אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן מו

סימן מה

מי ששמע שמת לו מת והוא תוך ל"י ולא נהג אבלות וביום שבת שהיה יום ד' לשמועה בא לשאול אם ימנה רק עור ג"י דהיינו עד מקצת יום שלישי או יתאבל עד עש"ק בבקר או עד שבת:

הנה בסימן שצ"ו מבואר דאם זלזל מקצת ימים ולא התאבל בהם עולין לו למנין שבעה וכתבתי לעיל סימן טית דאפילו זלזל רוב ימי שבעה עולין למנין אמנם עתה ראיתי במהרי"ק שרש נ"ג הביא דברי רבינו יחיאל ור"פ בהגהות סמ"ק דאם שמע שמועה קרובה בשבת אינו עולה לו למנין וכתב שיש להחמיר כן כיון דבתראי ננהו וכן פסק מהראנ"ח ח"ב סימן נ"א וכתב בעי חיי כיון דהראנ"ח פסק כן והוא בתרא טובא צריכין אנו לפסוק כן אפילו למ"ד הלכה כדברי המיקל באבל אף בפלוגתת הפוסקים והובא בעיקרי ד"ט כלל ל"ו ס"ב והוא דלא כמ"ש בש"ע סימן ת"ב:

והנה כתב מהרי"ק שם דאם שמע שמועה קרובה בדרך ולא היה אפשר לו להתנהג אבלות ולא לחלוץ מנעליו ובא לביתו ע"ש משחשכה מונה מיום ששמע ואף דלרבינו יחיאל אם שמע בשבת אינו עולה לו מן המנין כיון שאינו נוהג אבלות בפרהסיא והכא גם קודם שבת לא נהג כלל אבלות ואנן צריכין לפסוק כרבינו יחיאל מ"מ בזה מודה רבינו יחיאל להרא"ש דבשלמא שבת לא חל עליו עיקר אבלות מילי דפרהסיא ונדחה ומשום כך אינו עולה בתחלת המנין אבל כשהאבלות חל עליו וארי' רביע עליו שאינו יכול לקיים דיני אבלות מפני סכנת הדרך פשיטא לא דמי לההוא דשבת ומודה רבינו יחיאל להרא"ש עיי"ש וא"כ אם לא הוה אנוס אלא מעצמו לא קיבל עליו אבלות פליג רבינו יחיאל על הרא"ש וי"ל דכ"ש הוא משבת דאנוס מכח איסור שבת לקיים האבלות דאין עולה לו למנין מכ"ש אם לא רצה לקבל עליו האבלות וכיון דיש לפסוק כרבינו יחיאל ממלא אם זלזל בתחלת אבלות בלא אונס לא יעלה לו במנין אבלות וגם זה דביום שבת נתחרט ורוצה לקיים האבלות מ"מ הוא לו תחלת אבלות וגם כן אינו עולה לו וצריך להתאבל עד שבת בבקר וכ"ש זה דעברו רוב ימי שבעה דלא קיים האבלות דבפרי צדיק מסתפק גם לדברי הרא"ש והש"ע דאפשר דוקא אם זלזל רק במקצת ימים מן השבעה עולה לו למנין דרובו ככולו עיי"ש וגם מן הרא"ש וטוש"ע משמע הכי דברישא נקטו דוקא אם לא קיים האבלות כל שבעה צריך להשלימן ובסיפא נקטו אם זלזל במקצת הימים א"צ להשלים ויותר הל"ל אם קיים מקצת הימים לבד א"ל להשלימן משא"כ עכשיו רישא וסיפא סתרו אהדדי וצ"ל דרישא וסיפא נקטו מה דברור להו משא"כ אם זלזל ברוב ימים לא ברירא להו ובשו"ת הרא"ש כלל כ"ז מייתי דיש אומרים אפילו לא קיים רק יום ראשון ואח"כ קיים צריך להשלימו ולכאורה הכי מסתבר כיון דהטעם שלא יהא חוטא נשכר מה לי בטליה כולה או בטליה פלגא אלא דהרא"ש הכריע הכי ודעתו רחבה מדעתינו אבל אם זלזל רק פלגא וכ"ש אם הוא בתחלת אבלות אין הכרע ועיקר הוא יום ראשון ואחריו ג"י ראשונים שהם תקפו של אבל כדמצינו לענין הדבר האבד והרבה פוסקים ס"ל אבלות יום ראשון מדאורייתא:

וכיון שכן אם עבר ג"י ראשונים לפני שבת וגם בשבת במקצת היום לא קיים אפילו דברים שבצנעא יש ס"ס להחמיר דשמא כרבינו יחיאל דאם עבר יום ראשון צריך להשלימו כיון דמהרי"ק פסק כמותו וכן נראה דהטור הכי ס"ל מדהביא דעת רבינו יחיאל באחרונה בא"ח ס"ס תקמ"ח וביו"ד ס"ס ת"ב ואף דבש"ע פסק לקולא בשמע שמועה קרובה בשבת דעולה למנין יום אחד י"ל משום ספק אבלות לקולא ומ"מ אינו ודאי לקולא ומפרט דבכנה"ג בבעי חיי ראה כבר דברי הש"ע ופסק לחומרא וכן פסק הראנ"ח ואפילו את"ל דלא כרבינו יחיאל מ"מ שמא רק בזלזל מקצת ימי אבלות א"צ להשלים וכמו דמספ"ל לפרי צדיק וכן משמע ברא"ש וטוש"ע דהוי ספק וגם יש אומרים שבשו"ת הרא"ש אפילו רק עבר יום ראשון ולא קיים אבלתו מונה שבעה מיום שני וגם עבר במזיד גרע משמע שמועה קרובה בשבת דלא יהא חוטא נשכר וגם דחאו בידים:

והנה הקשו על רבינו יחיאל וסייעתו מהירושלמי מו"ק פ"ג הלכה ה' דאיתא התם חל יום שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל מגלח ע"ש היך אפשר וכו' שבאת לו שמועה קרובה עיי"ש הרי דנחשב שבת דתחלת השמועה ליום אחד עיי"ש שירי קרבן וכן הקשה בפרישה עיו"ד ס"ס ח"ב וכן בריטב"א די"ט ונ"ל דבש"ס בבלי דף כף ת"ר קיים כפיית המטה ג"י קודם הרגל א"צ לכפותה אחר הרגל וחכ"א אפילו יום אחד ואפילו שעה אחת ודקדק הראב"ד מדלא תני הקובר קודם הרגל כדתנן במשנה ש"מ אם לא קיים הן במזיד הן שוגג צריך למנות שבעה אחרים וכ"פ כה"פ וא"כ י"ל מהא למד רבינו יחיאל מדנקט כפיית המטה דהוא דבר הניכר ומעשה משמע דאם לא עביד מעשה הניכר לאבלות אינו חשוב אבלות להיותו נמנה ולהיות כהתחיל אבלות ואין הרגל פוטרו אחר כך ה"נ אם שמע שמועה קרובה בשבת דלא קיים אבלות במעשה הניכר לא נחשב להתחלה למנותו וכה"ג כתב הב"ח ביו"ד סימן ת"ב לענין שבת אם יום שביעי בשבת דלא אמרינן מקצת היום ככולו כיון דלא עשה בשבת מעשה ניכר לאבלות לכן הירושלמי דלא מייתי כלל הך דקיים כפיית המטה וא"כ לפי מה דתנן במשנה הקובר מתו לפני הרגל א"צ דוקא אם קיים במעשה הניכר לכן שבת נמי עולה למנין מתחלה אלא דקשה דהא גם בבלי דף י"ז ב' איתא הא דחל שמיני בשבת ערב הרגל ואיך אפשר וע"כ כמ"ש הירושלמי וכ"כ תוס' שם אך י"ל דהך אתיא כהמשנה דלא צריך לקיים במעשה הניכר:

ועוי"ל לפי מה דאיתא התם דאף דחכמים ס"ל דלא אמרינן ביום שביעי מקצת היום ככולו מודים לענין אם חל יום שמיני משבת ערב הרגל דמגלח בע"ש דמשום כבוד הרגל מודים שיהא מקצת יום שביעי ככולו וכן איתא התם בירושלמי א"כ ה"נ י"ל לרבינו יחיאל דאם שמועה בשבת אינו נמנה משום דאינו יכול לקיים רק מקצת אבלות דברים שבצנעא אבל אם יום שמיני בשבת ערב הרגל אם לא נחשוב שבת ראשון במנין שבעה משום דלא קיים רק מקצת אבלות לא יוכל לגלח ושאר דברים הנצרכים לרגל כרחיצה וכדומה בערב שבת שלפני הרגל לכן משום כבוד הרגל נחשב יום שבת הראשון במנין השבעה:

ובהכי א"ש מה דקאמר ר"ח שם הלכה כאבא שאול דמקצת יום שביעי ככולו ומודים חכמים לאבא שאול דאם חל יום שמיני בשבת ערב הרגל דמגלח ע"ש דקשה כיון דהלכה כאבא שאול למנ"מ חם מודים חכמים ולפימ"ש א"ש כיון דבשאר ימים אם שמע שמועה קרובה בשבת אינו עולה בתחלת המנין א"כ יום שבת שני הוי רק שביעי וע"ש יום ששי וה"א דאסור לגלח בע"ש גם לאבא שאול לכן קמ"ל דבהא מודים חכמים דמגלח בע"ש דשבת ראשון נמנה ליום אחד וכמו דחכמים מודים דמשום כבוד הרגל אמרינן מקצת יום ככולו ה"נ נחשב שבת ראשון ליום כיון דחל עליו אבלות במקצת ובא לציון גואל וגומר ובעין זוכר מערכת המ"ם אות י"ב הביא מהראבי' והביאו מהרש"ל בביארו לסמ"ג לאוין ע"ה כשיאמר אמורא מודה פלוני בזה מוכח דהלכה כמותו מדהוצרך אמורא לומר מודה פ' בזה עיי"ש וא"כ ודאי יש לדייק כאן כיון דאר"ח הלכה כאבא שאול למאי הוצרך לומר דמודים חכמים לא"ש בחל שמיני אע"כ כרבינו יחיאל אלא דפשיטא ליה לר"ח יותר דלאבא שאול יש למנות שבת הראשון משום כבוד הרגל כיון דאינו רק קולא אחת משא"כ לחכמים הוי תרי קולי למנות שבת ראשון וגם מקצת שביעי ככולו:

ועוד י"ל דלא תקשי על רבינו יחיאל מהא דאמר הש"ס חל שמיני בשבת ערב הרגל דמשכחת לפימ"ש הרא"ש בקטן שמת קרובו והגדיל תוך שבעה או תוך שלשים דלדעת מהר"ם הוי כשמע שמועה קרובה ברגל דצריך להתאבל אחר הרגל אע"ג דיש לחלק דברגל גברא בר חיובא אלא דיומא גרם מ"מ אין דחוי אצל מצות והרא"ש חולק דודאי ל"ד קטן לרגל מטעם דקטן לאו בר חיובא משא"כ רגל רק יומא גרים ומ"ה קטן פטור כיון דאחר שהגדיל הוא רק לתשלומין מה שנתחייב כשנקבר המת וכיון דאז היה קטן לא שייך תשלומין והטו"ז הקשה דאינו משום תשלומין אלא כל יום הוא מצוה בפ"ע לכן הביא הטו"ז ממקום אחר והנה"ך דחהו עיי"ש:

ולפ"ז יש לומר דקטן שהגדיל תוך שבעה חייב להתאבל אותן ימים מהשבעה לאחר שהגדיל כגון שהגדיל שני ימים אחר קבורת או"א צריך להתאבל עוד חמשה ימים ולא כמ"ש בש"ע סימן שצ"ו ואח"כ מצאתי בשו"ת יד אליהו שהעלה כן מכמה ראיות וכתב דגם דעת הרא"ש הכי עיי"ש:

ולפ"ז לרבינו יחיאל דס"ל בשמועה קרובה בשבת דהוי כמו שמע ברגל דחייב להתאבל אחר הרגל כיון דגברא בר חיובא רק יומא גרים והוא בתחלת אבלות היינו דוקא בגדול אבל אם היה קטן כששמע ברגל או בשבת דלא הוי בר חיובא אין צריך אחר הרגל או אחר השבת להתאבל רק הימים מהשבעה אחר שהגדיל וא"כ שפיר משכחת שמיני בשבת בערב הרגל דשמע בשבת או שנתייאשו מלקוברו בשבת ואז היה הבן קטן ואחר שבת הגדיל דגם לרבינו יחיאל מונה משבת ראשון והוי שבת שני יום שמיני להתחלת האבלות וא"כ בש"ס בבלי דלא נזכר רק חל יום שמיני בשבת ולא נזכר איך אפשר שפיר י"ל דמשכחת כה"ג ובירושלמי דאמר רק בשמע שמועה קרובה בשבת ולא הזכיר דהיה קטן משום דלהירושלמי אין צריך שיעשה מעשה הניכר לאבלות לכן נמנה גם יום שבת וכמ"ש לעיל ועוד אפשר דגם הירושלמי כונתו כן דלא בא רק לומר איך אפשר יום שמיני לקבורתו בשבת כיון דאין קוברין בשבת אבל אפשר כגון שהיה אז פטור מלהתאבל ואחר שבת נתחייב כגון קטן שהגדיל:

אח"כ מצאתי בשו"ת נחלת שבעה ביולדת זכר דביום ד' לאבלתה היה בשבת ועמדה והלכה לבית הכנסת דפסק דאחר שבת צריכה להתאבל שבעה ימים כיון דלא התאבלה עדיין כלום וצ"ל דס"ל דהא דפסק הרא"ש וטוש"ע דזלזלה במקצת הימים א"צ להתאבל אותן הימים ה"ד במקצת הימים ולא אם עבר ג"י ושבת יום ד' והשבו"י ח"א סימן פ"ח לא השיג עליו אלא כיון דידעה ועשתה קצת אבלות מה שיכולה לעשות סגי בהכי אבל אם לא עשתה גם מה שיכולה לעשות מוכח דמודה להנ"ש גם לקט הקמח הביא דברי הנ"ש לפסק הלכה:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה