תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן כח
שאלה בשטמ"כ חמץ נכתב כנהוג שגם אשר לא בא מבואר בשטר המה נמכרים להגוי כל מה שנמצא בהחדר המושכר להגוי זה ולאחה"פ נמצאו בהחדר שכר וחומץ אשר לא נפרטו בשטמ"כ:
תשובה זה מנהג רע לכתוב המה נמכרים ביון שאין מינם ידוע לא חל המכירה כדאיתא בחו"מ סימן ר"ט משים דלא סמכ"ד דלוקח אך אנו נוהגין לכתוב המה נתונים דבזה מה אכפת למקבל כיון שא"צ ליתן מחירם כלום ומ"ש מעלתו דגם במתנה לא קנה כדאיתא בחו"מ סימן רמ"א נראה כונתו למבואר שם ס"ד די"א כמו שהמוכר צריך לסיים הממכר כך הנותן. טעה בזה מלבד דלא קי"ל כהנך י"א בל"ז אינו עניין לכאן דסיים לו מקום החדר רק אין מינם ידוע והטעם משום דלא סמכ"ד דשמא טעה בשויים אבל הא דסימן רמ"א דאינו מסוים ויכול לדחותו לא זה מכרתי לך ואין מבורר איזה מכר לו בזה פליגי וס"ל להי"א דבין במכר בין במתנה לא קנה וחולקים הרוב פוסקים וס"ל אפילו במכר קנה עיי"ש באה"ג משא"כ הך דסימן ר"ט כ"ע מודים דבמכר לא קנה:
ומעלתו תמה על החת"ס בחא"ח סימן ק"ט דלא קפיד במה שלא פרט מיני החמץ וכתוב בשטר מכירה כל מה שמונח בחדר נמכר לו והרי אין מינו ידוע דאין מועיל המכירה כמ"ש מקו"ח סימן תמ"ח ונראה דטעמא דלא סמכ"ד דלוקח ליתא בעכו"ם דלהסמ"ע וטו"ז בסימן ר"ט דהיינו משום אסמכת ממש ובגוי ליכא טענות אסמכת כמ"ש ראב"ד הובא במג"א סי' תמ"א סק"ב ותמ"ח סק"ד דכיון דאין בדיניהם דין אסמכת גמר ומקנה וגם לדעת החולקים על הראב"ד היינו כיון דבישראל יש טענת אסמכת והישראל לא גמר ומקנה ואומרים לו כך דינינו משא"כ לענין גוי הלוקח אם יבא לזכות בדינינו אומרים לו כך דיניכם כדאיתא בהגוזל בתרא דף קי"ג ולדעת המרדכי בב"ק דאסמכתא דלא קניא הוא רק מדרבנן א"כ אטו תקנתא לעכום ניקו ונעביד כדאיתא בב"ק דף צ"ו וגם לדעת הש"ך בסימן ר"ט דזה לא מטעם אסמכתא אלא משום דאפשר טועה באומד הדעת ולא גמר וקנה מ"מ בעכו"ם לוקח לא שייך טעם זה דבדיניהם אומרים לו פקח עיניך וראה ואין מקבלים טענה דלא ראה וטעה באומד הדעת:
ועוד להסמ"ע וטו"ז אם גם מוכר לא ידע מה יש באותו חדר הוי מכר דאיידי דבעי לקנות גמר ומקנה כמ"ש נתיבות שם:
וגם כשנאמר היכא דגם מוכר אינו יודע יש אסמכתא מצד המוכר דלא אמרינן איידי כדאיתא בחו"מ סימן ר"ז בהג"ה ססי"ג מ"מ לדעת הרמב"ם ומחבר שם סי"א במה שתחת ידו זוכה אף באסמכתא והרי החדר קנוי ללוקח הגוי במכר או בשכירות והחמץ מונח בתוכו וא"כ לענין חמץ שלאחה"פ דאינו אסור רק מדרבנן מטעם קנס יש לסמוך על כל הני היתרים:
ומפרט אם כתוב בשט"מ כל דבר החמוצים המונחים בחדר זה אף דגם זה אין מינו ידוע כי בחמץ יש הרבה מינים א"מ לגבי המוכר ליכא חשש דלא סמכ"ד ואינו גומר ומקנה דהא טבא ליה שיהא נמכר בכל דהו דאל"כ יהא אסור בהנאה אחה"פ ויפסיד הכל רק א"ל כתב החמוצים רק המונח שם והמוכר ג"כ אין לו ידיעה מה מונח שם יש קפידא מצידו דלא גמר ומקנה לולא טעם שכתבתי:
ודברי טו"ז שם סימן ר"ט אינו מובן כלל דמה קשיא לו כיון דמשך הוי בידו דאין בו דין אסמכתא דזה דוקא אם באין לזכות מי שהמעות בידו ושכנגדו בא בטענת אסמכתא להוציא מידו משא"כ בסימן ר"ט דרוצין אנו לחייב את הלוקח כשלא פרע עדיין דמי המכר רק משך המקח:
ומעלתו כתב דמשום דעת אחרת מקנה לא מהני אם הלוקח גוי כמ"ש קצו"ח בסימן ער"ה הנה בחידושי ע"ז להחת"ס דף ע"א דחה דברי הקצו"ח הללו בשתי ידים גם בשו"ת אמרי א"ש עחו"מ סימן כ"ה כתב דמהני דעת אח"מ כשבא ליד נכרי או חצרו וכבר זכיתי בו בעצמי בחידושי לא"ח סימן תמ"ח אם המכר בזול בישוב קושיית המחה"ש שם דהגוי אינו מיכוין לקנות אך אין ענין דאמ"ק לכאן דהרי בחו"מ סימן ר"ט מבואר הטעם באין מינו ידוע לא סמכא דעת לוקח לכן לא קנה ואף דמוכר ידע מה בבית ולא מהני משום דעת אח"מ וע"כ דזה גרע מלא מיכוין לקנות דירא להפסיד משום שמא טועה באומד הדעת ומכ"ש אם גם המוכר לא ידע בשעת מכירה מה יש בבית דגם הוא לא סמכ"ד ועיין חת"ס חלק ששי סכ"ח דסותר א"ע ממ"ש בחידושי ע"ז דף ע"א:
ומ"ש מעלתו דמהמג"א סימן תס"ז סקי"ב שהביא מהרי"ף דחטים שנמצאו בתבשיל ולא נתבקעו מותר התבשיל משום דלא נתבקעו ספק בפלוגתת דמר עוקבא ושמואל ואיסור משהו דרבנן מוכח דבספק פלוגתא לא אסרינן כשנתגלגל מספק דאורייתא לספק דרבנן וכמ"ש הפרמ"ג ביו"ד סימן נ"ז במשב"ז סקי"ד בד"ה והיכא משום דקיימו דרי דגברי הנה בר"ן פכ"ש מוכח דאין לחלק דמביא ראיה להרי"ף משתי קופת אחת של תרומה דהתם הספק איך נעשה ועכצ"ל דמשמע להר"ן דהרי"ף מיירי דלא נפל הספק על החטים קודם שנמצאו בתבשיל וכן משמע לשון הריף דכתב דאי משתכחי בהדי בישולא ולא נתבקעו דאם כבר נמצאו החטים שקרובים להתבקע ואח"כ נפלו לתבשיל הל"ל ואם נתערבו דהא קאי התם עלה עיי"ש תדע דאם מיירי הריף בנודע הספק קודם שנפלו לתבשיל מה ראיה מייתי הר"ן משתי קופות דהתם נולד הספק אחר שנפל לתערובות וליכא למימר אחר שכבר אסרינן מספק קם דינא ונעשה כודאי איסור דאורייתא:
ומהר"ן זה קשה נמי עמ"ש הש"ך בכללי ס"ס אות י"ט בד"א בכענין שאמרנו ואח"כ מצאתי שהרגיש בזה גליון רש"א שם:
ולכאורה מהרמב"ם יש ראיה דגם בספק פלוגתא אף דנתגלגל לספק דרבנן אסור שכתב בפ"ה ה"ח מדין חמץ ומצה בנמצא בתבשיל חטין שלא נתבקעו מותר התבשיל דהא דלא נתבקעו אסורין רק מדרבנן דכתיב ושמרתם את המצות מכל צד חימוץ עיי"ש הרי לא ניחא לו בטעמו של הרי"ף משום דמשהו רק איסור מדבריהם והוי ספק דרבנן וע"כ משום דמספק דאורייתא אי נתגלגל לדרבנן אסור אף בספק פלוגתא:
אך יש לדחות לפימ"ש הרמב"ם בפט"ז מהלכות מ"א הא דחמץ אוסר במשהו בתערובות משום דהוי דשיל"מ וא"כ גם בספק דרבנן יש לאסור כדאיתא בפ"ק דביצה דף ג' ע"ב ובא"ח סימן תי"ג ואין להקשות א"כ מה הועיל הרמב"ם בטעמו דחטים שלא נתבקעו מותרין מן התורה די"ל הא דאסרו רבנן משום דקרובים לבוא לידי חימוץ אחר שקרוב להתבקע לכן דוקא כשהם בעין משא"כ במשהו בתבשיל וסלקו החטים כבר נתבטל טעם החטים ונתהפך לטעם התבשיל ולא יבא עוד המשהו לחימוץ גמור לא גזרו רבנן: