תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תקעה
שאלה נפל שרפה ב"מ בהרבה בתים ובעה"ב אחד לא היה שם ובחור אחד שהיה שם באכסניא והיה כליו שם וכשראה שאין מצילים נכנס הוא והציל כלי כסף של בעה"ב ושלו נשרף שלא היה פנאי להציל גם כליו ותבע בעד כליו מבעה"ב כי חשב דודאי בעה"ב ישלם לו דכלי כסף של בעה"ב שוים הרבה יותר ובעה"ב אינו רוצה לשלם לו וגם טוען שאינו מאמינו להבחור כמה הפסיד.
הנה זה מבואר בחו"מ סימן רס"ד ס"ג בהג"ה בשטף הנהר חמורו וחמור חברו והציל חמור חברו ושלו נטבע דאם אין הבעלים שם צריך לשלם לו דמי חמורו שנטבע וכתב הסמ"ע שם סק"ז דמסתמא ניחא לחברו בזה.
והנה בפרק האשה שנפלו דף ע"ט ע"ב תנן המוציא הוצאות על נכסי אשתו נשבע כמה הוציא ויטול וכתבו שם הר"ן ומרדכי דמזה למד ר"ח דכל דהאי ידע והאי לא ידע נשבע האי דידע ונוטל ובלבד שהוציא ברשות והנה הא ברשות לאו דוקא שהבעלים נתנו לו רשות דהא המוציא על נכסי אשתו סתמא תנן אפילו לא נטל רשות מאשתו אלא משום דהוה ברשות חכמים וה"נ הוה ברשות חכמים ליטול על השבת אבדה שכר וכשאין בעה"ב יטול כל הפסדו ועוד הא כתב הסמ"ע בסימן צ"א סקט"ז אהא דאיתא שם דה"ה בכל מילי דהאי ידע והאי לא ידע נשבע האי דידע דהא דבסימן י"ד ס"ה בסרבן שהוציאו עליו הוצאות צריך לברר כמה הוציא ואינו נאמן בשבועה שא"ה דהוציא בע"כ של הסרבן משא"כ הכא דהוציא לטובתו הרי דלאו דוקא אם הרשהו הבעלים להוציא רק כשהוציא לטובתו נוטל בשבועה וגם לפימ"ש הש"ך שם דשאני הכא שהיה ברשות חברו ג"כ בנ"ד כיון דהטעם דניחא לבעלים כמו ברשות חברו דודאי ניחא לו שיטול בשבועה דאל"כ לא יציל ויהא לו היזק יותר דאטו בשופטני שיציל של חברו ויפסיד שלו כשאין לו עדים.
ומה"ט אפילו אם אין הבעלים מאמינין לו אם הפסיד המציל שלו מחמת שהציל של הבעלים מ"מ ע"י שמאמינו שהציל הוא שלו או יש למציל עדים ע"ז נוטל מה שישבע שהפסיד שלו מחמת הצלתו של הבעלים וכ"כ בשע"מ שם סק"ה ולא כמ"ש בשו"ת נ"ש סימן ס"ז דהא דנשבע כמה הוציא ונוטל היינו דוקא כשידוע שהוציא אלא א"י כמה ואפשר גם הנ"ש מודה אם ידוע דהועיל לו אף דאין ידוע אם הוציא כלום.