תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן מה
מי ששמע שמועה קרובה על או"א או אחיו ולא התאבל בשוגג או במזיד ואחר שעברו ל"י מיום המיתה בא לשאול מהו אם צריך להתאבל כל שבעה מיום שבא לשאול או מונה מיום שמיעתו או א"צ להתאבל כלל רק שעה אחת כדין שמועה רחוקה:
הנה בסימן שצ"ו ס"א איתא אבל שלא נהג אבלתו כל שבעה בין בשוגג בין במזיד משלים אותו כל שלשים ולמדו מזה טו"ז ס"ס שצ"ז ונה"ך שם דאם שמע שמת קרובו ולא ידע אם הוא תוך שלשים והורו לו דאין להתאבל מספק ואח"כ נודע לו למפרע דכששמע היה תוך שלשים א"צ להתאבל וילפי לה מדכתב המחבר בסימן שצ"ו ס"א דמשלים כל שלשים משמע אחר שלשים אין שייכות תשלומין ומזה למד בשו"ת חיים שאל ח"א סימן מ"ז אף דידע כששמע דהיה תוך למד רק הזיד ואחר שעבר שלשים מיום המיתה ביום ט"ו מידיעתו בא לשאול א"צ להתאבל רק ראוי לקונסו ליתן לעניים על שזלזל בדרבנן. ולי צ"ע דהא ביו"ד סימן ת"ב ס"א איתא דאפילו שמע ביום שלשים צריך לנהוג שבעת ימי אבלות מיום השמועה ומונה שלשים יום מיום השמועה עיי"ש והרי גם לאחר שלשים מיום המיתה לא חלפי שעתיה דאבלות וחייב לנהוג אבלות שבעה מאז ששמע וצ"ל דשאני התם דזה לו עיקר אבלות שבעה מיום ששמע ואינו תשלומין משא"כ בנידון הטו"ז כבר חלפו עיקר אבלות שבעה לגמרי ומעתה אם באנו לחייבו היא רק בתורת תשלומין לזה הוכיח דתשלומין לא שייכא לאחר שלשים מיום המיתה. ומ"מ צריך עיון דמה זו ראיה דבשלמא הא דריש סימן שצ"ו דידע יום המיתה והיה צריך להתאבל רק תוך שלשים מיום המיתה לכן אם לא התאבל אז ועברו שלשים יום כבר לאו זימניה להתאבל שבעה אבל כששמע אח"כ תוך שלשים ועברו ט"ו יום מיום ידיעתו ואז הוא אחר שלשים מיום המיתה מ"מ הרי יום שמועתו ממש כיום הקבורה כדאיתא בר"ס ת"ב וצריך למנות שלשים מיום שמועתו ה"נ אם לא קיים האבלות אף דעברו שלשים מיום המיתה מ"מ עדיין הוא תוך שלשים לשמועה קרובה דהוא אצלו כתוך שלשים לקבורה ובתה"א ובש"ע לא נזכר רק תוך שלשים ולא נזכר למיתה אח"ז מצאתי בעיקרי ד"ט חיו"ד כלל ל"ו ס"ב שהביא מספר זרע אמת שכתב להלכה כמו שכתבתי ומטעם שכתבתי:
ועוד גוף הדין דדוקא תוך שלשים למיתה חייב לשלם הוא חידוש כיון דמבואר בתה"א לרמב"ן בענין התחלת אבלות דף עין עמוד ד' שהוא משום שלא יהא חוטא נשכר צריך לשלם כל שבעה מה בין תוך שלשים או אח"כ כיון דהוא מטעם קנס ובנידון הטו"ז י"ל כיון דכל זמן דלא נודע לו אם הוא תוך שלשים מדינא א"צ להתאבל או אפילו להש"ך וסייעתיה דצריך להתאבל מ"מ כיון דהורו לו שא"צ להתאבל הוי אנוס ועדיף משוגג כמ"ש הטו"ז ביו"ד סימן צ"ט ססק"ט:
ועכ"פ לדברי הטו"ז ונה"ך וחיים שאל דוקא אם כבר עבר שבעה ימים מיום שמועתו ואז כבר הוא אחר שלשים למיתה אזי א"צ להתאבל עוד אבל אם עדיין תוך שבעה לשמועתו דאז אינו בתורת תשלומין אלא מעיקר הדין דחייב להתאבל שבעה מיום שמועתו אלא דזלזל במקצת עכ"פ חייב להשלים אבלות שבעה דהיינו למנות השבעה מיום שמועתו כיון דעדיין הוא בשבעה ראשונים מיום השמועה ובחיים שאל מבואר דהיה ט"ו מיום השמועה וכצ"ל דמיירי הטו"ז ונה"ך: