תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תקע
שאלה נשים הצנועות ונוהגין סלסול בעצמן שלא ליתן על ראשן פאה נכריות אם מותרין בקונסט האר שייטיל העשוי מאיזה צומח בארץ לא משער רק דומה ממש לשער לע"ד אינו סלסול אלא מדינא אסור אף דנחלקו הפוסקים בזה הש"ג בפ' במה אשה ובאר שבע ומג"א בסימן ע"ה ושאילת יעב"ץ ח"א ס"ט ותשובה מאהבה ח"א סמ"ח ועוד אחרונים תמהני שכולם לא הביאו ירושלמי בפ' המדיר דאיתא התם ר"ח בשם ר"י היוצאה בקפלטין שלה אין בה משום ראשה פרוע הדא דתימא בחצר אבל למבוי יש בה משום יוצאה וראשה פרוע ופירש הערוך קפלטין בלשון רומי שער ותלתלים ופאה נכריות והובא בגליון הש"ס בבלי פ' המדיר דף ע"ב ב' הרי דפאה נכריות במבוי אסור משום דת יהודית ומאן ספין לחלוק על הירושלמי בדבר שאינו מוכח ההיתר מש"ס בבלי.
וכיון דאיסור פאה נכריות משום פריצות דמדמין עצמן לנכריות שהולכין בשערן ועושין הישראלות כן ליראות כאלו ראשן פרוע עם שערותן ממש ממילא יש בה משום פריצות ודת יהודית אם לא ניכר שאינן שערות אף דמשום מראית עין ליכא אם כל נשי העיר עושין כן כיון דיודעת מ"מ משום פריצות יש ועוברות על ד"י.
ועוד כיון דפרועות ראש בשערותן ממש הוא איסור דאורייתא כדאיתא בפ' המדיר יש לחוש משום מ"ע משום אורחים דעוברים ושבין אף דבשביעית הקילו ולא חשו למ"ע דאורחים כדאיתא בירושלמי פ"ג דשביעית מ"א והובא במג"א סימן רמ"ד סק"ו הא כתב בתו"ח שם בשביעית משום דזיביל השדה אינו רק איסור דרבנן וגם משום דשביעית הוא כל השנה ויש הפסד ממון מרובה לכן לא חשו לאורחים.
ולפ"ז י"ל הא דפריך בהמדיר שם אהא דתנן דיוצאת וראשן פרועות עוברת על דת יהודית הא דאורייתא היא ואמאי לא קרי לה דת משה ומשני בקלתה ולמה לא משני בפאה נכריות ומשום דעדיין דת משה היא דיש איסור משום מ"ע כיון דעיקר איסורו מדאורייתא אף דחשש מ"ע רק איסור דרבנן מ"מ דת משה היא כמ"ש המ"מ והובא בחמ"ח וב"ש סימן קט"ו סק"ב מדתנן במשנה דמאכילתו דבר שאינו מעושר והרי מעשר בזה"ז רק מדרבנן ומ"מ דת משה היא ובלאה"נ ל"ק למה לא משני בפאה נכריות משום דמשנה תנן וראשן פרוע והרי בפאה נכריות ראשן מכוסית לכן משני בקלתה כיון דנראית שערות ראשן בנקבים שבין הנסרים קראה ראשן פרוע ומה"ט ל"ל דש"ס בבלי חולק על הירושלמי דלא מוקי למתניתין בקפלטין ומשום דאין זה ראשן פרוע ממש כיון דראשן מכוסות ולא נראית שערותן של עצמן וגם משום דזה אסור משום מ"ע והוי דת משה והמשלה לא חשוב לה רק בד"י והירושלמי אומר דבר זה לדין בפני עצמו והיינו דקאמר הירושלמי יש בה משום ראשה פרוע דהיינו דאין זה ראשה פרוע אלא יש בה משום לתא דראשה פרוע משום מ"ע והוי באמת איסור דרבנן כיון דראשה פרוע ממש אסור מדאורייתא או משום פריצות כיון דנראית כראשן פרוע כנכריות.
גם בשו"ת ד"ח ח"ב סנ"ט כתב שבעצי ארזים אוסר פאה נכרית והוא בע"א סימן כ"א וכתב שם דהמורים היתר חדשים מקרוב עתידים ליתן את הדין והד"ח שם אוסר נמי לתת חתיכת משי וכדומה על הפדחת שיהא דומה לשער דזה הוה דת יהודית.
ובר מן דין אותן שכשנשאת וגלחו שערן נמנעו מפאה נכרית ומן האר שייטל הדומה לשער יש בהן איסור מוסיף מצד קבלה דהוה כנדר עיין יו"ד סימן רי"ד ובמג"א סימן תקנ"א סק"ז שכתב במקום שנהגו איסור למעט בכל מו"מ לא מהני התרה כיון דיש פוסקים ס"ל הכי כבר קבלו אבותיהם כדעת ההוא עכ"ל ומדתלי שקבלו אבותיהם לפ"ז בנ"ד אפילו מיד שנשאת אסורה כיון דאבותיה ואמה ואם אמה נהגו בזה איסור יש בה משום אל תטוש תורת אמך.
אח"כ ראיתי בישועת יעקב לאה"ע סכ"א לנכד המחבר בסוף התשובה שכתב לפימ"ש הרא"ש בתשובה והובא בב"י אה"ע סימן קט"ו דדת יהודית שאבדה כתובתה דמלבד האיסור יש בו משום פריצות ואם כן בפאה נכרית כיון שאינו ניכר אם הולכות פרועות ראש פריצותא מיהו הוי דהרי מטעם זה אתה אומר דיוצאת שלא בכתובה אף דמצד האיסור עצמו לא אבדה כתובתה עיי"ש ואם כן ה"ט ממש יש בהאר שייטל אף דאינן מן שערות דמ"מ נראות כשערות ממש ואין ניכר שאינה הולכת פרועת ראש.