כתיבות המשפט ס"ל דלא מקרי מוחזק עיי"ש וכיון שכן ודאי י"ל דאם יש ס"ס לזכות זה שנכתב הקרקע בערכי על שמו דיש להוציא ממי שהחזיק בה עד עתה שלא מדעת זה שנכתב על שמו כי אין תפיסה בקרקע וכ"ש דאיכא הכא שלשה ספקות חדא שמא באמת נכתב בהגרונד בואך שהוא של העכו"ם דאפילו תאמר שהם חשודים לקבל שוחדא מ"מ אפשר שכן האמת ואת"ל שמחמת שוחד כתבו שקר שמא כהתומים דהפקרא דמלכותא הוא ומועיל ואת"ל דלא מועיל מ"מ היינו לדידן אבל ישראל הבא מכח העכו"ם אולי גם למעליותא דנין לו דין העכו"ם וודאי העכו"ם היה זוכה בדיניהם על פי הגרונד בואך:

וראיתי בשו"ת שב יעקב חיו"ד בסימן מ"ח מהגאון בעל פני יהושע בד"ה והשתא דצווח על האי כללא דס"ס ומסיק דאפילו לא איתחזיק איסור אינו מן התורה לסמוך על ס"ס אלא מדרבנן הוא היכא דאיתחזיק היתרא וגם לענין ממון לא מהני ס"ס עיי"ש ואישתמיטתיה דברי ירושלמי ביבמות פט"ז הלכה א' אהא דתנן יצאה מלאה חוששת ר' יהושיע אומר אינה חוששת דטעמא דת"ק שהוא ספק אחד ספק זכר ספק נקבה מדבר תורה להחמיר ר"י ס"ל שהן שני ספקות ספק זכר ספק נקבה ספק בן קיימא ספק אין בן קיימא שתי ספקות מדברי תורה להקל עיי"ש והתם כיון דיצתה מליאה ליכא חזקת היתר כמ"ש תוס' ביבמות דף קי"ט בד"ה סיפא ות"ק נמי מודה אם היה ס"ס אלא דס"ל דאינו רק ספק אחד דשמא אינו בר קיימא לא מיחשב לספק דשמא מת לא חיישינן וגם רוב אינן כפלים וכמ"ש שם בשי"ק ומראה הפנים וא"כ ה"נ י"ל לענין ממין דמהני ס"ס:

אלא אפ"ת דס"ס כרוב מ"מ אין הולכין בממון אחר הרוב כמ"ש הפוסקים לענין כללי קי"ל דלפיכך מהני תפיסה אפילו נגד רוב פוסקים או נגד ס"ס ויש להקשות דהא בתוס' ספ"ב דכתובות בד"ה להחזיר כתבו הא דאם רוב ישראל מחזירין לו אבדה אף דקי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב היינו דוקא במוכר שור לחברו ונמצא נגחן דבהיתר בא המעות לידו ומדעתו נתנם לו הלוקח אבל באבדה מודה דאזלינן בתר רובא עכ"ל וא"כ למה יועיל תפיסה נגד רוב או ס"ס אחר כך מצאתי שעמד בזה בשב שמעתא שמעתא ד' פט"ז ולכן העלה דנגד רוב או נגד ס"ס לא מועיל תפיסה רק אם מוחזק מעיקרא בהיתר ונסתייע מרמב"ם פט"ו מאיסורי ביאה דין כ"ו ומהה"מ שם שכתב הטעם שאין למוצא אבדה חזקת ממון בה ולכאורה הדבר מוכרח מכח קושית התוס' ומה יענו כל הנהו פוסקים דפסקו די"ל קי"ל נגד רוב או נגד ס"ס גם בתפס וי"ל דס"ל דטענת קי"ל הוי כטוען ברי כמ"ש מהרי"ק ודוחק ועדיין תקשי א"כ בס"ס במציאות נוציא מהתופס:

ונראה די"ל קושיות התוס' לפימ"ש בספר יראים דאפילו למ"ד גזל עכו"ם מותר מ"מ לא חשוב לכם דאינו של ישראל ולפ"ז גם באבדת עכו"ם נהי דא"צ להחזירה מ"מ לא חשוב של ישראל המוצאה וכמ"ש בערך ש"י עחו"מ סרנ"ט וכ"כ הב"ח ביו"ד סי' קמ"ו ס"ב ובהגהות על שו"ת מהר"ח א"ז סל"ו וא"כ הא דאין הולכין בממון אחר הרוב היינו להוציא מיד ישראל המחזיק דאם המיעוט אמת הוא שלו ממש משא"כ במוצא אבדה אפילו לפי המיעוט שזה שאבד הוא עכו"ם מ"מ אין האבדה של המוציא וכמונחת באגם ודאי יש לילך בתר רובא וזה נ"ל כונת הה"מ שאין למוצא אבדה חזקת ממון כיון דגם אם הוא של עכו"ם אין המוצאו בעליו ומ"מ כיון דלהתוס' לא מועיל מה שתפס צע"ג מה שאחזו הפוסקים דגל קי"ל בתפיסה נגד רוב או ס"ס דחשוב כרוב וכמ"ש בשו"ת רשב"א. וכן מוכח מירושלמי הנ"ל דמה"ת הוא להקל באיסור ע"י הס"ס:

עכ"פ מסתיין בתפס מטלטלין דמוחזק בידו או ברשותו ממש אבל בקרקע תינח אם יש חמ"ק דודאי מעיקרא שלו או של אבותיו היה אבל אם רק יושב ומשתמש בהקרקע דליכא שום חזקה דאין תפיסה בקרקע ובכל מקום שהוא ברשות בעליה הוא אלא דנימא דזה שנשתמש בה החזקנו שהוא שלו דליהוי חזקה אבל לפי הרוב או הס"ס החזקה מעיקרא בטעות החזקנוה בכה"ג לא חשוב חזקה כמ"ש בשו"ת מיימני לסדר נשים בהלכות אישות סי' ג' דהא דעד אחד אינו נאמן באיתחזיק איסורא דוקא אם גם לדברי העד היה מעיקרא ודאי אסור עיי"ש:

ובתב"ש סימן י"ח ס"ק כ"ט החזיק בסברת הטו"ז שם לענין סכין שנאבד ונמצא אח"כ פגום דמותר הואיל ויצא בהיתר והביא התב"ש ראיות לדבריו דאף דלא ברור כשרותו מעולם דדבר שהיה בידו בחזקת היתר אע"ג דלית ליה חזקה ברורה מתחלתו אין מוציאין ומפקיעין היתרו כי אם בראיה ברורה כמו שאין מוציאין ממון מיד המחזיק בו עיי"ש מ"מ הרי סיים כל זמן שישנו לסכין ולא נבדק הרי עדיין התרו מרופה ביד בעליו אבל כשנאבד הסכין שרשאי לאכול וה"ל כמוחזק בידו בהיתר אין מוציאין אותו ממנו כ"א בראיה ברורה עכ"ל וא"כ כאן דהיה כתוב בגרונד בואך מאז שנכנס ראובן ונשתמש בהחצר הרי היה מרופה בידו מתחלה ובלא זה הרבה חולקים שם על סברא זו וגם בש"ע שם משמע משום דמוקמינן הסכין בחזקת גופו דלא נפגם עד אחר שנאבד ובשו"ת תשורת ש"י הנדפס בסימן רצ"ד הוכחתי ג"כ דלא כהתב"ש עיי"ש:

וז"ל רי"ו בספר משרים נתיב ג' חלק חמישי מי שהוחזק בדבר אם יש לו שום טענה כגון לשחיטה מכרתים לך לא אזלינן בתר רובא כי אזלינן בתר רובא באיסורא אבל בממונא לא ודוקא לאפוקי ממונא אבל היכא דאיכא חזקת ממון אזלינן בתר רובא עכ"ל והובא ברשד"ם חחו"מ סכ"ט וכתב עלה דקשה מ"ש ודוקא וכו' דהשתא ומה אפילו במיעוטא מחזיקינן ממון ביד המחזיק ברובא צריכא למימר ופירש הרשד"ם מ"ש אבל היכא דאיכא חזקת ממון אזלינן בתר רובא ר"ל כאשר הממון ביד המחזיק הוא דאמר לעיל דלא אזלינן בתר רובא כדי להוציא אבל עתה אמר שאם אין הממון בידו אלא בחזקתו ובמקום אחר אזלינן בתר רובא עכ"ל וזה צ"ע דמ"מ יש חזקת מרה קמא וכמ"ש רי"ו שם אח"כ מחליף פרה בחמור וילדה ויש להם מחלוקת על הולד זה אומר ברי קודם שמכרתי ילדה ולוקח אומר ברי אחר שמכרת ילדה אע"ג דקיימא באגם או בסימטא מוקמונין לה אחזקת בעלים הראשונים וה"ל אידך הממע"ה וא"כ גם רוב לא יועיל כיון דחשוב מוציא מחברו וצ"ל דאזיל בשיטת הרי"ף ורמב"ם בפכ"ב דמכירה דס"ל במחליף פרה בחמור דאם שניהם טוענין שמא יחלוקו ולא אזלינן בתר חמ"ק רק בברי וברי אזלינן בתר חמ"ק לכן בכה"ג אם יש רוב לסייע לחד הוי כברי ושמא כדאיתא ברפ"ב דכתובות ואזלינן בתר רובא אבל אנן פסקינן כשאר פוסקים במחליף פרה בחמור דגם בשמא ושמא מוקמינן בחמ"ק אף דקיימא באגם או בסימטא מ"מ חשוב אידך מוציא מחברו ולכן גם רוב לא מהני ועיין בקוה"ס כלל א' ס"ג:

ומ"מ יותר ה"ל להרי"ו לומר אבל היכא דאיכא רק חזקת מרא קמא אזלינן בתר רובא לכן נ"ל כונתו דליכא חמ"ק גם ליכא תפיסה ומוחזק בידו או ברשותו במטלטלין אלא דאיכא חזקת ממון שהיה משתמש בה והיינו מחזיקין שהוא שלו מחמת שמשתמש בה ועתה נולד ספק אם באמת שלו הוא ויש למערער סיוע רוב אזלינן בתר רובא וזה הוא ממש כשאחד יושב ומשתמש בקרקע ובא אחר וטוען שהוא שלו ומסייע לו רובא ולמחזיק ליכא חמ"ק וכן כה"ג במטלטלין שהיה משתמש בה ועתה מונח באגם או בסימטא דאין לראשון לא חמ"ק ולא תפיסה בידו או ברשותו דזה נקרא רק חזקה בלשון הש"ס כמו ג' שני חזקה ובקרקע נקנה בחזקה וכן בפ"ב דכתובות דף כ"ד ע"ב הרי אתם בחזקתיכם במה הייתם אוכלין בקדשי גבול דכל אלו ליכא חזקת מרא קמה אלא דע"י השתמשות הוא בחזקתו ובזכל"א חחו"מ אות ק' בד"ה קי"ל הביא משו"ת דגם כה"ג אין הולכין אחר הרוב ואין התשובות אצלי ולע"ד העיקר דבכה"ג הולכין אחר הרוב וכמשמעות דברי הרי"ו:

ונ"ל דכן מוכח מגמרא דב"ב פמ"ש דף קנ"ד מעשה באחד שמכר בנכסי אביו ומת ובאו בני משפחה וערערו לומר קטן היה בשעת מיתה דאין מכירתו בקרקע עד שיביא שתי שערות ובאו ושאלו את רע"ק מהו לבודקו אמר להם סימנין עשויין להשתנות לאחר מיתה ומוקי לה דלקוחות כבר נחתו להקרקעות ונתקיים השטר וחזקה אין עדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול והיורשים בקשו לבודקו ולברר דאין לו שערות וקטן היה וא"ל רע"ק דלא יתברר בזה דשמא אחר מיתה נשתנו הסימנים ונשרו השערות וכן מבואר ברמב"ם פכ"ט ממכירה הט"ז ובטוש"ע חו"מ סימן רל"ה וקשה למה אמר רע"ק דסימנים עשויין להשתנות לאחר מיתה הא אפילו בחיים קי"ל שמא נשרו כדאיתא בנדה דף נ"ב ול"ל דלשמא נשרו לא חיישינן משום דליורשים יש חזקת מרא קמא דהא נגד זה יש חזקה דאין עדים חותמין אא"כ נעשה בגדול תדע דהא דאמר דעשויין להשתנות לאח"מ נמי אינו תמיד אלא ספק שמא נשתנו דאל"כ הל"ל סימנים משתנים ולא עשויין וכ"מ בתוס' שם בד"ה בחזקת לקוחות וא"כ הל"ל נכסים בחמ"ק דהיינו היורשים ומספק ישאר בחמ"ק אע"כ משום חזקה דאין עדים חותמין אא"כ נעשה בגדול או חזקה כיון שהגיע לשני גדלות הביא שתי שערות וא"כ למה ארע"ק דעשויין להשתנות לאח"מ הא אפילו בחיים שמא נשרו ועכצ"ל דבחיים אינו ספק השקול דעל פי רוב אין נושרין והא דלענין מיאון וקידושין חיישינין שמא נשרו שאני איסורין דהחמירו חכמים וכדאיתא בספ"ק דב"מ לענין חשש דשתי שווירי מי קמדמית איסורא לממונא עיי"ש בתוס' הרי אם לאו דלאחר מיתה עשויין להשתנות יותר מבחיים לא הוה אמרינן שמא כשרו והיו היורשים זוכין בדין להוציא מחזקת הלקוחות אף דכבר נחתו הלקוחות להנכסים והיו בחזקת הלקוחות:

ולפ"ז אם המוכר לא מת ונבדק ולא נמצאו לו שערות מוציא מהלקוחות ולהכי דקדק רע"ק ואמר דסימנים עשויין להשתנות לאח"מ ולא אמר סתם עשויות להשתנות דהוה משמע גם בחיים אלא דבחיים אף דחוששין שמא נשרו אין רגילות לנשור דהא בפ"ק דביצה דף יוד ע"ב אהא דאמר שם עשויין לדדות פרש"י רגילים הם לדדות וא"כ הכא דאמר עשויין להשתנות אחר מיתה היינו רגילין להשתנות לאח"מ אבל בחיים אין רגילין א"כ בחיים רובא לא נשתנה רק מיעוטא ולהכי כשלא נמצא לו סימני גדלות מוציא מיד לקוחות:

והב"ש בסימן קנ"ה סי"ד סקכ"ב כתב דספק אם נשרו מאחר דליכא שערות יותר מסתבר דלא הוי כלל שערות מדהשתא ליכא כלל שערות ובישועות יעקב שם כתב דלא שכיח שיהיו נושרת והוא כמ"ש דאינו ספק השקול:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה