תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תקפח
שאלה בהמה שאחזה דם בשבת סמוך לחשכה מו"ש באופן דאפילו ימתין מלהקיז לה דם ודאי לא תמות אם מותר להקיז לה ע"י גוי בשבת הנה בא"ח סימן של"ב ס"ד איתא אם אחזה דם אם הוא ספק שאם לא יקיזו לה דם תמות מותר לומר לגוי להקיז ע"כ מבואר דאם אין ספק שתמות אסור אך בחיי אדם ובנשמת אדם כלל נ"ט כתב אפי' ודאי לא תמות מותר שהרי לומר לגוי לחלוב ובודאי משום זה לא תמות אלא שיש לה צער כדאיתא בסי' ש"ה ואם כן מ"ש הקזה שהרי יש בחולב איסור מן התורה ואם כן ה"נ אם הבהמה מצטער וצריך להקזה מותר עכ"ל ולי אין ראייתו מוכרחת דבחולב בעידנא דחולב ונעשה האיסור ע"י גוי מצילה מצער ב"ח דהיא דאורייתא והשבות ע"י גוי רק איסור דרבנן מה שאין כן הקזה אדרבה בשעת הקזה מצערה יותר רק אחר כך יקל לה והכי מחלקים ר"ם ושל"ה הובא במג"א סי' תמ"ו סק"ב.
וגוף ההיתר בש"ע כשספק שמא תמות מותר להקיזה ע"י גוי צ"ע דהמרדכי פרק במה בהמה למד זה מפסחים דף י"א דבכור שאחזו דם אפילו הוא מת אין מקיזין לו דם דר"י וחכ"א יקיז ובלבד שלא יטיל בו מום וטעמא דר"י מתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית ליה במקום שאין עושין מום אתי למיעבד במקום שעושין מום ורבנן כ"ש דאם לא שרית ליה כלל אתי למיעבד עיי"ש וצ"ע מנ"ל לדמות דברי חכמים כמ"ש מג"א סימן ש"ה סקי"א ועוד בשלמא בכור דממונו של כהן דישראל ליכא למימר בו דבהול על ממונו דאינו שלו וכהנים חשודים על המומין בבכורות דף ל"ה אבל ישראל לא נחשדו על השבתות כדאיתא בגיטין פרק הנזקין דף נ"ה ועוד בשלמא בבכור דאתי ר"י לחדש גזרה זאת שלא יקיז דשמא אתי למיעבד מום אמרו חכמים אדרבה כ"ש דמחמת גזרה זאת דלא שרית ליה אתי למיעבד מום לכן אין לחכמים לתקן מלתא דאפשר יבא תקלה על ידם ולו שקול ישקל אין לחדש גזרה בחכם בדבר פרטי אבל אמירה לעכו"ם שבות לאו בהקזה לבד אמרו אלא בכל מלאכת שבת וממילא גם זה נכלל ואפ"ת דיש יותר חשש דעל ידי שנחמיר עליו אתי למיעבד בעצמו מ"מ העמידו דבריהם ועיין ביי"ד סי' של"ד ס"ג בהג"ה ונה"ך שם.
ואף דבר"פ מי שהחשיך אמרו מ"ט שרי ליה רבנן למיתב כיסו לנכרי קים להו לרבנן דאין אדם מעמיד עצמו על ממוני אי לא שרית ליה אתי לאתויי ד"א בר"ה וכן בסימן רמ"ד התירו להשכיר מכס לגוי מה"ט י"ל התם קים כהו בודאי דיעבור איסור תורה כיון דפסידא ודאי הוא משא"כ בספק כגון זו שמא תמות.
ובחידושי רע"ק הביא מהר"ן פרק מי שהחשיך דרמב"ן ור"ן שם פליגי על מרדכי זה ואם כן נהי דבמקום פסידא בספק שמא תמות דפסק בש"ע כהמרדכי נסמך להקל אבל הבו דלא להוסיף עוד קולת הנשמת אדם.
וצ"ע עוד אם דוקא בקי ויודע דאחזה דם ורפואתה בטוחה בהקזה דהא ראיית המרדכי מבכור שאחזו דם אינו רק בידוע משא"כ בספק אפשר דל"ל אי לא שרית ליה אתי למיעבר בעצמו כיון דאין ברור לו הצלתה.