אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תרכב

סימן תרכא

שאלה כהן נשא אלמנה יאחר כך נודע שבהיותה אלמנה נתעברה בזנות ובאותו עיר רוב ישראל ומיעוט גוים ובסביבות העיר הרבה גוים על ההרים ובצירופם יהא רוב גוים והאלמנה ישבה אז בקצה העיר בין שני שכנים גוים והיה לה שענק למכור משקאות וגם היה בביתה בית הוועד של שופטי גוים וכעת שאל הכהן אם מותר לדור עמה ושלחו הב"ד אחר האשה וכיחשה שלא פעלה און ואחר איזה ימים חזרה בה ואמרה שנבעלה ליהודי וממנו נתעברה.

הנה מלבד שהגוים שסביב העיר שכיחים בעיר לכל צרכיהם ועמהם הוא רוב גוים זולת זה כיון שהחזיקה שענק ידוע דמצויים שם גוים בקביעות יותר מישראלים ואם כן ודאי חשוב רוב פסולין אצלה וכמ"ש הש"ך ביו"ד סימן א' ס"ד סקי"ז דאזלינן בתר רוב מצויין באותו מקום ולא בתר רוב העיר אך כיון דאומרת עכשיו רק לכשר נבעלתי כיון שנשאת לא תצא כדאיתא באה"ע סימן וא"ו סל"ז ואף דהמחבר כתבו בלשון י"א הרי כתבו החמ"ח וב"ש וביאור הגר"א דכ"ע מודו אפילו ברוב פסולים אם נשאת לא תצא כשאומרת ברי לכשר נבעלתי.

ומה דתחלה אמרה דלא נבעלה באלמנותה כלל ידוע האמתלא לכל דמחמת בושה או כי יראה שלא תיאסר על בעלה דלאו דיני גמירי נשי דאם תאמר לכשר נבעלתי תהא מותר לבעלה ואף אם לא אמרה עכשיו האמתלא הא ברמ"א ביו"ד סי' קפ"ה ס"ג כתב דאם אמרה לבעלה טמאה אכי ואח"כ באה ושכבה אצלו אפילו בשתיקה ובעלה יודע ומכיר שמה שאמרה תחלה טמאה אני עשתה מחמת קטטה שהיה לו עמה סגי ואף דבש"ך שם כתב בשם הב"ח דצריכה להוציא האמתלא מפיה וגם רמ"א מודה לזה עיי"ש אין משמעות לשון הרמ"א כן וכ"כ בתוה"ש וגם להש"ך הרי כתב הטעם דכל מה דאפשר לברורי מבררינן עיי"ש וע"כ אף דכתב רמ"א דיודע ומכיר דמחמת קטטה אמרה טמאה אני אינו ידיעה ברורה דאם כן מה צורך לברר עוד אלא דמכח אומדנא כיון דבאה ושוכבת אצלו מכיר כן וזה עדיין אינו בירור גמור משא"כ כאן דידוע דזינתה הכל יודעין בודאי מה שאמרה לא פעלתי און משום בושה או יראה כיחשה ומה צורך לברר עוד שבשקר כיחשה תחלה.

ואין לומר כיון דתחלה לא אמרה דנבעלה לכשר ואח"כ אמרה דלכשר נבעלה נהי דיש אמתלא מ"מ הוי רק כשתקה מתחלה ועד סוף וכמ"ש מהרש"א ביבמות דף קי"ח ע"א בד"ה סד"א ואם כן הכא הרי אם שתקה אסורה לכהן דזה אינו דומה להתם דאמרה תחלה לא מת בעלי ואז לפי דבריה ודאי אסורה דנאמנת על עצמה דשוויא אנפשה חתיכה דאיסורא ואח"כ דחוזרת בה ואומרת מת בעלי אף דנותנת אמתלא מ"מ אנחנו לא נדע באיזה דיבורה נחזיק דגם לאחר האמתלא אפשר תחלה אמרה אמת ועכשיו משקרת ואוקי דיבור להדי דיבור וכמאן דליתנהו תרוייהו דמי לכן הוי רק כשתיקה מתחלה עד סוף משא"כ הכא כשאמרה תחלה לא נבעלתי דלפי דיבורה אינה אסורה לכהן ולא שייך שאנחד״א כיון דבדיבורה לא אסרה עצמה וכמ"ש כהאי גונא הטו"ז באה"ע סי' קנ"ב סק"ח רק כיון דלא אמרה ברי דנבעלה לכשר אנו אוסרין אותה מספק כי לא ידענו למי נבעלה וכשאמרה אח"כ דנבעלה לכשר הרי לפי דיבורה של עכשיו ודאי מותרת לכהן מחמת ברי וחזקת היתר אם כן אין ספק דמקודם דיבורה של עכשיו מוציא מידי ודאי דהא מעיקרא לא אמרה דנבעלה לפסול דנימא אוקי דיבור להדי דיבור כנ"ל לחלק דבלא"ה סברת מהרש"א חידוש הוא והבו דלא לוסיף.

ובשו"ת רעק"א ז"ל סימן פ"ה כתב דדברי מהרש"א רק אם צריכין לדיבור שני בתורת עדות משא"כ אם א"צ לעדות רק לברי שלה אזי מועיל אמתלא וסמכינן אדיבור שני עיי"ש ונראה טעמו נמי משום דסברת מהרש"א חידוש הוא ולפי פשוטו אינו לכן כל מה שיש לחלק שפיר דמי.

ומ"ש השואל דעכשיו שכבר נשאת לא יועיל ברי שלה דשמא עיניה נתנה בבעלה הכהן וכה"ג כתב החת"ס לענין משודך ומשודכת אינו דומה להתם דלכתחלה חוששין לזה ולא להוציאה מבעלה וכמ"ש הריטב"א ביבמות דף כ"ה והביא מתוספתא מפורשת דאם נשאת למעיד בה לא תצא הובא בשו"ת רע"ק שם.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה