תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תקפט
שאלה אשה בעת חליה חידשו לה שם ונקראת איזה ימים בשם החדש ומתה בחליה אם לכתוב על המצבה שם החדש. עוד שאל מניין שיש לכתוב שם הנקבר על המצבה.
הנה בספ"ב דשקלים תנן מותר המת בונין לו נפש על קברו ובירושלמי שם אין עושין נפש לצדיקים דבריהם הן זכרונם ופירש הריב"ש בסימן תכ"א דנפש הוא הבנין שעושין על הקבר כדי שיהא כזכר שם הנקבר בבנין ההוא והצדיקים א"צ לזה שמעשיהם הטובים הם זכרונם וק"ע פירש דבריהם שאומרים דבר הלכה משמן הם זכרונם עיי"ש הרי דהמצבה כל עניינו לכתוב עליו שם הנקבר לזכור הנקבר מי הוא ונראה דלפיכך נקרא נפש כי נפש חיה הוא שמו דחיותו משרש נפשו הוא צירוף אותיות שמו עיין מאור ושמש על פסוק נפש חיה זהו פשוטו ויש עוד בזה טעם כמוס אבל אין זה ענין להא דר"פ מו"ק דמציינים הקברות דהתם עושין רק סימן שהוא קבר אבל אין כותבין שם הנקבר.
ואם צריכין לכתוב שם החדש על המצבה יש ללמוד מהא דבגט צריכין לכתוב שם אבי המגרש ואם חידשו לאביו שם בחליו ומת מתוך חליו קי"ל באה"ע סימן קכ"ט סח"י דאין לכתוב שם זה בגט וכתב בגט פשוט שם ס"ק צ"ג דאין לכתוב שם החדש בגט רק אם קרו להחולה בחייו משך שלשים יום בשם החדש הרי דלא חשוב שמו כל שלא הוחזק בחייו שלשים יום ממילא גם במצבה כן הוא אלא אדרבה אם יכתבוהו במצבה אם לא הוחזק שלשים יום נגרע זכרון הנקבר מחמת זה כיון שלא הוחזק יאמרו אחר הוא טמון שם וכמ"ש הר"י הורוויץ הובא בפ"ת סימן קכ"ט סק"נ דאין לכתוב שם זה בגט אפילו אם נכתב על המצבה דהקורא במצבה לא שם לבו ולא ידע מי הוא מאחר שנתעלם השם הזה ולא נודע בחייו וכ"כ באהלי שם כלל חמישי סי"ד אם מת מתוך חליו אזי בגט של בנו ובתו אין מזכירין כלל את שם השינוי אם לא החזיקו אחר כך.