תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן ג
שאלה יהודי נשא נכריות ודר עמה כמה שנים והולידו ארבע בנות ועתה הסכימו יחד שתתגייר היא והבנות ולחזור ולישאנה ביהדות ודופקין על פתחי יהודים ומבקשים ואם לא יצייתו להם ידורו כמו עד עתה כי בעוה"ר אי אפשר למחות בידם:
תשובה בפ"ב דיבמות דף כ"ד ע"ב הנטען על הנכריות ונתגיירה הר"ז לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו ופרש"י הנטען חשוד כלומר שטוענים עליו דברי לעז לא ישאנה משום לעז שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון ובגמרא הא גיורת מיהא הויא ורמינהו אחד איש שנתגייר לשום אשה ואחד אשה שנתגיירה לשום איש אינן גרים דברי ר' נחמיה הא אתמר עלה ארי"צ ב"ש ב"מ משמיה דרב הלכה כדברי האומר כולם גרים הם אי הכי לכתחלה נמי משום דר"א דאמר ר"א הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים וכתבו תוס' בד"ה אי הכי בשלמא אי אמרת דאינה גיורת גמורה ניחא דלכתחלה לא יכנוס משום דספק גיורת היא דשמא נתגיירה לשם איש ודיעבד אין להוציא דאין להחמיר משום חששא זו עכ"ל ולפי טעמו דרש"י אם ודאי בא עליה וידוע לכל דתו ליכא חשש דיחזיק הקול דבלא"ה ידוע לכל ומנ"ל להוסיף על גזרת חכמים וכ"כ בדרישת אר"י על אהע"ז ס"ס י"א וכתב דכפרש"י נראה מדברי התוס' והרא"ש עיי"ש וכן בא"ז הגדול סימן תרי"ד כתב כפרש"י וכ"כ הלבוש אה"ע סימן י"א ותוי"ט ביבמות שם:
אמנם בחידושי רמב"ן ביבמות שם כתב וז"ל משום לזות שפתים הרחק ממך פרש"י ז"ל דאתי לאחזוקי לקלא קמא והכי נמי אמרינן לקמן ברננא לא מפקינין וקשה לי הא בעדים מפקינין והא סיפא דמתניתין אוקי רק בעדים רישא בלא עדים וסיפא בעדים א"כ לפלוג וליתני בדידה ועוד מצאתי בתוספתא ישראל הבא על שפחה ונכריות ונתגיירה הר"ז לא יכנוס ואם כנס לא יוציא עכ"ל הנה מה שסיים רמב"ן בדברי רש"י וה"נ אמרינן לקמן ברננא לא מפקינין ומזה הוכיח רמב"ן דדעת רש"י אם יש עדים שבא עליה מפקינן ליתא בפרש"י כלל ושמא היה לפניו קונטרס מפרש"י בגרסא זו או הרמב"ן הוסיף מדילי' משום דהכי איתא סוף הפרק אך גם מזה אין הכרח כלל דאדרבה אם ידוע דבא עליה ליכא תו חשש לעז ורננה דמה יוסיף במה שישאנה אך כשאינו ידוע דיש חשש רננא דמחזיק לקלא קמא דיאמרו אמת היה מ"מ ברננה לא מפקינין:
ולפ"ז לק"מ נמי מה שהקשה א"כ לפלוג וליתני בדידה דהיינו כמו בסיפא דתנן הנטען על א"א אם כנס יוציא לפלוג וליתני בדידה דנטען על הנכריות אם יש עדים שבא עליה יוציא דזה רק לפי מה שהבין הרמב"ן דכן ס"ל לרש"י אבל אדרבה דעת רש"י אם ידוע דבא על הנכריות גם לכתחלה מותר והתנא רצה למתני ולפלוג לענין דיעבד דנטען על א"א יוציא וגם למה נתלי בוקי סרוקי ברש"י לומר דס"ל בידוע שבא עליה יוציא כיון דאפילו חשש לעז ליכא:
ומה דמייתי רמב"ן מהתוספתא ג"כ לק"מ דהא סתם תוספתא ר' נחמיה כדאיתא בפרק הנחנקין דף פ"ו והרי ר' נחמי' ס"ל ביבמות שם דאם אשה נתגיירה לשם איש אינה גיורת להכי בודאי בא עליה לכתחלה לא יכנוס שמא לא נתגיירה אלא כדי שישאנה ואם כנס לא יוציא דאין להוציא משום חששא זו כמ"ש תוס' הנ"ל משא"כ אנן דקי"ל כרב דהיא גיורת גמורה ובהכי מוקי הש"ס למתניתן מהיכא תיתא לחדש גזרה דלא מצינו בש"ס:
וכיון שסלקנו קושית רמב"ן מעל פרש"י הרי לנו עכ"פ פלוגתא באיסור דרבנן לכתחלה דהיינו רש"י ותוס' ורא"ש דלדדהו מותר לישאנה כשתתגייר דליכא הוספת לעז ודעת רמב"ן ורשב"א וריטב"א דנמשכו אחרי רמב"ן לאסור י"ל ספק דרבנן לקולא:
וחזי לאצטרופי מ"ש מהר"י מינץ בתשובה סימן ה' ז"ל בראותי שא"א להציל שתי נפשות מישראל שלא יצאו לתרבות רעה ח"ו אמרתי להתיר מינקת חברו והובא בטו"ז יו"ד סימן של"ד סק"א ובשו"ת שמש צדקה סימן מ"ח בהג"ה הביא משו"ת הרשב"א דשרינן איסור דרבנן כדי שלא תבא לידי איסורא דאורייתא ובנ"ד אין ספק דאם לא נתיר שתתגייר ותנשא לו ידורו יחד כמו כמה שנים שעברו ואפילו תימא דיש להחמיר בספק פלוגתא באיסור דרבנן זה לכתחלה מ"מ כדי להצילו מאיסור תורה ודאי אין להחמיר אם לפי ראות עינים אם לא נתיר לו ידור עמה בגיותה בתמידית ועיין אליהו רבה סוף סימן ש"ו דמותר לעשות איסור דרבנן כדי להציל ישראל מלעשות בתמידות איסור חמיר אף דפשע:
ועוד גם להפוסקים כהתוספתא דאם בא עליה ונתגיירה לא ישאנה ומשום לעז דיאמרו דנתגיירה לשם זנות שישאנה היינו רק כשבא עליה ולא דר עמה כנידון דידן דבשלמא אם לא דר עמה י"ל דאינו רוצה לדור עמה בתמידית אם לא תתגייר או דימחו בידו משא"כ כשדר עמה בגיותה ואין מוחה בידו ודאי לשם שמים נתגיירה ועוד אם נשאה בגיותו כתב בשו"ת חיים שאל ח"א סימן מ"ט דמותר לקיים כשנתגייר דהוי ככנס דלא יוציא עיי"ש א"כ ה"ה אם נשאה כשהיתה גויה ונתגיירה אח"כ וצ"ע מה שכתב הלבוש בסימן י"א סעיף ה' וז"ל הנטען מנכריות ונתגיירה לא יכנוס משום לעז שלא יאמרו איתגלאי מלתא למפרע שאמת היה הקול הראשון ובסעיף ואו כתב גוי הבא על בת ישראל אע"פ שחזר ונתגייר לא ישאנה עכ"ל דזיכה שטרא לבי תרי דאם הטעם בנטען משום שלא יאמרו אמת היה הקול למה כשודאי בא עליה לא יכנוס ואם כשבא עליה הטעם שלא יאמרו לשם זנות נתגייר טעם זה הוא ג"כ בנטען על הנכריות כמ"ש הרמב"ן וסייעתיה.
ואפשר דעתו דאם רק נטען ואין עדים שבא עליה דאפשר לא בא עליה ואפשר אפי' בא עליה מ"מ עכשיו לא לשם זנות נתגיירה לא חיישינין כולא האי ללעז שיאמרו לשם זנות נתגיירה רק שלא יאמרו איגלאי למפרע דהקול אמת וכה"ג כתב המג"ד בסימן רמ"ג סק"ב אבל כשבא עליה ודאי יש חשש שיאמרו לשם זנות נתגייר ובהכי נתיישב ג"כ פרש"י דלא תקשי עליו מהתוספתא דבא עליה נמי לא יכנוס ואם כנס לא יוציא אלא דהוא מטעם אחר דלא שייך היכא דרק נטען לכן הוצרך רש"י לטעמו שלא יתחזק הקול ומ"מ העיקר כמ"ש דאין ראיה כלל מהתוספתא דסתמה ר' נחמיא ודברי הלבוש יש לתרץ בלא"ה דהנה הרמב"ם פ"י מה"ג הלכה י"ד כתב הנטען מן הנכריות ונתגיירה הר"ז לא ישאנה וכן עכו"ם הבא על בת ישראל אע"פ שחזר העכו"ם ונתגייר לא ישאנה ע"כ והנה הנטען מן הנכריות היא משנה בפ"ב דיבמות וסיפא דגו שבא על בת ישראל היא מהתוספתא ויל"ד הא בתוספתא תני נמי ישראל הבא על הנכריות ונתגיירה לא ישאנה ולמה השמיטה הרמב"ם דמן נטען דהיינו רק קול אי אפשר ללמוד דין הבא כדעת רש"י וסייעתיה הנ"ל ואם דא ודא אחד למה שינה דברישא כתב נטען וסיפא כתב הבא לכן נ"ל דבנטען דרק קול יצא לא ישאנה משום דיתחזיק הקול למפרע כפרש"י אבל אם בא ודאי תו ליכא הך חששא והתוספתא דגם בבא אוסר משום דר' נחמי' ס"ל דאם נתגייר משום איזה דבר אינו גר וחיישינן דהנכריות נתגיירה משום הישראל שבא עליה כדי שישאנה ואנן דקי"ל דבדיעבד הוי גיורת גמורה ליכא חשש אך עכו"ם הבא על בת ישראל יש לחוש שנתגייר רק בשביל לישאנה ואף דבדיעבד הוי גר גמור מ"מ כיון דלא נתגייר רק בשביל זה שמא כשישאנה תגלה רעתו בקהל ולא ישמור התורה וכדאיתא ברמב"ם ס"פ י"ג מהלכות איסורי ביאה ואסורה לדור עם מומר כמ"ש בשו"ת מהר"ם מריטנבורג סימן תתרכ"ב דהוי במקום ערוה וקנאים פוגעים בה וגם יעבירנה על דעתה בעל כרחה עיי"ש ואין בידה להתגרש ממנו ותהא אגידא ביה בעל כרחה ואם תפרוש ממנו בלא גט תהא עגונה לעולם ואף דאינה מצווה על פ"ו מ"מ לא תהו בראה לשבת יצרה שייך גם באשה כמ"ש תוס' בפ"ק דב"ב דף י"ג ועיין ב"ש בסימן א' סק"ב ומג"א סימן קנ"ג סק"ט משא"כ ישראל הבא על הנכריות ליכא חשש זה דאם תגלה רעתה ותחזור לסורה אין הבעל אגוד בה ויכול לגרשה בעל כרחה או לפרוש ממנה וישא אחרת כשרה ודברי הרמב"ם והלבוש באו בדקדוק נמצא לא מבעיא דאין ראיה מדבריהם לאסור בנידון דידן בדר או בא על הנכריות אלא אדרבה יש ראיה להיתר ובפרק אין מעמידין דף ל"ו ע"ב איתא עכו"ם הבא על בת ישראל משכה בתריה אבל ישראל הבא על נכריות לא:
ושאלני חתני המופלג ר' שלמה העלליר איך אפשר לומר דהתוספתא אתיא כרב נחמיא א"כ אמאי אם כנס לא יוציא או אחר מותר לכונסה דהא מה"ט מקשה הש"ס מדר"נ על מתניתין כמו שפרשו תוס' וראשונים ונ"ל דלק"מ חדא לפימ"ש תוס' בד"ה אי הכי לכתחלה נמי דאי אמרת בשלמא דאינה גיורת גמורה ניחא דלכתחלה לא יכנוס משום דספק גיורת היא דשמא נתגיירה לשם איש ודיעבד אין להוציא דאין להחמיר משום חששא זו עכ"ל הרי די"ל בנידון המשנה דהויא ספק גיורת ור' נחמיא לא אמר דאינם גרים כלל רק בידוע דלשם איש או שאר סבה נתגיירו וא"כ היה יכול הש"ס לתרץ דאתיא מתניתין נמי כרבי נחמיא ומה"ט נמי אחר ישאנה דאינה ספק גיורת רק אם הנטען ישאנה דמחזיק הקול דבא עליה ולשם זה נתגיירה וזה כונת המקשה אי הכי על המתרץ למה לא תירץ דאתיא נמי מתניתין כר' נחמיא דאלת"ה מאי בשלמא שייך דאמאן תרמיה מתניתין אם לא תיתי כר"נ וגם כהחולק עליו ומתרץ המתרץ כדרב אסי וממילא לא קשיא למה לא מוקי מתניתין כר"נ כיון דאין הלכה כר"נ ודאי יותר יש לאוקים סתם משנה כהלכה וא"כ ממילא לא קשה מידי על התוספתא דאתיא כר"נ שפיר לפי האמת דלא כס"ד דהמקשן דרמי וס"ד דמתניתין לא מצי אתיא כר"נ:
ועוד לפימ"ש רשב"א וריטב"א דקושית הש"ס הא גיורת הויא מדקתני אם כנס לא יוציא דאס"ד דהויא ספק גיורת אף דכנס יוציא דאוקמוה אחזקתה עד שיוודע דלשם שמים נתגיירה עיי"ש והתינח אם הא דאר"נ אינם גרים הוא מדינא מדאורייתא כשנתגיירו לשם אשה או איש אבל אם הוא רק חומרא מדרבנן ליכא תו חזקה כיון דמדאורייתא ודאי יצאו מחזקתן כמ"ש האחרונים בשם הר"ש דהיכא דמדאורייתא ודאי יצא מחזקתו רק הספק מחמת דרבנן תו ליכא לאוקים על החזקה וכה"ג כתב התומים בסימן ל"ד סקי"ב באם ספק אם יצא מן התורה מחזקתו אך מדרבנן ודאי יצא מחזקתו תו גם לענין דין תורה ליכא לאוקמיה על חזקתו עיי"ש לכן לס"ד דמקשן דלא ידע שיש חולק על ר"נ ואין הלכה כר"נ וכנראה מהריטב"א דהתרצן גילה לו דרבנן פליגי על ר"נ וסתם מתניתין כרבנן הוא על כן ס"ד דמקשן דמדאורייתא אינן גרים לר"נ אבל למסקנא דס"ל לרבנן דהן גרים יש לנו לומר דגם לר"נ רק מדרבנן אינן גרים דכל מה דנוכל לקרב הדעות הוא הנכון שלא לעשות פלוגתא רחוקה כמבואר בכללי הגמרא:
ועוד לפימ"ש הריטב"א דהמקשן דפריך הא גיורת הויא ורמינהו מדייק מדלא קתני ונתגייר אח"כ משמע מיד נתגייר ויש רגל"ד דמשום חיבותיה נתגיירה א"כ אמאי לא יוציא ואמאי אחר מותר לישאנה וא"כ הרי בתוספתא תני אעפ"י שחזרה ונתגיירה הר"ז לא יכנוס ולכאורה תמוה דמאי אעפ"י מה שייך לומר לא מבעיא כשלא נתגיירה לא יכנוס דכי יש הוה אמינא שיכנוס גויה וגם לשון יתירה הוא דסגי לומר ונתגיירה אע"כ פירושו אעפ"י שלא הי' דעתה מיד להתגייר אלא אח"כ חזרה מדעתה ונתגיירה וליכא רגל"ד דמשום חיבתו נתגיירה מ"מ לא יכנוס ולא מבעיא אם מיד נתגיירה דיש רגל"ד דמשום חיבתו נתגיירה דלא יכנוס וא"כ כיון דליכא רגל"ד כיון דלא נתגיירה מיד לכן אחר מותר לישאנה וגם הוא לא יוציא גם לר"נ תדע דבתוספתא פ"ג דכתובות תני אם היה נכרי ונתגייר אין נאמן והובא בגמרא ס"פ האשה שנתארמלה ולמה לא תני כדהכא אם היה נכרי אעפ"י שחזר ונתגייר אין נאמן או הכא ליתני כדהתם אע"כ משום דהתם רבותא לומר דלא דייק כשהיה נכרי עיי"ש לכן קמ"ל אף דנתגייר מיד כשראה העדות דה"א כיון שדעתו היה להתגייר וגם סמוך לראייתו זכור יותר מ"מ אינו נאמן וכאן הרבותא כשלא נתגייר מיד דלא היה דעתו להתגייר רק אח"כ חזר מדעתו ונתגייר:
ועוד נראה לפימ"ש הרמב"ם בפי"ג מהא"ב דאל יעלה ע"ד ששמשון מושיע ישראל ושהע"ה ידיד ד' שנשאו נכריות ולא גיירם אלא דלכתחלה אין לגיירם וא"כ לר"נ דגם בדיעבד אינן גרים מה הועילו ועכצ"ל גם לר"נ רק מדרבנן ולא עברו אדאורייתא ואפשר עדיין לא גזרו רבנן ולפ"ז מה דפריך ורמינהו דכתבי רשב"א וריטב"א משום דבספק יש למוקמה על חזקת גיות היינו כשיטת רשב"א וריטב"א והש"ך בכללי ס"ס דגם ספק דרבנן לחומרא כשיש חזקת איסור דקי"ל כרבי יוסי ולא כר"מ וכמו שהעלה בשעה"מ פ"י דמקואות כלל א' והא דלא משני דהמשנה כר"מ דיותר עדיף לאוקמה כהלכה כר"י דמקואות פ"ב מ"ב דגם בטומאה קלה שהיא דרבנן אם יש לו חזקת טומאה וספק טבל במקוה כשרה הרי הוא בטומאתו אבל התוספתא דמקואות פ"ב סתמה דבטומאה קלה וספק טבל במקוה כשרה ספקו לקולא הובא במל"מ פ"י דמקואות ה"ז וכתב דס"ל להתוספתא דלא כר"י ועיין שעה"מ שם דטומאה קלה נמי עברו מדאורייתא ואין חילוק בין איסור לטומאה והביא ראיה לדבריו: