אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תקצט

סימן תקצח

ראובן הפקיד אצל שמעון ואבד הפקדון ולא רצה שמעון לישבע ולא לעמוד בדין והביא דמי הפקדון לראובן וא"ל ראובן איני רוצה שתפסיד ע"י והחזיר לי אח"ז חזר ראובן ותבע את שמעון כתב רדב"ז ח"א קט"ז דרמב"ם פסק בתשובה דאין להם עליו אלא חרם סתם שאבד הפקדון ולא פשע בו והקשה עליו רדב"ז אם מתורת מחילה אתי עלה אפילו חרם א"צ ותירץ דלהפיס דעת המפקיד אמר שיטולו ח"ס שאם לא ירצה לקבל ונמצא שהפקדון בידו או שפשע בו לא תועיל המחילה דהוי בטעות א"נ דמספ"ל לרב אי הוי מחילה כה"ג ולא רצה להשביעו מן הספק עוד כתב הרב ז"ל בתשובה שאפי' שכותבין בשטרות שיהא נאמן בל"ש ואפי' ח"ס שיכול להחרים על כל מי שלוקח ממנו שלא כדין ונתן טעם לדבר כיון שאין זו שבועה אם יודה שלקח יחזיר וא"ל לקח לא יחול עליו החרם ע"כ ואני דנתי כ"פ כן ונתתי בה טעם אחר כי מי ימנע את האדם שלא יטיל חרם על מי שלוקח ממנו ממון שלא כדין עכ"ל ואני בראותי תחלת דברי רדב"ז בד"ג כנ"ז תרצתי דברי רמב"ם משום דאין נאמנות מועיל לפוטרו מח"ס אח"כ כשבא לידי הרדב"ז ראיתי שרדב״ז הביא כן לבסוף מהרמב"ם ובד"ג החדש הקשה א"כ למה לא תירץ כן הרדב"ז מיד ואינו קושיא דתחלה כתב הרדב"ז לתרץ עד שלא ראה מ"ש אח"כ בשם הרמב"ם וכשראהו אח"כ לא זזה ממקומו תירוציו הראשונים דמשנה לא זזה ממקומו או נסתפק הרדב"ז בתשובה ראשונה של הרמב"ם מאיזה טעם פסק כך וכ"מ ברדב"ז שנתחדש לו עתה תשובה שניה של הרמב"ם מדכתב ואני דנתי כ"פ כן ונתתי בם טעם אחר.

אמנם כיון דרדב"ז עצמו מכבר דן כן כ"פ אפי' כשלא ראה תשובה שניה של הרמב"ם למה נדחק בתירוצין ליישב תשובה ראשונה של הרמב"ם לכן נראה דלפי טעמו של הרדב"ז כי מי ימנע את האדם שלא יטיל חרם על מי שלוקח ממנו ממון שלא כדין אין לב"ד להטיל החרם ולא לפסוק כן ללמד התובע להטיל חרם אלא אם התובע בעצמו רוצה והנתבע טוען שאינו כן בדין כיון שפטרו אזי אין הב"ד מעכבין על התובע ודנין שאין לעכב על התובע למנעו ובתשובת הרמב"ם השנית ג"כ אפשר להעמיס כן בדבריו שכתב שיכול להחרים דהיינו בע"ד עצמו יכול ולכן בתשובה ראשונה של הרמב"ם אין להם עליו אלא חרם סתם דמשמע מלשון להם דקאי על הב"ד דאם קאי על המפקיד הל"ל אין לו גם משמע דיש להם עליו חיוב הוכרח רדב"ז לתרץ מטעמי אחרינו וכן בתוך תירוץ הרדב"ז כתב להפיס דעתו של בעל הפקדון אמר הרמב"ם שיטילו ח"ס דהיינו הב"ד יטילו ח"ס להפיס דעתו של בעל הפקדון. ומ"מ דברי רדב"ז קשין להולמן מ"ש דלהפיס דעתו של בעל הפקדון אמר שיטילו ח"ס הא לא מצינו בש"ס להפיס דעתו רק בפרק הכותב דף פ"ז ע"ב כיון שיש ע"א מעיד שהיא פרועה ובפרק כל הנשבעין בשכיר כיון שבעה"ב צווח דודאי פרע וכמ"ש תוס' שם בד"ה כדי להפיס דעתו של בעה"ב כיון דעומד וצווח שפרע שייך תקנה כדי להפיס אבל בא"י אם החזרתי לך א"צ לתקן ואין דרכו של הרמב"ם לפסוק מה שאין לו ראיה מהש"ס גם מ"ש הרדב"ז משום דמספ"ל אי הוה מחילה כה"ג לא משמע כן מלשון הרמב"ם שכתב כיון שהביא הפקדון ונפרדו חזר להיות דינם כדין חלקו השותפים משמע דפשיטא ליה הכי ולמה לא תירץ רדב"ז כפשוטו דהא מבואר ברי"ף ס"פ כל הנשבעין דבחלקו השותפין אם לאחר שחלקו אתא וקתבע ליה בטענת שמא בלחוד מחרימינן ליה ח"ס על מאן דגזליה מידי מהאי שותפותא וכתב הר"ן שם הגאונים ז"ל תקנוה והרמב"ם פ״ט משותפין הלכה טית פסק כהרי"ף וכ"פ בטוש"ע סימן צ"ג וצ"ל דס"ל להרדב"ז כיון שזה מתקנת הגאונים אין לנו להוסיף על מה שמצינו בפירש שתקנו בשותפין ואינוך המובא ברי"ף ורמב"ם וכעין זה כתב רשד"ם בחחו"מ סי' ר"ל לענין תקנות חזקות ויש טעם לחלק דבשלמא בחלקו השותפין סתם לא ה"ל להעלות על הדעת מדאינו רוצה לישבע רק לשלם סתמא אינו יכול לישבע אבל כאן דנתן לו דמי הפקדון ה"ל להעלות ע"ד דאין השומר יכול לישבע ומדהחזיר לו דמי הפקדון להשומר ודאי הימניה או מחל לו.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה