אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן כא

סימן כ

שאלה שאלת עמ"ש בשו"ת תשורת ש"י סימן ש"ע דמש"ה סתם הרמ"א בסוף הסימן ש"כ כדינו של מהרי"א בלא שום צירוף אחר להיתר משום דדעת הרמ"א בחו"מ סימן ס"ו סי"ז דאף דאין אדם מקנה דשלב"ל מ"מ אם תפס הלוקח כשבא לעולם קנה ולכן הרמ"א דמיירי דגם בשעת לידה היה ברשות הגוי ממילא זכתה לו רשותו בשעת לידה וא"צ עוד להטעם שכתב מהרי"א דנעשה כאומר וכו' ול"ל דאין הגוי מחמת חצרו רק כשיוצא הולד מהרחם ואזי חל קדושת בכור ואי אפשר כלל למכרה אז דהא מוכח מהג"א דב"ב פמ"ש ושו"ת מהרי"ו סימן ס"ט דאם מקנה העובר ואומר לכשתלד קנה הגוי ופטור מבכורה הרי אף דאין הקנין חל רק בשעת לידה מ"מ פטורה מבכורה ותמה מעלתו שהרי ודאי גם הג"א ומהרי"ו לא התירו רק באומר בפירוש שיקנה עם יציאת מיעוטו וכמ"ש הקצו"ח סימן ר"ט סק"י וכ"כ גם בהגהות רע"ק סימן ש"כ אות א'.

תשובה נהי דקצו"ח ורעק"א כתבו דצריך שיאמר בפירוש שיקנה עם יציאת מיעוטו לגר מיירי דכתבו הכי מהרי"א ומהרי"ו והג"א לא הזכירו מזה כלום דצריך לומר כן בפירוש ואם הכי דעתם לא ה"ל למסתם כל כך ולכתוב היתר ליתן מכשול דיסברו כל רואיהם דא"צ לפרש וגם בביאור הגר"א הביא כן דבריהם בסתם וא"כ לא עלי תלונתו רק עליהם ומפרט דבעצמי הרגשתי בזה וכתבתי בתחלה ואפשר ואח"כ כתבתי ועוד עיי"ש.

אך הקצו"ח הכריח דלא כתה"ד וסייעתו מהא דאיתא בתמורה דכ"ה א"ל רב עמרם לר"ש אמר על הבכור עם יציאת רובו עולה עולה הוי או בכור הוי א"ל מאי תבעי לך היינו דבעי אילפא אמר על הלקט עם נשירת רובו יהא הפקר לקט הוי או הפקר הוי ואמר אביי דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין ופרש"י הואיל ובהדדי אתי למיחל ודאי דברי הרב קודמין וקוב"ה עבדיה לקט ה"נ דברי הרב קודמין ובכור הוא עכ"ל ונ"ל דאין מכאן ראיה לסתור דברי תה"ד וסייעתו דשאני התם דאמר להדיא עם יציאת רובו עולה אבל באמר לכשתלד יש לפרשו דמשמע בגמר לידה ויש לפרשו מתחלת לידה עד לבסוף דהא בחולין דף ס"ח פליגי אי יש לידה באברים הרי דמשמע נמי לידת מיעוטו וכן בלשון תורה כתיב בילדכן את העבריות וראיתם על האבנים אם בן הוא ופרשו דהיינו קודם יציאת הולד הרי דקרי לידה ומה דביציאת מיעוטו אינו קדוש דלא נקרא לידה הוא רק לפי ד"ת דהמיעוט נגרר אחר הרוב ואפילו אם בלשון תורה אינו נקרא לידה מ"מ לשון תורה לחוד ולשון בני אדם לחוד וכיון דמשמע הכי ומשמע הכי אמרינן לישנא דמהני קאמר כדאיתא בר"פ השולח וכ"ש כאן דעביד מעשה בכדי לא עביד כדאיתא בחו"מ סימן מ"ב וא"כ אם אמר כשתלד יש לפרשו מתחלת לידה ביציאת מיעוטו עד סופו יקנה כל פורתא ופורתא וכיון דמיד ביציאת מיעוטו קנה הגוי אותו מיעוט הוי יד נכרי באמצע ואין חל עליו קדושת בכור:

ועוד נראה לפימ"ש רשב"ם בב"ב דף קמ"ב דאם אמר לכשתלד אז ראוי לקנות לגמרי וגם מהרי"ו סימן ס"ט כתב דאם אמר לכשתלד קנה ה"ט לכשתלד אז נגמר הקנין נראה כונתם כיון דעובר חשוב קצת בא לעולם אלא דלא נגמר עדיין ומכוסה א"א שיגמר הקנין מיד אלא מתחיל הקנין קצת ונגמר לכשתלד ואנו מפרשין דבריו כן משום דבלא"ה לא קנה ובכדי לא עביד וכ"ש במוכר עובר לגוי כדי להפקיע מבכורה דמיירי בה תה"ד ומהרי"ו וא"ז והג"א דאנו מפרשין כן דבריו כיון דעושה כדי לאפרושי מאיסורא ע"ד חכמים הוא מוכר באופן המועיל וא"כ מתחיל הקנין במקצת בעודו עובר ויד גוי באמצע לכן פטורה מן הבכורה אך הא בפ"ק דערכין פליגי רבנן ור"מ אי אמרינן אין אדם מוציא דבריו לבטלה ומתקנין דבריו לר"מ עיי"ש בתוס' דף ה' ורבנן פליגי אך בשו"ת מהר"ם הובא בפ"ת לחו"מ סימן מ"ב סק"ז דדבר הנקנה בע"פ בדיבורא אם יש ספק בענין אמרינן תמיד יד המוציא עה"ת אפילו היכא דנתבטל דיבורו לגמרי ודוקא בשטר דעביד מעשה אמרינן בכדי לא עביד עיי"ש וכה"ג כתבו התוס' ר"פ הנושא דף ק"ב דהואיל וטרח לכתוב שטר גמר ומשעבד נפשיה ועיין טו"ז יו"ד סי' רס"ז סעיף ס"א סק"ל והובא בשו"ת גוא"י סימן סמך וא"כ כל זה בעביד מעשה קנין משא"כ הא דתמורה דאמר עם יציאת רובה עולה דאינו רק דיבור וגם אינו לאפרושי מאיסורא אלא דרוצה לשנות מקדושת בכור לעולה אין לפרש דבריו רק כמשמעתו דלא יהא עולה רק עם יציאת רובו אבל קודם כלל לא לכן אינו מפקיע הבכורה כיון דעולה ובכור באין לחול בבת אחת ודברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין:

ולפי הנהו טעמי צריכנא למה שכתבתי בתשורת ש"י ועוד דביציאת מיעוטו לחצר הגוי זוכה ע"י חצרו דהא אז שכתבתי מקודם דמהני בדשלב"ל משום דתפס לא אמרתי לפי שיטת הפוסקים דאם אמר לכשתלד קנה גם בדשלב"ל:

ומה שכתב השואל להקשות על זה כיון דעל הרוב שלא נולד עדיין משום דהוה דשלב"ל ממלא גם במה שכבר יצא א"א לזכות בו כיון דמכר וקנה כל הולד דוקא וגם מיעוטו נגרר אחר הרוב. הנה סברתו ניתן לומר היכא דמתבטל הקנין על השאר גם אח"כ י"ל רק במקח שלם אני רוצה אבל כאן כל פורתא מהעובר דנפיק לחצר הגוי קנה עד שיצא כולו וקנה כולו ומש"כ הנתיבות בסימן רס"ח דבחצרו כשמונח קצת חוץ לחצרו לא קנה וכן במונח קצת תוך ידו לא קנה מכח דידו כחצרו עיי"ש ס"ג עכצ"ל דרק מה שחוץ לחצרו או חוץ לידו לא קנה אבל מה שבידו או בחצרו קנה דהכי מוכח בש"ך חו"מ סימן קצ"ה סק"ו ובסמ"ע סימן רס"ט סק"ג ובמחבר שם ס"ד:

ומ"ש השואל כשם דלענין קדושת בכור לא הוה כילוד עד שיצא רובו כן לענין קנין מחמת חצרו זה אינו דלענין קדושת בכור דתלה הכתוב בלידתו אזלינן בתר רוב דכן גזרה תורה לילך בתר רוב וכמ"ש באס"ז פ"ק דב"מ דף ואו ע"ב ולא מצד הסברא אבל לענין קנין בין אדם לחברו התופס במיעוט החפץ קנה אותו מיעוט אף דרובו נשאר ביד המוכר או הנותן וכדמוכח ממה שהבאתי מהש"ך וסמ"ע וש"ע ולא אמרינן דמיעוטו נגרר אחר הרוב:

והנה בתמורה שם בעי אמר על הבכור עם יציאת רובו עולה עולה הוי או בכור הוי עולה הוי דכל פורתא ופורתא הוא כליל או בכור הוי דכל פורתא ופורתא במלתיה הוא דיל"ד מה בעי בזה דאמר כל פורתא דקנפיק הוא כליל ועוד איך אפשר הא אמר עם יציאת רובו ואיך יהא כל פורתא כליל הא עדיין לא יצא רובו ועוד למה לא מבעיא ליה אם חלין שניהם כאחד עולה ובכור ויהא כשותפות חלק לכהנים וחלק לגבוה אלא דידע דזה אי אפשר כיון דאמר עולה לא נדר אלא אם יהא עולה לגמרי וגם קצת בכור אי אפשר כיון דיד הקדש עולה באמצע אינו כולו לבכור וכמו שותפות גוי פטור מבכורה לכן בעי נהי דאמר עם יציאת רובו עולה וזה אי אפשר ואין אדם מוציא דבריו לבטלה ע"כ נפרש דעם יציאת רובו יהא נגמר קדושת עולה על כולו ובכל פורתא דנפיק יחול קדושת עולה על אותו פורתא שיהא כליל וממלא לא יוכל לחול אח"כ עם יציאת רובו קדושת בכור ופשיט לו כמו בלקט לא מפרשינן כונתו שיחול ההפקר לפני נשירת רובו כיון דלא אמר הכי וכדאיתא בכתובות דף נ"ח ע"ב דל"ל נעשה כאומר כיון דלא אמר הכי דלא קי"ל כר"מ דס"ל אין אדם מוציא דבריו לבטלה וא"כ אין לנו לדון רק איזה מהן חייל ואמרינן דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין וא"כ דוקא היכא דליכא מעשה רק דיבור אבל בעביד מעשה קנין אמרינן בכדי לא עביד וכמש"ל:

ועוד י"ל קושיות הקצו"ח על הג"א וסייעתיה הנ"ל דעד כאן לא אמרו דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין אלא בזמן בהמ"ק דלא היה מצוה להפקיע קדושת בכור אבל בזה"ז דמצוה להפקיעו כדאיתא ביו"ד סימן ש"כ ס"ו אע"פ שמפקיע קדושתו הכי עדיף טפי וא"כ ל"ל דברי הרב וכ' דהקב"ה ניחא לו בזה טפי שיופקע קדושתו לכן אם אמר שיקנה לכשתלד זכה הנכרי וממלא אינו בכור כלל והרי דהבעיין נסתפק אפילו בזמן דיכול להקריב הבכור מ"מ יחול קדושת עולה להקריבו עולה א"כ נהי דאיפשט דדברי הרב שומעין מסתיין בזמן דאין מצוה להפקיע הבכורה אבל בזה"ז אדרבה ניחא להרב שלא יהא בכור דזה עדיף טפי ובתוס' פרק אע"פ דף נ"ו בד"ה הרי כתבו דלא אמרינן מתנה עמ"ש בתורה תנאי בטל אלא היכא שמתכוין לעקור מ"ש בתורה אבל התם סבור הוא שיש מצוה עכ"ל וא"כ ה"נ י"ל דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין היינו בזמן בהמ"ק דבהכי מיירי הש"ס דנדר עולה בזמן דיכול להקריב עולה וליכא מצוה בזה דהמצוה שיהא בכור ונתכוין לעקור מ"ש בתורה דאם רצה שיהא עולה היה יכול להקדישו עודו עובר דקדושת הגוף חלה גם על עובר וכמ"ש שבו"י ושאר אחרונים והוכיחו זה מפרק כיצד מערימין ורמב"ם פט"ו ממה"ק ה"ח לכן כשאמר עם יציאת רובה הרי נתכוין לעקור מש"ב לכן דבריו בטלים משא"כ בזה"ז דמכרו לגוי דלא היה יכול למוכרו רק לכשתלד דהוי דשלב"ל מקודם ויש מצוה במכירתו אין דבריו בטלים ולפ"ז גם מה שכתבתי בתשורת ש"י בתחלה כמו דלתה"ד והג"א ומהרי"ו אם אמר לכשתלד קנה פטור מבכורה כן י"ל דאם בשעת לידה זכה הגוי בתפיסתו ע"י חצרו ופטורה מן הבכורה דל"ל בזה"ז דברי הרב וכ' כיון דאיכא מצוה במכירה לגוי והישראל לא נתכוין לעקור דברי תורה דאדרבה זה מצוה ועדיף טפי ועיין קצו"ח סימן קכ"ג דהוכיח כתה"ד ורמ"א דמקנה דשלב"ל אם לוקח או המקבל תפס כשב"ל אף דלא ידע המוכר או הנותן בשעת תפיסה מהני כי מתחלה הרשהו על כך ובסוטה ספ"ז איתא מלך שמחל על' כבודו אין כבודו מחל ומצוה שאני והנה הא דאין כבודו מחול משום דכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך אף דבפירש מחל על כבודו והיינו דדברי הרב ודברי תלמוד דברי מי שומעין ומ"מ מצוה שאני דבזה גם הרב רוצה טפי:

ובשו"ת בית שלמה בחיו"ד ח"ב סימן קצ"ה כתב לתרץ קושיות הקצו"ח הנ"ל דה"ק תה"ד כיון דהא"ז פסק כהרשב"ם דאמר לכשתלד קנה וגם כתב בטעמא דר"נ דעובר הוי כישנו בעולם רק דלאו בר זכיה הוא ממלא דעובר בר מכירה אף קודם שנולד א"ד ויתכן להתה"ד אבל במהרי"ו סימן ס"ט מפורש כדעת הא"ז דשפיר מצי למכור העובר אי אמר קני העובר לכשתלד דס"ל כרשב"ם וכ"כ בביאור הגר"א בסימן ש"כ דדוקא אם אמר קני העובר לכשתלד ומש"כ הב"ש דעכצ"ל כן דלא מיירי כשאמר כשתלד דהא הא"ז טעמו דמועיל קנין כסף משום דעובר לאו בר משיכה הוא ואי אמר כשתלד א"כ בעת שנולד בר משיכה הוא ולע"ד דעת מהרי"ו דאזלינן בתר מעשה הקנין ולא בתר חלות הקנין דאז חל ממלא בלא שום מעשה והרי בשעת עשיית הקנין לאו בר משיכה הוא והרי הם רוצים לעשות עכשיו מעשה הקנין ול"ל מנ"ל לחלק בזה דהא מנ"ל גם זה דאם אין לו מה למשוך קונה בכסף וכן היכא דדינו בכסף קונה מתנה במשיכה כיון דליכא קנין כסף בזה ועכצ"ל כיון דזה גזה"כ וילפינן ברפ"ב דבכורות מעמיתך דקנין בישראל חלוק מקנין בעכו"ם להכי אמרינן דזה חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו דדוקא היכא דיש מציאות לעשות קנין כסף וקנין משיכה גזרה תורה שישראל יעשה קנין זה דוקא ועכו"ם קנין אחר ויותר מזה אין מוכרח ללמד מעמיתך ה"נ כיון דבשעת עשיית הקנין אין מה למשוך וסגי בכסף וכשתלד תו לא צריך לעשות קנין כלל דממלא ובלא דעתם חל הקנין דמעיקרא מנ"ל דגם בזה גזרה תורה דצריך לעשות עוד קנין:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה