תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן לד
שאלה אודת התשובה שכתבתי לעיל סל"א חזרו ושאלו אם דוקא מחמת ששמעון ובעלי החצר לא היה להם דרך מעבר לעגלות לחצרם זולת קרקע שתחת הבליטה של ראובן לכן יש לשמעון חזקה אבל אם חצרו של שמעון רחב בלא"ה אלא דמ"מ משתמש גם תחת הבליטה אם יש לו חזקה:
תשובה כתבתי בנידון השאלה הפשוט יותר מחמת שאין דרך לעגלות זולת מקום שתחת הבליטה אבל זולת זה אין החזקה של שמעון ברורה כל כך אף דמלשון הבית אפרים בחחו"מ סכ"ג נראה דגם כה"ג יש לשמעון חזקה מדכתב כמו שיש לזה חזקה בתשמיש הזיז כן יש לבעל החצר חזקה בתשמיש הקרקע שתחתיו שהרי בכל יום ויום הוא מתהלך ומשתמש שם עכ"ל מ"מ צע"ק אצלי כיון דאם היה רוצה ראובן להשכיר מקום זה שאחורי כותלו לא היה מוצא וגם שמעון אפשר לא היה נותן לו דמים בעד זה כלל כיון דאפשר לו בלא"ה דחצרו רחב לכן לא הקפיד ראובן על זה ויש בזה משום מדת סדום ואם יקפיד וימלא אותו מקום בקוצים או יעמיד גדר יאמרו העולם עליו שהוא שכן רע משא"כ בחצר קצר שאין לראובן חשש משום מדת סדום כי אם יעכב וימנע העברות עגלות ע"י שיעמוד פס או לחי אצל אחורי כותלו יצטרך שמעון בודאי לפייסו בדמים וגם קפידא גדולה בהעברת עגלות סמוך לכותלו דא"י לישן מחמת עגלות שעוברים ושבים תמיד וגם ינודו כותלו כמ"ש לעיל בס"ס למ"ד:
ומ"מ אם אין בע"ד רוצים בפשר יקוב הדין דגם בכה"ג יש לשמעון חזקה שלא ירחיב ראובן כותל החדש לחצרו של שמעון יותר מכותל הישן זולת הבליטה כי מ"ש מהר"ם ב"ב במרדכי ס"פ חז"ה להוכיח מן פירשב"ם דבעל הזיז יש לו חזקה למטה עד התהום מדכתב רשב"ם דטוענין ליורש ולוקח דהראשון כנס לתוך שלו יעיי"ש יש להשיב דהוא רק לפימ"ש מהר"ם שם דטובי עיר יכולים להרשות לעשות זיז על רשות הרבים א"כ נימא דטובי העיר לא הרשוהו רק להעמיד זיז אבל למטה מן הזיז לא מחלו לו ולמה כתב רשב"ם דבעל הזיז כנס לתוך שלו דאז גם למטה מהזיז עד התהום הוא של בעל הזיז אע"כ ס"ל לרשב"ם דאין חילוק דלעולם כיון דהוחזק בזיז הוחזק עד התהום ממלא גם בהעמיד זיז על חצרו של יחיד הוא כן אבל לפימ"ש נמ"י בספחז"ה דר"ה או מבוי מפולש כיון דרבים בוקעין בו כל העולם יש בו זכות ואינו מאנשים מיוחדים שיוכלו למוכרו וכן דעת הטחו"מ בסימן תי"ז ס"ד ודעת הרשב"א בסוף דברי התשובה שהביא ב"י שם ולפ"ז אי אפשר לומר בלקח או ירש דהזיז בחזקתו אף בר"ה דטוענין לו שהרבים מחלו לו או מכרו לו ועכצ"ל דכנס בתוך שלו אבל כשהחזיק בזיזין על חצרו של יחיד כיון דאפשר לומר דהיחיד לא מחל או מכר לו רק תשמיש הזיז לא גם הקרקע שתחתיו עד התהום מנ"ל להחזיקו לבעל הזיז גם הקרקע שתחת הזיז וסגי לבעל הזיז לעמוד בחזקת הזיז לבד וכן מצאתי במהרי"ט ח"א סימן ק"ח בסופו דלא טענינן ליורש אלא מה שהוא מוחזק בו ולא למעלה ולמטה עד תהום ארעא:
ומה ששאלו אודות המנהג הנה מבואר במהרי"ק סוף שרש קס"א שאין המנהג מבטל הלכה אא"כ הוא קבוע עפ"י חכמי המקום לא עפ"י המון בעלי בתים. וגם צריך שיהיה מנהג קבוע ובחו"מ סימן של"א סס"א בהג"ה דאינו קרוי מנהג אלא דבר השכיח ונעשה הרבה פעמים ובערך ש"י על חו"מ סימן קפ"ה הבאתי עוד תנאי מנהג מן שו"ת ר' בצלאל אשכנזי שאלה חית ומשו"ת מהר"ם ומשו"ת חכ"צ סימן ס"א בד"ה והרא"ם ובד"ה אלא:
עוד השיבו לי דבשו"ת הר הכרמל סמך על המאפע ואין הספר אצלי וחפשתו ומצאתיו בד"ג סוף כל"ח וז"ל שני בתים בשני צדי רה"ר והילך רה"ר ביניהם ועשה אחד מבעה"ב הללו לפני ביתו מבחוץ אצטבא והחזיק ג"ש ואח"כ נפל בית זה לכתובת אשתו וקמו שכניו למחות בטענה שהאצטבא נעשה שלא כדין כי הקרקע שייך לרה"ר בשו"ת הר הכרמל חחו"מ סל"ט הוכיח בראיות דהוצאות זיז וכדומה לרה"ר לא מהני אפילו קנה מזט"ה אלא אם איכא נייחא בזה לבני רה"ר וא"ל אין כח ביד טובי העיר למחול או למכור ע"כ אין המחזיק נאמן עד שיברר דאין חזקה בשל רבים משום קדירה דבי שותפי אלא ליורש ולוקח טענינן שמא כנס המחזיק כותלו בשעת הבנין לתוך שלו כדי שישאר לו מקום פנוי לעשיית האצטבא לכן אם יבררו בני רה"ר ע"פ ספר הערכאי שכתוב בו מדות כל הגבולין והסמטאות שהבנין הזה הפונה מבית זה הוא נוטה לתוך רה"ר א"כ אזדא לה טענת כונס לתוך שלו כיון שמבואר בספר הערכאי רוחב ואורך של כל הבתים והקרקעות ומקום רה"ר מיהו כל זה בעיר ישראל או בקרקע השייך לקהל אבל רה"ר שבסמטאות השייך לשר העיר טענינן ללוקח ויורש שמא קנה המוריש הוצאות הזיז מהשר וביד השר למכור וביד השר למכור ודינו דין בזה לעשות מה שירצה עכ"ל הרי אדרבה ס"ל כמו שכתבתי לעיל בסימן ל"א דבדין בין יחיד ליחיד טוענין ליורש או לוקח שקנה אותו מחברו אחר שנעשה המאפע רק בדין של יחיד ובני רה"ר דאין יכולים למכור או למחול ואין טענה רק דכנס לתוך שלו בזה מועיל המאפא לברר דלא כנס לתוך שלו ועיין מה שכתבתי לעיל דמהר"ם בסוף פחז"ה במרדכי כתב דטובי העיר יכולים להרשות ליחיד לעשות זיזים על רה"ר אלא ש"פ לא ס"ל הכי והרשב"א מסתפק בזה כמבואר בב"י סימן תי"ז לכן צ"ע אם להוציא מיד המוחזק דהיינו לכופו לסלק הזיז או האצטבא:
ומ"ש דסומכין על ספר הערכי נראה טעמו משום דינא דמלכותא דינא כמ"ש רמב"ן הובא בטוח"מ סימן ס"ח בשם רמב"ן שטרות העשויין בנטורין של מלכות פירוש ע"י סופרי המלך ממונה על פי המלך כשר ולא מן הדין אלא משום דינא דמלכותא עכ"ל אך גם זה אינו לכ"ע כמ"ש הרשב"א בתשובה שהביא ב"י שם מחודש חית אע"פ שיש מקצת מן הגדולים סוברים כן אין דעתי נוטה אלא כלישנא אחרינא דאיתמר תני חוץ מכגיטי נשים וכן נראה דעת הרי"ף עכ"ל ואף דהרמ"א בסימן ס"ח סוף ס"א הביא דעת רמב"ן בסתם כתב ביאור הגר"א דאינו רק לדעת הי"א שבס"ב:
וגם נראה דדוקא אם ידועים דלא מקבלי שוחדא דהא דברי הראשונים מחולקים בזה דיש כתבו שצריך להיות ידועים דלא מקבלי שוחדא ויש כתבו שאין ידועים דמקבלי שוחדא ועיין בפוד"ר והב"ח כתב שם בסימן ס"ח דכיון דאין ידועים מכלל דלא מקבלי שוחד דאם היו מקבלין היה זה ידוע ומפורסם ע"י הבע"ד הנותנים שוחד עכ"ל וא"כ תינח בשטרות דאינם ישנים הרבה אבל המאפע הנעשה מזמן הרבה עד שאין זכרון לראשונים ליכא למימר כן והלא מבואר בכמה שו"ת הובאו בכנה"ג סימן ס"ח בהגהות הטור אות י"ג דערכאות שבזמנינו כולם מקבלי שוחדא:
ואין לומר כיון דהם ממונים עפ"י המלך דדמ"ד להאמינם לא אכפת לנו אם מקבלים שוחדא דד"מ הוי כהפקר ב"ד דזה ודאי אינו דכל כה"ג הוי חמסנותא ואין דדמ"ד רק במה שדרך המלכים לעשות חוק וידוע דהמלכים מקפידין מאד בזה ואם הי' הסופרים ידועים להם דמקבלי שוחדא היו מעבירים אותם אלא שאין ידוע להם כי הבע"ד הנותנים שוחד אין מוסרים הערכאות למלך דיראים לנפשם דאם לא יוכלו לברר בירור גמור יעבור עליהם המשפט אשר זממו לעשות לסופרי המלך והערכאות אבל בין המון עם אפשר מפורסם היה שו"ר בשו"ת ברכת יוסף בחחו"מ סכ"ג שכתב כמו שכתבתי והשיג על מ"ש התומים סימן ס"ח סק"ב ומה שכתב שם דהתומים מיירי דהמלך ידע דערכי זה מקבל שוחד גם זה לא נ"ל דזה אינו דינא דמלכותא רח חמסנותא:
וראיה לזה דאם יש לחוש דמקבלי שוחדא ליכא למימר בזה דדמ"ד מכנה"ג בהגהות ב"י בסימן ס"ח אות למד על מ"ש הב"י לדידן היושבים במלכות תוגרמא הדבר ידוע דדינא דמלכותא הוא שלא יהיו השטרות נעשין אלא בערכאות וכתב מהר"א ששון ס"ס ק"ה בזמנינו זה מקבלי שוחדא כמו שמבואר ופשוט ואע"פ שמדברי הב"י נראה דבמלכות תוגרמא הדבר ידוע דדינא דמלכותא הוא לא ידעתי איך אפשר זה ובעינינו ראינו ובאזנינו שמענו הפך זה עכ"ל וכתב עליו כנה"ג דל"ל דכוונת מהרא"ש להקשות על הב"י דבתוגרמא ליכא דד"מ שיהיו כל השטרות שלו נעשין בערכאות דהא שהדבר פשוט כמ"ש הב"י אלא נראה שהבין מדברי הב"י דערכאות תוגרמא לא מקבלי שוחדא לכן הקשה דראינו ושמענו הפך זה וי"ל קושיות מהרא"ש דגם הב"י לא קאמר דלא מקבלי שוחדא אלא נ"מ בערכאות שידענו דלא מקבלי שוחדא בזה מועיל משום דדמ"ד עיי"ש הרי במקום דלא ידענו אם לא מקבלי שוחדא לא אמרינן דדמ"ד וזה דלא כמ"ש התומים בסימן ס"ח סק"ב ועיין שו"ת ארח לצדיק חחו"מ סימן א' דף ע"ג בד"ה כלל העולה דידוע ומפורסם השתא דמקבלי שוחדא לכן כל השטרות העולות בערכאותיהם מאיזה מין ואופן שיהיו פסולים כל זמן שאין הבע"ד מודה ולא אמרינן דדמ"ד:
ועוד בשלמא שטרות הנעשים ע"י ערכאות וסופר הממונה מן המלך שפיר י"ל דנאמן מדד"מ אבל מה שנכתב בערכי מדידת החצרות וסמטאות לו יהא דאמת דראובן קרקעו רחב עשר אמות ושמעון שכנו יש לו רוחב כך וכך דלפ"ז כשנמצא דזולת הבליטה מאחורי ביתו של ראובן חסר לו מעשר אמות מ"מ אולי מה שחסר הוא מצד אחר ואפילו השכן שמצד האחר אין לו עכשיו רוחב רק ככתוב במאפא מ"מ אפשר שהשכן ממנו והלאה או השכנים להלן יותר איזה מהם השיג גבול ונתפשט בניינו יותר מאיזה סבה בזה המעט רוחב שמחזיק הבליטה וכן להיפך אם שמעון מברר דלפי הנכתב במאפא מגיע לו קרקע שתחת הבליטה מחמת דעם קרקע זה הוא עשר אמות שיש לו י"ל שמא השכנים מצד אחר נטלו אותו קרקע מעט החסר לשמעון: