אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן כז

סימן כו

שאלה איש אחד היה לו חנות גדול ושם כמה דברים חמוצים ומחמת שהיה בע"ח וחתמו ערכאות החנות והושיבו אותו בבית אסורים ועלה כמה הוצאות עד שלא יספיק כל מה שבחנות לשלם החובות ובהגיע פסח לא ביטל האיש החמץ גם לא נמכר כנהוג ואחר הפסח נמכרו הסחורות בליצטאציא לקונים יהודים את"ד. ולכאורה יש לומר לפימ"ש נה"מ בסי' שס"א דאם ראה אנס בא כנגדו והמטלטלין מונחין עדיין לפניו ונתייאש דהוי יאוש כשא"י להציל כמבואר בב"י דף קט"ז בראה אנס בא כנגדו דא"י לחלל עליו מע"ש מפני שהוא הפקר קודם שבא ליד הגזלן וחיוב תשלומי דגזלן אינו רק מטעם גרמי עיי"ש א"כ ה"נ אף דהחמץ מונח בחנותו של ישראל מ"מ נעשה הפקר מקודם הפסח כיון שא"י להציל ובירושלמי פסחים פליגי בהפקיר חמצו קודם פס"ח דחד אמר דמותר אחר הפסח וחד אסר משום הערמה וכאן דנעשה הפקר ממילא ליכא משום הערמה דבשלמא אם הפקיר י"ל דיאמר דהפקיר או אפילו הפקיר בפני עדים י"ל לבו בל עמו משא"כ כאן כ"ע ידעי כיון דא"י להציל מיד הערכאות ואינו שוה כדי הוצאות וחובות ודאי נתייאש מיד לפני הפסח ונעשה הפקר אף שלא זכו בו אחרים דבע"ח מכאן ולהבא גובה ומונח בבית הלוה ואטו מה דהערכאות סגרו החנות כדינא ולא בגזלה לא יהא כראה אנס בא כנגדו:

אמנם לא דמי דבשלמא אנס בא כנגדו אין בידו להמלט ומה שיש ביד הנגזל כלתה לגמרי זכותו בו משא"כ כאן אם מגנב או מתבד ברשותו קאי ולא יפטר מחובות שיש עליו ואם יתייקר ברשותו קאי ואם ירחמו עליו ויתנו ערבות בעדו יחזירו לו גוף הסחורה וזה חמיר מהא דאמרינן בפ"ק דפסחים דף ה' ע"ב בעירו חמירא דבני חילא דכיון דאי מגנב או מתבד באחריותן של הבעל הבית הן ועוברים משום לא ימצא ועוד שם דף וא"ו בבהמות ארנונא דחייבת בבכורה כיון דמצי לסלקו בזוזי עיי"ש בתוס' ואפילו לפי הגרסא דפטורה מן הבכורה לפי דחשוב יד נכרי באמצע משום דיש לגוי שעבוד עליה ומ"מ לא אמרו דכולו אינו של ישראל ולא אמרו לחלק כשאין לישראל לסלקו בדבר אחר וכגון שהוא עני אע"כ דמ"מ חשבו כשלו:

ומה"ט נמי אין להביא ראיה ממ"ש או"ה בסימן נ"ח אות צ"ב שר מושל שאנס כלי כסף מישראל והחזירו לאחר זמן אפילו בחנם צריך טבילה כדאמר בגמרא בחלק שממונו של ישראל הנופל ביד עכו"ם כאלו נופל לאור וא"כ פקע ליה שם הישראל ממנו לגמרי והובא ביו"ד סימן ק"כ סי"א דשאני הכא דלא גזלו הערכאות אלא עקלו למשכון עד שישלם או ימכרו הסחורה וטרם שנמכר יש לישראל זכות בהסחורה אם יתייקר וגם לשלם בהן עכ"פ מקצת ממה שיש עליו לשלם וכן מצאתי בריט אלגזי פ"ה דבכורת דאם יכול לפרוע חובו בזה חשוב יש לי זכות בו:

ומה"ט נמי אין להתיר מטעם שכתב השואל דהוה כנפל עליו גל גדול קודם פסח דמותר לאחר הפסח וכמ"ש מהר"ם שיק בחא"ח סימן רי"ט דזה הוה כנפל עליו מפולת שבסימן תל"ג במג"א סקי"ז דמותר דמה לי אם אינו יכול לבערו מצד מפולת ומה לי אם הוא סגור ומוסגר ויש כדמות ראיה מא"ח סימן שצ"ד ס"ג דהעירוב שהוא במגדל ונאבד המפתח הוי כמו שנאבד העירוב עיי"ש הנה ראייתו מעירוב אינו ראיה כלל דהתם קנין שביתה בדבר שראוי לאכילה ביה"ש ומ"מ שלו הוא אבל גם מהר"ם שיק קאי התם אשאלתו דביטלו רק לא ביערו לכן כיון דלא היה יכול לבערו מותר ע"י ביטול אבל הכא דלא ביטלו אין לדמותו לנפל עליו גל של אבנים דהוא אבוד ממנו ומכל אדם דלא קרינן בו שלך כמ"ש המג"א ובש"ע של הגאון מהר"ז זלה"ה הוסיף דכיון שא"י להוציאו אין לו שום זכות בו עכ"ל וכאן עדיין יש לו זכות בו וכמ"ש:

ובפר"ח יו"ד סימן ק"כ סי"א כתב דאם משכן ישראל כלי אצל עכו"ם אפילו היה בדעתו מיד בשעת הלואה לשקועי בידו ושלא לפדותו מ"מ כשחזר ופדאו א"צ טבילה דלא יצא מרשות ישראל בזה שהיה בדעתו לשקעו בידו דלא קנהו העכו"ם וכתב שם במטה יהונתן דלפי טעם זה אפילו קודם שפדאו אם ישראל משתמש בו א"צ טבילה דמתחלה ועד סוף כולה של ישראל עיי"ש הרי אף דהיה דעתו לשקעו ולא לפדותו וכבר נתייאש מהכלי מ"מ חשוב של ישראל:

וכ"ש כאן דמונחין בחנות המושכר לבעל החמץ לפימ"ש במלחמות ד' בפרק אלו מציאות בד"ה אמר רבא ראה סלע שנפלה דאם ישנה ברשות הבעלים אין נקנית ביאוש ואפילו לפי מה שהוכיח קצו"ח ריש סימן רנ"ט דיאוש מהני אפילו מונח ברשות בעלים מ"מ מודה אם מונח בחצרו דאתי חצרו וזכה לו ואף די"ל שאני הכא דכשבא זמן איסורו של חמץ אין חצרו זוכה לו דאיסורא לא ניחא לו דליקני וכדאיתא בחק יעקב סימן תמ"ח ועוד לפימ"ש תוס' בפחז"ה דף נ"ד בד"ה אדעתא דאם יודע שמונח בחצרו ולא מתכוין לקנות לא קני:

מ"מ הרי בנתיבות ר"ס רנ"ט כתב כל היכא דמונח במקום המשתמר לא מהני יאוש והרי כאן דמונח בחנותו של בעל החמץ וסגור הרי מונח במקום המשתמר ועוד דיאוש לא יצא מרשות בעלים עד דאתי לרשות זוכה ואינו כהפקר וכמ"ש קצו"ח סימן ת"ה ונתיבות סימן רס"ב ס"ה וא"כ כאן דלא אתי לרשות זוכה לא יצא מרשות בעלים ביאוש:

ונראה אפילו בעל החמץ ביטל ע"פ החמץ כדינו מהני כיון דניטל הרשות ממנו ע"י הערכאות הוי כחמץ לאחר איסורו דאינו יכול לבטלו כיון דאינו ברשותו כדאיתא בפ"ק דפסחים דף וא"ו ע"ב וכ"כ בשו"ת בית שלמה חא"ח סימן ע"ה וכ"כ במקו"ח סימן תמ"ח סק"ט בפשיטות דנגזל אינו יכול לבטל כיון דאינו ברשותו על כרחו וכ"כ נתיבות בסימן רי"א ס"א:

גם אין לומר כיון דלא היה יכול לבערו ולא עבר על ב"י וב"י לא קנסו לאסור החמץ אחה"פ כמ"ש נו"ב בחא"ח סימן כף ורי"ט אלגזי שם דהא מבואר בחידושי רמב"ן פכ"ש אהא דגזל חמץ ועעה"פ דאסור בהנאה גם לנגזל וכ"כ מקו"ח סימן תמ"ח הובאו בשו"ת בית שלמה שם:

וראיתי בבית שלמה בחלק יו"ד ח"ב סימן קפ"ג כתב דטעמא דגזל ולא נתייאשו הבעלים מיקרי אינו ברשותו דהנגזל משום דאוקמה רחמנא ברשותיה דגזלן לענין אונסין לכן דוקא כשעשה הגזלן קנין המועיל כל אחד לפי קניינו ולפי דבריו כאן דהערכאות לא עשו שום קנין היה מועיל ביטול הלוה או מכירתו אבל לא נראה לי דמה ענין חיוב אונסין לענין זה דהא אף דחייב הגזלן באונסין לא קני לגזלה וכדאיתא בפרק בן סורר ומורה דף ע"ב כי אוקימנא רחמנא ברשותיה דגזלן לענין אונס אבל לענין מקנא ברשותיה דמרייהו קיימא מידי דהוה אשואל וכן מוכח מהנתיבות ר"ס רנ"ט שכתב כמו דגזלה מיקרי אינו ברשותו כן נמי אבדה וה"נ עבד שברח מיקרי אינו ברשותיה דרבו ולכן מהני בו יאוש אף דיד עבד כיד רבו מ"מ כיון דעבד גזל את עצמו וברח הוי כאלו הוא ביד גזלן אחר ומיקרי אינו ברשותו דרבו עיי"ש והרי עבד שנגזל אפילו נשרף ביד גזלן פטור כדאיתא בחו"מ סימן שס"ג ס"א וכ"כ נתיבות בסימן שס"ג ס"א דבין עבד שברח ובין עבד שנגזל חשוב אינו ברשותו דרבו ומה"ט גם מ"ש שם בבית שלמה דאם אדון אחד תפס חמצו של ישראל מחמת איזה תביעה אמיתי שמגיע להאדון מעות מהישראל לא מיקרי גזלן דאינו מוזהר שלא להשכין שלא ברשות ולכן יכול הישראל הלוה למוכרו לגוי אחר קוה"פ דברשותו קאי עיי"ש אינו נראה לי דמה לי אם נקרא גזלן או לא דאיתקש לקרקע מ"מ מיקרי אינו ברשותו דבעלים וברמב"ם פכ"ב דמכירה דין ט' ובחו"מ סימן רי"א ס"ז כתבו לענין פקדון דכפריה שזה כמי שאבד שאינו ברשותו הרי פשוט להו יותר דאבדה אינו ברשותו מפקדון דכפריה אף דאבדה לא זכה בו אחר:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה