אור ברסלב

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן ב

סימן א

שאלה ראובן נולד לו בן וכיבד את שמעון בסנדקאות אח"כ אירע אונס לשמעון שנפל למשכב או שאר אונס ולא יכול להיות סנדק וכיבד שמעון ללוי להיות סנדק וכששמע ראובן שלא יכול שמעון להיות סנדק כיבד את יהודא בסנדקאות וביום המילה באו לוי ויהודא זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי:

הנה נחלקו הפוסקים אם אבי הבן כיבד את אחד להיות מוהל אם יכול לחזור בו והובאו בב"י וד"מ יו"ד סימן רס"ד ונפסק ביו"ד שם דאסור לחזור בו משום שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב מיהו אם חזר בו הוי חזרה אפילו קנין לא מהני עיי"ש והנה יל"ע בנ"ד אם יכול אבי הבן לחזור ולומר את שמעון כיבדתי ולוי לא נח לי ולכאור' יש ראיה ממ"ש בשו"ת הרשב"א סימן אלף קמ"ה דהא דאין השואל רשאי להשאיל דוקא במטלטלין שיכול להבריח אבל דבר שא"א להבריח מותר להשאיל ואין המשאיל י"ל לא היה בדעתי לעשות חסד אלא לזה והובא ברמ"א חו"מ סימן שמ"ב אמנם שאני התם דהשואל קנה דבר השאול מטלטלין במשיכה וקרקע בחזקה להיות כל הנאה שלו ואין המשאיל יכול לחזור בו אחר הקנין כדאיתא בחו"מ סימן שמ"א ס"א א"כ הרי דבר השאול קנוי לשואל על זמן ששאל ויכול אדם לעשות בשלו מה שירצה ומה שטוען המשאיל לא היה בדעתי לעשות חסד אלא לזה הוי דברים שבלב ואין דברים שבלב דלא מוכחא מבטלין קנין ברור או עכ"פ צריך אומדן דעת כל דהו לכ"ע כמ"ש בסמ"ע בסימן ר"ז ס"ד ועיין נה"מ סימן פ"ה סק"ג משא"כ כאן דליכא קנין ואפילו למ"ד דקנה מחמת המנהג היינו לגבי המוהל או הסנדק שכיבד אבי הבן אבל כשכיבד הסנדק או המוהל אחר במקומן מחמת שנאנס או חלה זה לא שכיח ובדבר דלא שכיח לא שייך מנהג דגם חולי לא שכיח מיקרי כמ"ש רדב"ז ח"א סימן רצ"א הובא באחרונים ליו"ד סימן רכ"ח סי"ב ומכ"ש לפי מה דקי"ל דגם קנין לא מהני תדע דהא כתב הסמ"ע בסימן שמ"א סק"ו אהא דשואל חפץ ומת יורשיו משתמשים בה כל ימי שאלתה דלא דמי למקבל שמת שיכול הנותן לסלק לבנו אפילו בתוך הזמן ואפילו אם גם הבן בקי באותו עסק דשאני שאילה דכל ימי השאלה היא כקנוי לו עיי"ש וכ"כ ראב"ד שבאס"ז ע"י דב"ק דף קי"ב דיורשים משתמשין בה כל ימי שאלתה שהרי היא קנויה לאביהן עד אותו הזמן ובשו"ת הרשב"א שם הוכיח דינו דשואל יכול להשאיל מהא דיורשים משתמשין בה א"כ אין ראיה רק לשואל דקנה וגם בשער אפרים סימן ל"א פסק בקהל שחלקו תפילות של ר"ה ויו"כ לבעלי בתים להתפלל ואח"כ חלה אחד מהם ולא יכול להתפלל ורוצה זה שחלה להעמיד אחר במקומו והקהל רצו להעמיד איש אחר הדין עם הקהל ועיי"ש הג"ה מבן המחבר דבלאו טעמא דתפלה במקום תמידין ואין ראוי שיהא שלוחם בעל כרחם גם כן זיכה את הקהל בדינם והרי אף דכל דברי הקהל אין צריך קנין כמ"ש בשו"ת הרא"ש כלל ואו סימן י"ט וכ"א ובהגמ"ר דב"מ פרק האומנין כתב דנהגו כל דבר הנעשה ברבים א"צ קנין במקום שיחיד צריך קנין עיי"ש מ"מ אינו יכול להעמיד אחר במקומו מכ"ש אם נתכבד רק מיחיד נמצא דמותר אבי הבן למחות בזה שכיבדו הסנדק או המוהל ואין בזה משום שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ובמרדכי ב"ק ס"פ החובל השיב ר"מ על רו"ש שהיה להם ירושה שאין שום אדם רשאי לקנות דבר בב"ה זולתם ועתה בא ראובן למכור חלק ירושתו לאחד מעשירי העיר לאו כל כמיניה שהרי לא השליטו הקהל על אותה מצוה רק לאותו האיש ולזרעו אבל לא למכור לאחרים וכן כל מיני שררה אין לו רשות למכור עכ"ל והובא בחו"מ ס"ס קמ"ט ונראה אפילו כבר עשה שמעון הוצאות לצורך הסעודה כנהוג מ"מ בזה לא קנה הסנדקאות דאין קנין נתפס בו וגם אבי הבן אין צריך לשלם לו היזיקו דלא דמי ללך ואני אבא אחריך המבואר בחו"מ סימן י"ד ס"ה ולהא דאמר לאומן עשה לי דבר פלוני ואקחנו ממך בחו"מ סימן של"ג ס"ח ולהא דאה"ע סימן נ' ס"ג באם חזרה המשודכת דכל הנהו החוזר בו הוא הגורם לחברו ההיזק אבל כאן מזל דסנדק גרם שנאנס מלהיות סנדק ואבי הבן לא כיבדו שיעמוד אחר תחתיו:

אמנם במגן דוד סימן קנ"ג סקי"א כתב וז"ל דוקא כשהקהל כבדו לאחד בחנם אבל אם קנה אחד מן הקהל זכות זה קנאו לכל זכות שבו ככל קנין דעלמא ומ"מ ברור הוא שלא ימכור דבר זה אלא להגון כמותו דאדעתא דהכי הקנו לו זכות זה עכ"ל ויל"ע איך קנה הכיבוד והזכות הלא דבר שאין בו ממש הוא ואם משום דכל דברי הקהל כקנין א"כ אפילו בחנם קנה וצ"ל דמ"מ שאני בחנם דתלוי רק בדעת הקהל ומהני דברים שבלב ועוד כשמכרו במעות י"ל דכל מגמתם ליתן הזכות לאחר רק בשביל המעות ולא אכפת להו כל כך בין גברא לגברא ולגמרי הקנו לו דכסף יענה את הכל אבל אם נתנו לו בחנם לו נתנו לבד והוא ולא אחר ובמשב"ז כתב דבמכירה י"ל אפילו למי שאינו הגון כמותו עיי"ש והיינו די"ל מעיקרא כשמכרו לו נתנו עיניהם בממון לבד ודברים שבלב לא הוי דברים כשליכא אומדנא ולפ"ז בסנדק במקום שנוהגין שמוציא הוצאות לסייע בסעודה לאבי הבן הרשות ביד הסנדק לכבד לאחר ומ"מ צ"ע כיון דאין קנין נתפס בו ביחיד ואין בו רק משום שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב דזה נוגע רק בינו לבין קונו י"ל ברי לי שלא נתכוין לכבד רק זה מאיזה טעם וכמ"ש הנמ"י בפרק מי שמת לענין שכ"מ שהקדיש דלענין איסור מעילה מהימן לומר שלא הקדיש אלא על דעת אם ימות מחליו וזה נראה עיקר:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה