אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תקצ

סימן תקפט

שאלה ראובן הפקיד מעות אצל שמעון והלך שמעון ונתעסק בהן והרויח שלא מדעת ראובן ובא ראובן ותבע גם הריוח שהרויח במעותיו יטען שמעון שעסק בהמעות על דעת לחלוק כדרך עסקא. הנה ברמ"א חו"מ סימן רצ"ב סס"ז כתב אם גילה הנפקד דעתו שעסק לצורך בעל המעות או במקום שאסור להשתמש שמסתמא בהן לצורך בעל הפקדון אינו נאמן לומר עסקתי עד שיאמר כן לפני עדים וציין תשובות הרשב"א התקכ"ח ולכאורה מבואר שם בשו"ת הרשב"א דוקא כשגילה דעתו שכבר נתן כל הריוח לבעל המעות ואח"כ עסק עוד בהמעות והרויח אזי הרווח לבעל המעות ומיירי שם בהפקיד אצל בעה"ב דלדין הש"ס אסור להשתמש במעות וכן תמה הסמ"ע והמל"מ פי"ב מהלכות גזלה ה"ח כתב לתרץ דטעם דגילה דעתו משום דבטענתו נעשה גזלן ומש"ה בעינן עדים ה"י. במקום שאסור להשתמש אף דלא גילה דעתו אינו נאמן עד שיביא עדים ודבריו קושי ההבנה דאם כן למה כתב הרשב"א משום דגילה דעתו אמנם לכאורה דברי הרשב"א סתראי לפימ"ש הה"מ פ״ז מהלכות מכירה הי"ב בשם הרשב"א דדוקא כשיש עדים ששלח בהן יד לעצמו או שאמר לפניהם שחוזר בו משליחותו וקונה באותן מעות לעצמו הא סתמא אינו נאמן וכן הוא בח"ר ב"ק בפרק הגוזל עצים דף ק"ב האי לישנא ממש ואין לחלק דשאני שליח דחזקה שליח עושה שלייחייו דהא התם ראי אהא דנתן מינות לשליח לקנות חטים למחנית שכר וקנה שעורים והרי קמן דלא עשה שליחותו וכן משמע מלשון הה"מ והרשב"א דאמרו רבנן בכפילא דדוקא כשיש עדים ששלח בהן יד לעצמו או שאמר לפניהם שחוזר בו משליחותו דהא כשיש עדים ששלח בהן יד לעצמו ע"כ נמי בהכי מיירי שאמר לפניהם שחוזר בו משליחות או נודע להם מעניינו כך מ"מ דא ודא אחת אע"כ דברישא מיירי באינו שליח רק מעות חברו בידו בפקדון באופן דאסור להשתמש בהן וגם רמב"ם שם כתב הדין זה הורו המורים שאם קנה לעצמו במעות חברו אחר שזקפן עליו במלוה הרי קנה לעצמו ומקבלין ממנו כשאמר זקפתי אותם המעות על עצמי במלוה ועל זה השיג הה"מ במה שאמרו שהוא נאמן בדיבורו בלא עדים ואם כן זה כולל בין יש בידו מעות חברו בלא שליחות ובין ע"י שליחות וקמ"ל הרשב"א והה"מ תחלה אם שלח יד במעות פקדון ואינו נעשה שליח ובסיפא כשנעשה שליח ובכל חדא יש רבוותא דברישא אף דלא נעשה שליח ובסיפא כשנעשה שליח לקנות חטים וקנה שעורים דחזינן דשינה מדעת הבעל המעות מ"מ דוקא כשאמר לפני עדים שחוזר משליחותו.

לכן נראה לחלק דאם הנפקד או השליח רוצה ליטול כל הריוח לעצמו וטוען לעצמי לבד עסקתי אזי אינו נאמן ליטול כל הריוח לעצמו כיון דהוי גזלן אין אדם משים עצמו רשע אבל כשטוען עסקתי בהמעות על דעת להרויח ולחלוק עם בעל המעות נאמן דבזה לא נעשה גזלן דהא זכות הוא למפקיד כיון דהדין בזה אם הרויח ליטול גם המפקיד חלק בריוח ואם הפסיד הפסיד הנפקד הכל כיון שעשה שלא מדעת בעל המעות ואאת"ל דגם בכה"ג צריך לשאול רשות מבעל המעות דשמא ניחא לו יותר שיעמוד המעות בעין מ"מ אין הנפקד נעשה גזלן בזה דכונתו גם לזכות בעל המעות דכן דרך העולם לעסוק במעות דלא כליא קרנא ולהכי עבדינן הכי במעות יתמי ליתן בקרוב לשכר ורחוק מהפסד דלא ליכליא קרנא כדאיתא בפא"נ דף עי"ן ובהג"א פרק הגוזל עצים דף ק"ב בראובן שנתן מעות לשלוחו לקנות לו סחירה ידועה והלך וקנה סחורה אחרת וטוען שלעצמו קנה ולכך שינה ודן הריב"ם שכל הריוח לשליח ואבא מורי אומר דאאמע״ר כלל והכא מס"ה לאמן שלפי דעתו שרצה לשלם לראובן מעותיו התירא עביד עכ"ל הרי דגם כשאמר שלעצמו קנה לא משוי נפשיה גזלן משום שלפי דעתו התירא עביד ואם כן י"ל ע"כ לא פליגי הה"מ וח"ר אלא כשאומר לעצמו לבד קנה כיון דליכא זכות כלל לבעל המעות הוי גזלן ואפשר אף דטוען דלעצמו לבד קנה נהי דאינו נאמן להרשב"א היינו דאין הנפקד נוטל כל הריוח אבל מ"מ חולקין בריוח דאמרינן דנתכוין לחלוק בריוח ולא לגזול דודאי הכי הוא דאטו בשיפטני עסקינן שיעסוק ליתן לבעל המעות כל הריוח ואם יפסיד יפסיד כונו לעצמו ומי ביקש זאת מידו ואם היה שכיח הכי למה יתנו ב"ד מעות יתמי כדי לחלוק הריוח הלא יותר יש להב"ד לעשות לטובת היתומים ליתן לאיש באופן שיעסוק ליתן כל הריוח ליתמי ולפ"ז לק"מ על הרמ"א שבסימן קצ"ב דהא בשו"ת שם כתב ז"ל נפקד זה מעשיו מוכיחין עליו שלצורך בעה"ב מתעסק בהן שהרי נתן לו מתחלה כל הריוח שהרויח בהן והלכך אף כשהרויח עוד בסתם עד"ז נתעסק בהן להרויח לבעל המעות עיי"ש לפ"ז כל הריוח למפקיד לכן דוקא כשגילה דעתו כן בתחלה והרמ"א דקאמר היכא שאסור להשתמש בהן דאינו נאמן לומר לעצמי עסקתי היינו שרוצה הנפקד ליטול לעצמו כל הריוח כיון דנעשה גזלן אם עסק בהן ע"ד ליטול כל הריוח לעצמו ואף דבשו"ת הרשב"א שם בהשאלה כתוב שהנפקד החזיר קצת מן המעות שהרויח לבעלים ע"כ יש טעות או חסרון דאם כן איך השיב לפקד זה נתן מתחלה כל הריוח וכבר כתב הגנת וורדים הובא ביד מלאכי קבלה בידינו שכל תשובות הרשב"א הם מקוצרות ממה שהיו מתחלה.

ולפי"ז מודה הרמ"א דאם נפקד טוען לעצמי הרוחתי דאינו נאמן בלא עדים מ"מ חולקין עם הריוח והיה אפשר לומר דגם אם תפס המפקיד כל הריוח מוציאין ממנו החצי אלא כיון דהרי"ף ס"ל דכל הריוח לבעל המעות אפילו אמר לפני עדים שעוסק ע"ד להרויח לעצמו וכ"ד הרמב"ם בהלכות מכירה סוף פ"ז וכ"ד בעל מתיבות וכ"כ המחבר בש"ע חו"מ סימן קפ"ג ס"ג ובש"ך שם סק"ד אפילו אמר בפני עדים שעוסק לעצמו לבד אם כן אם תפס המשלח או המפקיד כל הריוח אי אפשר להוציא מידו ומ"מ י"ל דוקא בשליח אבל נפקד לכ"ע אם אמר לפני עדים שעוסק בהמעות רק לעצמו כל הריוח שלו וכן מצאתי בשו"ת מהר"ם אלשיך סימן יו"ד דכתב דאפילו לדעת הרמב"ם דהריוח של משלח דוקא בשליח לא מסתלק משלוחיתיה בכדי כיון דהוה שליח מעיקרא אבל נפקד וקנה בהמעות לעצמו כל הריוח לעצמו והש"ך בחו"מ סימן פ"ג סק"ה רמז לעיין בשו"ת מהר"ם אלשיך שם ולפ"ז אפילו תפס המפקיד כל הריוח מוציאין ממנו החצי אם טוען הנפקד לעצמי עסקתי כיון דטוען ברי והמפקיד טוען שמא דאף דלא מהימן הנפקד ליטול כל הריוח דעושה עצמו גזלן היכא שלא היה לו רשות להשתמש במעות מ"מ אמרינן דודאי לא עסק בהמעות ע"ד ליתן כל הריוח למפקיד וכמ"ש וכן נראה ממהרים חלשיך סימן ל"ג דאם הרייח במעות של חברו ואינו שליח וידוע דאדעתיה דנפשו עביד ולא ע"ד בעל המעות אין הריוח של בעל המעות אפילו להרמב"ם ולא מהני תפיסת בעל המעות דלא אמר הרמב"ם אלא המקח של המשלח ולא כשלא עשאו שליח והגם דסברת מהר"ם אלשיך אינו מובן דמ"ש דשליח לא מסתלק משליחותיה בכדי קשה אטו שליח אינו יכול לחזור משליחותיה והרי חזר ולע״ד נראה דה״ט דרמב"ם דהמקח של משלח משום דדעת המוכר כהקצות לבעל המעות וקנה המשלח במעותיו אך רוקא במשלח לקנות אבל בפקדון דלא עלה על דעת מפקיד לקנות איך יקנה המוכר למפקיד שלא מדעת לוקח ולא מדעת נפקד זולת אם הנפקד מתכוין לקנות לצורך המפקיד דזכות הוא למפקיר כיון דאם הרויח למפקיד ואם הפסיד ההפסד לנפקד וזכין לאדם שלא בפניו ונפקד שליחותיה דמפקיד קעביד וידו כיד המפקיד וכדאיתא בפרק הגוזל עצים דף ק"ב ע"ב שאני חטים וחטים דשליחותיה קעביד וככי בעה"ב דמי ועיין רמ"א בחו"מ סי' קצ"ה סס"ג.

אח"כ ראיתי בשו"ת תפ"ל חיו"ד שאלה מ״ח אות ד' הקשה דהרמ"א בחו"מ סימן קפ"ג ס"ג הביא שני דיעות אם אמר בפני עדים אם הריוח שלו ובסימן רצ"ב כתב סתם דאם אמר לפני עדים הריוח שלו ותירץ דבסימן קפ"ג מיירי בלא שינה לכן הביא שני דיעות ובסימן רצ"ב בפקדון דלא ניתן לו רשות לקנות הוי שינוי לכן סתם דהריוח של נפקד ועוד תירץ עפימ"ש האלשיך דדעת הרמב"ם וסייעתיה דהמקח של משלח רק בשליח אבל בסימן דצ"ב בפקדון כ"ע מודים אם אמר לפני עדים הריוח של נפקד והובא במ"ש סימן קפ"ג ועדיין קשה ממ"ש רמ"א ביו"ד סימן קע"ז ס"ה בהג"ה בנותן עיסקא לחברו למחצית שכר דאם שינה ואמר לעצמי אני עושה מה שעשה עשוי לעצמו והרי כשנתן לו למחצית שכר הוי נמי שליח לקנות וקנה וי"ל כגון ששינה דא"ל נותן לקנות חטים למחצית שכר וקנה דבר אחר דעל זה לא עשאו שליח ולא רצה הנותן לקנות מין זה שקנה המקבל.

ולע"ד י"ל דברי רמ"א בלא"ה דבסימן קפ"ג דקאי עמ"ש בסעיף שלפני זה דנתן מעות לחברו לקנות קרקע או מטלטלין וע"ז אמר המחבר דאם קנה לעצמו במעות המשלח המקח של המשלח וע"ז הביא רמ"א שתי דיעות אם אמר השליח לפני עדים שחוזר בשליחותו לכן ממילא במעות ריוח או מטלטלין השליח מוחזק ואין להוציא מידו ובקרקע דאין בו תפיסה מוטל בספק אבל בסימן רצ"ב וביו"ד שם דמיירי לענין הריוח דהמקבל מוחזק סתם דזכה המקבל לעצמו דבסימן קפ"ג הביא השתי דיעות כיון דמיירי שם גם בקרקע אם המקח של משלח לענין גוף המקח וגם במטלטלין נ"מ אם עדיין המטלטלין ביד המוכר דקנה בק"ס או במקום דמעות קונה או בסטימתא באופן דאין השליח מוחזק והוי ממון המוטל בספק שתי דיעות.

וא"ל הא גם לענין ריוח כ"מ אם המפקיד חזר ותפס מן הנפקד דכבר הביא הד"מ באה"ע סימן נ"ה מן התה"ד סימן שכ"א דתפיסה לא מהני בספ"ד אלא קודם שנולד הספק כגון תפס הנדוניא קודם שמתה הבת ומבואר בתה"ד שם בהג"ה משום דקודם שנולד הספק מגיע הנדן בודאי להחתן ואף דהש"ך בת"כ והאחרונים השיגו ע"ז וס"ל דגם לאחר שנולד הספק מהני תפיסה בפ"ד מ"מ הרמ"א שהביא התה"ד לא ס"ל הכי ואם כן לענין הריוח דהרויח השליח לא מהני תפיסת המשלח לכן סתם דהריוח של מקבל או נפקד ואפילו אם חייב מפקיד מכבר איזה הלואה מ"מ לא מהני להרמ"א לפימ"ש בקצו"ח סימן ע"ה סק"ה ובמשובב נתיבות שם דספק פרעון קודם הלואה אפילו שניהם טוענים שמא מחויב הלוה לשלם כיון דזה גובה וזה גובה הוי המלוה א"י אם נתחייבתי אבל הלוה הוי א"י א"פ דהמלוה טוען ברי שלא פרעתני עיי"ש ומ"מ אף דאין הכרח מסתירת רמ"א לחלק בין שליח לנפקד ובין שינה או לא שינה מ"מ גוף החילוק אמת דבנפקד או בשליח ששינה כ"ע מודים דזכה הנפקד והשליח.

אח"כ ראיתי במרדכי פרק הגוזל עצים סי' קכ"ד וז"ל תקף ראובן לשמעון וטען שלחתי על ידך מעות בארנקי קשורים וכשחזרתי תבעתי מעותי ואמרת שהלויתם לגוי ותובע אני הריוח והראינו מן השמים ששמעון חייב לראובן לשלם חלקו בריוח שמסתמא לא היה דעתו של שמעון לשלוח יד ולהיות גזלן דלא משוי נפשיה רשיעא עכ"ל הרי ממש כדברי דמשום דלא משוי נפשיה רשיעא צריך ליתן למפקיד חלקו ריוח דתלינן שעסק בהן שמעון על דעת זה לחלוק הריוח ולא משוי נפשיה רשיעא אם התעסק כדי לחלוק בריוח והרי שמעון טען שם לא נדרתי לך ריוח ולא רצה ליתן כלום מ"מ טענתו עושה מחצה ואבי"ה דהשיב שם דאין צריך ליתן כלום משום דס"ל למפטר נפשיה נאמן אף דמע"ר או בדליכא עדים ששלח עמו מעות או די"ל החזרתי נאמן במגו לומר לעצמי הרוחתי ונראה שכן נמי דעת רב האי גאון שמביא שם שכתב וז"ל המפקיד מעות אצל חברו אסור להשתמש בהן ואם עבר ושלח בהן יד אם הרויח בהן נותן לו מחצית שכר והקשה רשב"ם כיון ששלח בהן יד הוי כגזלן ותנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה ואמאי יתן לו מחצית ריוח ותירץ אבי' דריוח שעבר ודאי פטור מליתן רק ריוח משעת התביעה עיי"ש וזה דחוק דהרי רה"ג סתם קאמר דצריך ליתן מחצית ריוח ולא הזכיר כלל מן ריוח שאחר התביעה ולפימ"ש א"ש משום דתלינן ששלח בהן יד ע"ד לחלוק בריוח ואבי' דלא תירץ כן משום דס"ל דנאמן לומר לעצמי לבד הרווחתי אף דמע"ר וכ"כ בחידושי אנשי שם התם דס"ל כהג"א דנאמן בשבועה אף דמע"ר ואם כן רמ"א דס"ל ופסק דבאינו מביא עדים אינו נאמן שלעצמו לבד מתעסק אפילו בשבועה לכן אין לנפקד להחזיק כל הריוח לעצמו ובחוט המשולש טור שני סי' א' הביא דברי מרדכי הללו ודעתו גם כן הכי דנפקד חייב לתת חצי ממה שהרויח.

עוד ראיתי במרדכי שם שכתב אבי"ה דבפקדון מעות צרורים אע"פ שחטא ועבר ע"ד בעה"ב במה שהלווים ברבית לצורך עצמו פטור מליתן למפקיד הריוח ול"ד לנתן מעות לשלוחו לקנות חטים וקנה שעורים דאם הותירו למשלח ואם פחתו פחתו לו משום דהתם מתחלה נעשה שלוחו ושינה בשליחותו הלכך ידו על התחתונה עכ"ל משמע דמשום קנס הוא משא"כ בפקדון דלא עשאו שליח לקנות ובלאה"נ היה מונח המעות עיי"ש וזה כדעת האלשיך דשאני שליח מנפקד ולא מטעמיה דשליח א"י להסתלק מן שליחותיה בכדי דלמה לא והרי מבואר בסדר הגט משליח לאשה דשואלין אותו אם לא ביטל שליחותיה הרי דאם חזר וביטל תו אינו שליח וכ"כ הרמ"א בחו"מ סימן של"ג סוף ס"ה דשליח בחנם יכול לחזור בו אפילו בדבר האבד והובא בנה"מ סימן קפ"ג ס"א ואפשר דאף שליח בשכר דהוי קבלן מהני חזרתו מלהיות שליח ומה דבדבר האבד שוכר עליו או מטען וצריך לשלם מה שגרם לו הפסד הוא רק מכח דסמך עליו ומטעם אם אוביר ולא אעבוד דהוא מתקנה וכן מצאתי בשו"ת בר"א בחאה"ע סימן קכ"ה אות ד' הובא בפ"ת בסה"ג ס"ק מ"ג ואפילו שליח בשכר דוקא אם הקדים לו פרוטה מהשכירות ואפשר כיון שהתחיל לילך בהשליחות תו הוי כקיבל שכר כמ"ש נה"מ בסימן ש"ו וכן נמי בקיבל השליח בשכר המעות שנתן לו המשלח לקנות בהם הוי כמשך השליח כלי שנתנו לו לתקן דכתב הריטב"א דשניהם אין יכולים לחזור והובא בנה"מ סימן של"ג ס"א אך ביו"ד סימן ש"פ סי"ד בחיבורי ערך ש"י הבאתי דמהר"ם ב״ב החדשות סימן ר"י ומרדכי פרק האומנין סי' שנ"ט בשם הר"ם ור"ת בספר הישר סימן תר"ח חולקין על הריטב"א הרי גם שליח קבלן בשכר יכולין המשלח והשליח לחזור אף דמשך הכלי שנתן לו לתקן שו"ר בבית מאיר בסה"ג דהביא פלוגתא בזה אם שליח בחנם יכול לחזור דהא"ז ס"ל דבדבר האבוד אינו יכול לחזור בו עיי"ש ועכ"פ דכל אלה נשמט ממהר"ם אלשיך ועכ"פ הרמ"א דס"ל דיכול לחזור לא א״ש תירוצו של תפ"צ על הרמ"א הנזכר לעיל ויל"ע במ"ש הה"מ פ"ז מהלכות שאלה ופקדון הי"א שאם הפקיד אצלו לזמן ידוע שא"י להכריחו לקבלו תוך הזמן שיכול לומר לו קבלת עליך שמירת זה הזמן הקצוב ומובא בחו"מ סימן רצ"ג ס"א וברשב"א פ"ק דקידושין הקשה דלא גרע מפועל דחוזר בחצי הזמן ואם כן עכ"פ בקבלן למה יוכל לחזור ממה שקיבל עליו אפי' בחנם ונ"ל דהתם בשומר הטעם כדאמר ריא בב"ק דף ע"ט ובב"מ דף צ"ט כשם שתיקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים ואם כן כמו דלקוחות א"י לחזור כך שומר ומיושב בזה קושיות התוספת בב"ק שם דפשיטא דאל"כ מאימתי יתחייב ולפימ"ש א"ש דודאי אחר משיכתו חייב כל שומר כדינו כל זמן שלא. חזר בו אלא דקמ"ל כשם דלקוחות א"י לחזור בהן כן שומרים ומיושב נמי קושית הרשב"א דשאני שומר דתיקנו שאחר משיכה לא יוכל לחזור בו תו"ז שקיבל עליו לשמור אבל פועל דחוזר תו"ז לא תיקנו ונשאר על ד"ת ואם כן ה"נ שליח שקיבל עליו לקנות בעד המשלח נהי דא"י לחזור מהשמירה מ"מ מן הפעולה לקנות יכול לחזור.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה