תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תריא
בעל שחשד אשתו שגנבה מעותיו והודית במקצת פסק בתשב"ץ ח"ג סימן ק"מ דאין להשביעה על טענת ספק ובד״ג כתב כיון שיש רגל"ד יש להשביעה היסת ובפרש"י סימן ע"ה כתבתי כיון דיש לה מגו דכפרה הכל המגו מוכיח להיפך ובד"ג החדש כלל ק"ג ס"ח כתב דאין המגו פוטרה מרגל"ד דאין המגו מבטלת הרגל"ד עיי"ש ולא ידע כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר הוא סברא כדאיתא בפ"ב דכתובות דף כ"ב וכתבו תוס' שם בד"ה מנין כגון דקאי האיש שקידש לו קמיה וקאמר את בתי כתתי לאיש ושתיק דמשמע ודאי שאינו מכיר שזה חתנו מדלא אמר את בתי נתתי לזה ביחד ולא הפסק מרובה עיי״ש הרי אף דמשמע ודאי שאינו מכיר שזה חתנו מ"מ נאמן אח"כ לומר זה הוא מחמת סברא דהפה שאסר דזה הוכחה יותר דקושטא קאמר וכן כתב כה"מ בסימן ע"א סק"ד מהתוס' ב"ק דף ע"ב ד"ה אין לך בו דאפילו במקום עדים מהימן מכח הפה שאסר וכל הפה שאסר לא מגרע בדבריו הראשונים מידי וחשבינן כאלו לא אמר חובתו כלל כיון שהפה שאסר הוא שהתיר עיי"ש ואם כן כ״ש דהפה שאסר מבטל הרגל"ד וה"נ דכל הרגל"ד מחמת הודאתה שגנבה מקצת והפה שאסר מבטל את הרגל"ד כי יותר מסתבר דאומרת אמת.