אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן לה

סימן לד

שאלה זקן נשא אשה ולה אלף ז"כ ותכשיטין וכלי כסף ואמר הבעל שאינו רוצה ליקח ממנה מעות שלה ולא פירות שלה כי הבעל היה עשיר והאשה התעסקה עם מעותיה והעיסקא שלה לעצמה והבעל לא ביקש ממנה לא הקרן ולא הפירות ועשתה עם העיסקא כרצונה ליתן לקרוביה בלא ידיעתו ולאחר חמש שנים נעשה בע"ח ועמד ביתו למכור לפרוע החובות והלכה אצל קרובה ונתנה לו שמנה מאות ז"כ והקרוב הוסיף עוד מדליה וקנה הבית על ליסטאציא ווישה טיבלאציא על שמו אח"כ מתה האשה ובנים אין לה רק אחים וכלי כסף שלה אצל האחים ורוצה הבעל לירש הכל והאחים טוענים דהאשה נתנה להם במתנה עוד טוענים דהשמנה מאות הוי מלוה אצל קונה הבית ואין הבעל יורש בראוי כבמוחזק והשואל אשר באו לידון לפניו דעתו נוטה דהדין עם האחים כיון דאמר הבעל טרם שנשאה דאינו רוצה ליטול כלום ממנה י"ל דהוי ראוי לפימ"ש החמ"ח בסימן צדיק סק"ט דכל שאין בידה למכור אין רשות בידה להלוות כדי שיהא ראוי וכיון שאמר שאינו רוצה ליטול ממנה כלום הוי כמו שנתן לה רשות לעשות כטוב בעיניה עיין בפ"ט שם סקכ"ה ומכרה ונתנה קיים א"כ גם הלואתה הוי ראוי וגם האחים נאמנים שנתנה להם הכלי כסף במתנה במגו ועוד אין לך לפנים משורת הדין גדול מזה שאיש זקן ישא אשה שניה וידבר עמה שלא יקח ממנה כלום וירש הכל וודאי יש לכוף להבעל לפשר עמהם:

תשובה אפילו נימא דהאשה הלוותה להקונה השמונה מאות ויקנה הבית לעצמו ולא בשבילה מ"מ אינו חשוב ראוי דדוקא כשכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך או כיוצא בזה אחר שנתארסה בקידושין לפני הנישואין דאז מעולם לא זכה הבעל במעותיה ומדינא מכרה ונתנה קיים אפילו הבעל עומד וצווח אזי גם הלוואתה חשוב ראוי ואינו יורש אותה אבל זו דלא כתב ולא אמר שאינו רוצה ממנה בלום רק טרם שנתארסה דלא מועיל כלום והבעל זוכה במעותיה אחר שנשאת לו אפילו מניחה להלוות אינה רק שלוחו להלוות מעותיו וכן מתנתה אפילו מסכים בפירוש אינה רק שלוחו ואינו חשוב ראוי כלל וכדמוכח להדיא מלשון הב"ח ריש סימן צדיק ועיי"ש בש"ע סעיף יו"ד:

וגם טענת אחיה שנתנה להם הכלי כסף במתנה אינו מועיל כיון דלא נסתלק הבעל בין אירוסין לנשואין מתנתה בטלה ול"ד להא דהביא הבה"ט מן הרשד"ם סקכ"ה דהתם נתן לה בפירוש רשות ליתן לבתה דמהני מתורת שליחות כמ"ש רשד"ם שם אבל כאן דלא אמר רק שאינו רוצה ליטול מעות שלה אינו רק סילוק ולא עשאה שליח ליתן וכמו דו"ד אין לי בנכסייך דאם מכרה ונתנה בטל כיון שלא כתב לה בעודה ארוסה דאל"כ איך יפרנס דין זה המבואר בר"פ הכותב דאם מכרה ונתנה בטל דודאי משמע אפילו אינו צווח קודם דחוזר בו וכ"ש כשנתנה בלא ידיעתו:

ואם אז טרם שנתארסה אמר לה בפירוש שהרשות יהא לה ליתן מעותיה אחר נשואה למי שתרצה אפשר אפילו נתנה אח"כ בלא ידיעתו מועיל לפימ"ש הקצו"ח סימן קכ"ג סק"א עיי"ש אבל זה שאמר שאינו רוצה ליטול ממנה אינו שליחות רק נסתלק ממעותיה כמו דו"ד אין לי בנכסייך אלא כשמועיל הסילוק כשכתב לה בעודה ארוסה ממלא מכרה ונתנה קיים דשלה נתנה אבל כשאינו מועיל והבעל זכה בנכסיה א"א להועיל מכירתה ונתינתה רק כשעשה אותה הבעל לשליח או נתן לה רשות דלהרשד"ם הוי כעשה אותה שליח.

ומ"ש דכופין הבעל להתפשר משום לפנים משוה"ד הן דברים בטלים דא"כ איך לא נזכר מזה לא בגמרא ולא בשום פוסק ועוד דא"כ איך תקנו חכז"ל דבעל יירש כל נכסי אשתו ולהפקיע מבניה ואחיה והלא דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום הלא הוי להו לתקן פשר.

ומ"ש דמנהג לפשר בין יורשים זכרים ונקבות אף דמד"ת אין לנקבות ירושה וכמ"ש בד"ח חחו"מ ח"ב סי' ג' הנה בד"ח שם כתב שכן נוהגין כ"ע שמפשרין בזה והוא כהיתר בעיני העולם בעד שכר אמירה וחתימה עיי"ש הנה בשו"ת הגאון מהר"י ענזיל זלה"ה סכ"ח ובישרש יעקב על יבמות דף קי"א ע"ב ובשו"ת בית שלמה חיו"ד ח"ב סע"ט פסקו לדחות הנקבות בשתי ידים ולא הזכירו מנהג זה והם היו בדור אחד ובמדינה אחת עם בעל ד"ח ולע"ד אין זה מנהג אפילו במקום שנהגו כי מה יעשו הבנים דבעוה"ר מסרבין הנקבות לציית ד"ת ורוצים לילך בדא"ה ומוכרחים הבנים להתפשר והוא דרך שכבשוהו וכו' וגם בעד החתימה אין ליתן להן כלום וכאשר ביארתי בערך ש"י עחו"מ סימן סמך וגם תנאי מנהג בסימן קפ"ה בד"ה במנהג לכן גם כאן אין להכריח את הבעל על פשר ואם לא ירצה קונה הבית לקב"ח שקנה הבית לעצמו מחויב ליתן שטר צו טאבלירין הבית על הבעל ומה שהוסיף על השמנה מאות יחזיר לו הבעל או אם הקונה יקב"ח שיהא שותף בבית לפי מעותיו קנהו אזי מ"מ יתן שטר לבעל על חלקו לפי ערך השמנה מאות.

וא"ל לפימ"ש בשו"ת גא"ב סט"ז והובא בפ"ת סי' צ"ב סק"א עיי"ש דנימא ה"נ יהא בנכסים שאין ידועים לבעל דיהא מתנתה קיימת דזה אינו דדוקא בנידון דגא"ב דחזינן דגם כשבא לב"ד לא ידע וכסבור דאין לו זכות במעות שלה דאלת"ה מה פריך ר"פ הכתוב אהא דדו"ד אין לי בנכסייך דמכרה ונתנה קיים ומוכרח לאוקים בכותב לה ועודה ארוסה לימא משום דהוי כנכסים שא"י ואם דלא רצה לאוקים המשנה כר"ש אף דהלכתא כוותיה מ"מ איך פסקו הפוסקים דא"ל כתב בעודה ארוסה דמכירתה ומתנתה בטל א"ו בסתמא לא אמרינן דהוי כנכסים שא"י וגוף הדין דגא"ב אין מוכרח דשמא דוקא במברחת דכסבור הבעל דזכה הלוקח ואין לה כלום משא"כ כשידע דיש לה אלא הוא סילק עצמו משלה וכשתמות יירשנה וגם בחייה אפשר אח"כ תתפייס ליתן לו יותר מלאחר.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה