אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תקנג

סימן תקנב

שאלה קדרה שנמצא משהו חמץ בתבשיל שבה בפסח אם מותרת בשנה הבאה בפסח הנה בהשיב משה סימן טו"ב בחא"ח נסתפק לענין התבשיל עצמו אם מותר בפסח השני כיון דביטול לא שייך רק בעת נפילה ואז לא נתבטל ישאר באיסורו ולא העלה דבר ברור אמנם בישועות יעקב סי' תמ"ז סק"ט כתב דפשיטא דהתבשיל מותר בפסח של שנה שניה וכ"כ במקו"ח שם סק"ה וכ"כ בשו"ת בית שלמה חא"ח סימן צ"ג וכ"כ בשו"ת רעא"ק בסימן כ"ו דהתבשיל מותר בפסח שנה שניה וכ"כ בגליון הא"ח סי' תמ"ז ס"ד וכתב בשו"ת הנ"ל דאם התבשיל מותר כ"ש הקדרה וכ"כ הבית שלמה דגם הקדרה מותר אבל ראיה לא הביאו רק ממה דקי"ל בסימן תמ"ז דאם לח בלח חמץ נתבטל קוה"פ אין חוזר וניעור בפסח והרי גם ההשיב משה זכר זה אלא דנסתפק שמא כיון דבשעת נפילה בפסח לא נתבטל הוחזק איסורו.

ולפענ"ד י"ל עוד דגריע הקדרה מן התבשיל דבשערי דורא סימן נ"ה כתב במעשה בקדרה בשר רותח אצל האור וניתז חלב על דופן הקדרה של בשר מבחוץ ושאלו לראב"ן והשיב אם יש בקדרה בלא התבשיל ששים נגד החלב הנבלע בה לא נעשית נבלה מידי דהוה אטפת חלב שנפלה על חתיכת בשר שאם יש בחתיכה סמך לבטל הטיפה מותרת ועוד הביא ראיה כי היכא דטומאה בלוע לא מטמאה טהרה בלוע כדאיתא בפרק בהמה המקשה ה"נ לא אסר איסור בלוע היתר בלוע אלא מאי אית לך למימר דלמא פליט הקדרה את החלב לתבשיל כי נמי פלטה ליה מבטל ליה התבשיל בששים והמבוא שערים שם סימן נ"ה סק"ז כתב דבפרק בהמה המקשה לא קאי על שום איסור למימר דאיסור בלוע לא אסר היתר בלוע אלא הראב"ן סברא דנפשיה קאמר ומעצמו הוא מדמה איסור לטומאה ואם תשאל הלא איסור מטומאה לא ילפינן תירץ לזה איתא בסימן נ"ז בהג"ה שכתב שם דדוקא טומאה דילפינן מסוטה כגון ברה"י טמא ולא אמרינן העמד דבר על חזקתו בזה לא ילפינן איסור לומר כמו כן ברה"י אסור אבל שאר טומאה דלא ילפינן מסוטה אלא שהוא תלוי בסברא מבחוץ ילפינן שפיר איסור מטומאה עיי"ש והנה בתחלת תשובת ראב"ן ס"ל דאיסור בלוע אוסר היתר בלוע דהרי אמר אם יש ששים בבלוע אשר בדופן הקדרה נגד החלב לא נעשית נבלה משמע אם לא היה ששים בדופן היה נעשה נבלה והיה צריך בהתבשיל בשר ששים פעמים ששים ולבסוף מסיק דאיסור בלוע אינו אוסר היתר בלוע דלפ"ז אפילו אם לא היה ששים בדופן כגון שנפל החלב על הדופן שלא כנגד התבשיל מ"מ מותר אם יש בתבשיל שבקדרה ששים נגד החלב ובמרדכי פג"ה סימן תרע"ט העתיק רק תחלת דברי הראב"ן ולא הך דאיסור בלוע אינו אוסר היתר בלוע ומשום דלא ברירא לסמוך להקל דשמא לא ילפינן איסור מטומאה או מטעם אחר ועי' תה"ד סימן קפ"ג דהביא נמי דברי הראב"ן שאין איסור בלוע אוסר היתר בלוע וצרפו לטעם אחר שכתב שם שלא להצריך שני פעמים ששים נגד הכף שתחבו ב"פ וכ"פ ביו"ד סי' צ"ד ס"ב וגם בסימן צ"ב ס"ז סמך על זה להתיר בע"ש שלא להצריך ששים פעמים ששים אם נפל החלב על הדופן שלא כנגד הרוטב ועיי"ש ביאור הגר"א שהביא על זה הטעם דאיסור בלוע אינו אוסר היתר בלוע כדאמרינן בטומאה גם האו"ה סימן ל"א הביא טעם זה דאין איסור בלוע אוסר טעם בלוע ועיין אור זרוע הגדול בהלכות פסח סימן רנ"ו שכתב לענין חטה שנמצאת בתרנגולת דהעולם נהגו להחמיר דשמא לא ילפינן לענין עיכול איסור מטומאה הרי דס"ל דמשום חומרא לבד חששו לשמא לא ילפינן איסור מטומאה.

ומעתה אומר אני אם איסור בלוע אינו אוסר היתר בלוע כ"ש דהיתר בלוע אינו מבטל איסור בלוע דהא כיון דאיסור בלוע אינו אוסר היתר בלוע ע"כ חשבינן ליה כמאן דליתא כיון דבלוע ואינו ניכר ה"נ להיפך חשוב ההיתר בלוע כמאן דליתא ועוד כיון דהאיסור כמאן דליתא איך יתבטל. וגם רמב"ן בחידושו לפסחים פכ"ש דף למ"ד ע"א בהא דמקשה הש"ס בקדרות לישהינהו לאח"ז וליעבד בהו שלא במינו כתב דמקשין הא אין מבטלין איסור לכתחלה ותירץ כיון דליתיה לאיסורא בעיניה מבטלין דומיא למאי דאיתא בפ"ק דביצה ה"מ היכא דאיסורא בעיניה אבל הכא מקלי קלי איסורא עכ"ל הרי דמיחשב הבלוע בקדרה כמקלי קלי איסורא וא"כ ל"ל דההיתר כבר ביטל האיסור כיון דשניהן כמאן דליתא ובשלמא אם נתבטל בתבשיל קודם שנבלע והיה בעין י"ל כבר נתבטל ואינו חוזר וניעור אבל כשנתערב בפסח דלא נתבטל ואחר הפסח היה בלוע אינו מתבטל.

ועוד כל ביטול ילפינן מאחר רבים להטות כמו שפרש"י בזבחים דף ע"ב בד"ה ופרכינן והיינו דוקא בדומה להתם דהמיעוט והרוב מתנגדים או לילך אחר המיעוט או אחר הרוב לכן גובר הרוב ומבטל את המיעוט אבל כשאין מתנגדים מהיכי תיתי יבטל אחד את חברו וכיון דאיסור בלוע אינו אוסר היתר בלוע ואין צריך הכרע מנלן שיבטל ההיתר את האיסור וי"ל זה טעם מאן דס"ל כראבי' הובא במהרי"ל שאלה קפ"ו דהיתר בהיתר לא בטיל כיון דאין אחד מתנגד לחברו כיון דשניהם היתר ובתשובת הר"ן סימן נ"ז ונ״ט נדחק בטעם הדבר ואם כן ל"ל כיון דנתבטל הבליעת איסור קודם פסח או בע"פ אחר שש שוב אינו חוזר וניעור דהא כשהיו ההיתר ואיסור בעין בתבשיל בפסח לא נתבטל ואח"כ כבר היו בלועין.

ובפכ"ש דף למ"ד בקדרות בפסח כתבו רש"י ותוספת דטעמא דחמץ בקדרה חשוב משהו שאין רגילין להשתמש הרבה ביחד וא"כ אמאי אמר שמואל שם דמשהי להו לאק"ז ולמה לא יבשל בהו גם בפסח הא כבר נתבטל המשהו חמץ לפני זמנו ושוב אינו חוזר וניעור בפסח ועכצ"ל דלפני זמנו שהיה היתר בהיתר כשהיה בעין בשעת הבישול לא נתבטל ובע"פ אחר זמן איסור חמץ דבטל בששים כבר היה בלוע בקדרה ואין בליעת היתר מבטל בליעת איסור לכן חוזר וניעור בפסח כשיבשל בהקדרה ויצא החמץ שנבלע בו ועיין נוב"ת חיו"ד סימן קפ"ו תירץ למה צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זב"ז אם רוב מן הגמלים מותר אח"כ לטורפן עם פשתן משום דשם חדש לא יחול על המיעוט כשעושה אח"כ חטים אף דהיתר בהיתר לא בטיל ואינו נקרא צמר רחלים עיי"ש.

והב"ח א"ח סי' תנ"א סע"י וסעיף י"ד כתב דבכלי לא שייך ביטול והובא במג"א שם סק"כ וסקנ"א ולא ביארו הטעם ואולי י"ל מטעם שכתבתי והמחצית השקל סק"כ כתב משום דאיתא בסימן צ"ב ביו"ד דמספק"ל בטיפת חלב שנפלה על הכלי אי מפעפע בכל הכלי ובש"ע של הגאון ר"ז שם סעיף ל"ה וע"ו כתב מטעם שנתבאר ביו"ד סימן צ"ט ועכ"פ חזינן דבכלי לא שייך ביטול אם כן כשנתערב משהו חמץ בתבשיל בפסח דאוסר במשהו ל"ל דאחה"פ נתבטל המשהו בהכלי וכיון שלא נתבטל אסור לבשל באותו כלי בשנה שניה בפסח דתצא המשהו חמץ ויאסר התבשיל דקי"ל משהו ונטל"פ אסור בפסח כדאיתא בא"ח סימן תמ"ז סע"י ותמהנו על הגאונים רע"ק וב"ש שלא העירו מזה כלום שו"ר בהגהות רב"פ ז"ל בסימן תנ"א סק"כ אהא שכתב המג"א בכלי לא שייך ביטול דלפ"ז י"ל דאף למ"ד דבטעם לא אמרינן דחוזר וניעור אחר שנתבטל קודם הפסח מ"מ יש להחמיר בכלים דיכול להיות שלא נכנס הבליעה בחמץ שבדופן הכלי עד כדי שיעור ביטול ונשאר כך עד אחר פסח בלי ביטול כלל עכ"ל.

ולשון הב"ח בסימן תנ"א סע"י דטעם חמץ הנבלע בבשר ע"י מליחה קודם הפסח נתבטל בששים ואינו חוזר וניעור אבל טעם חמץ הנבלע בכלי אינו בטל בששים וצריך הגעלה והכי נקטינן עכ"ל משמע דאף בששים אינו בטל בכלי אפילו ידוע שיש ששים וכן בסעיף י"ד כתב אינו בטל בששים בכלי ולשון המג"א סק"כ אע"ג דהבשר עצמו שרי היינו דאפילו את"ל שהיה בו חמץ בטל בששים אבל בכלי לא שייך ביטול משמע דלא שייך אפילו יש בבליעת היתר ששים ולא כהמחצית השקל ותניא דהראו מקום לסי' צ"ב ס"ה וסימן צ"ט דבסימן צ"ב שאני דשמא הטפה לא נתפשט בכל דופן הקדרה משא"כ אם היה נודע דנתפשט ויש ששים נגד הטפה י"ל דבטל הטפה בששים וכן הא דסימן צ"ט דלא משערין במה שבלע הקדרה כמבואר שם ובפג"ה דף צ"ח דאטו דהיתרא בלע ואיסורא לא בלע ובאמת התם י"ל דאם היה ששים בבליעת היתר או בצירוף עם מה שבתוכו מועיל לבטל משום דבשעת בישול מקושר הבליעה עם מה שבתוך הקדרה והוי ככולו תוך הקדרה כמ"ש תה"ד בסי' קפ"ג.

ועיין בכנפי יונה בסימן צ"ט הביא דברי רמב"ם שבפט"ו ממאכלות אסורות הכ"ד שכתב משערים בכל מה שיש בקדרה ובמה שבלע הקדרה מאחר שנפל בו האיסור לפי האומדן דעת והקשה הכנפ"י אם אותו הבלע מצטרף לבטל למה לא נשער גם כן בליעת הקדרה של קודם נפילת האיסור מאותו תבשיל או תבשיל אחר הקדום שנתבשל בו ותירץ דס"ל דאין זה מצטרף דאין זה אחד עם מה שלפנים בקדרה אלא דאותו הבלוע שבלע אח"כ אנו מחזיקים שבלע מן ההיתר והאיסור בשוה עיי"ש ולפ"ז גם כן אין ראיה משם דמ"מ י"ל עדיין בליעת איסור שבדופן מתבטל בבליעת היתר שבדופן ולפימ"ש לעיל הטעם פשוט דבליעה אינו מבטל כמו דטומאה בלועה אינו מטמא טהרה בלועה ה"נ איסור בלוע אינו אוסר היתר בלוע וה"נ אין היתר בלוע מבטל איסור בלוע וס"ל לרמב"ם דלא היה כח בהיתר בלוע מכבר לבטל איסור שבקדרה עכשיו דשמא מדמין איסור לטומאה וא"א להקל ורק להחמיר אמרינן דאיסור בלוע מכבר אוסר מה שנתבשל אח"כ באותו כלי או אפילו דומה איסור לטומאה מ"מ כשנתבשל עכשיו אפשר מוציא הבליעה עכשיו ואוסר אבל להתיר לומר שנצטרף היתר הבלוע מכבר להאיסור שנתבשל עכשיו א"א דשמא אין בישול זה פועל כל כך וצ"ע דהרי הגעלה מועיל להפליט מה שבדופן הכלי וזה קשה גם על הכנפ"י וי"ל לפימ"ש הסמ"ק שהובא בב"י יו"ד סימן צ"ד והגש"ד שהובא בטו"ז שם סק"ג.

ונראה דגם כונת התוספת בפג"ה דף צ"ז ע"ב בד"ה איכא דאמרי בקדרה עצמה דבזה פליגי התרי לישנא דלישנא בתרא ס"ל דאין בלוע שבקדרה מכבר מצטרף לבטל מה שנבלע בה אח"כ איסור ומטעם שכתבתי ועיי"ש ונקטינן לחומרא כלישנא בתרא כמ"ש הפוסקים דאין מצרפין לבטל רק מה שבלעה הקדרה אחר שנפל בה האיסור דבליעה זה עדיין לא נפסק ומקושר עם מה שבעין בתוך הקדרה.

וברוקח סימן רל"א קדרה שנתבשל בה משהו חמץ בפסח מאחר שהקדרה נאסרה לא יבשלו לאחה"פ מינו עד שיבשלו בו מקודם ג' תבשילין אינו מינו כדאמרינן בירושלמי פרק ואלו עוברין ר' ירמיה ור"ש בר רב יצחק אמר רב קדרה שבישל בה רותח אל יבשל בה מאותו המין לאחה"פ עד אחר ג' תבשילין מא"מ דמין מעורר מינו אבל א"מ מבטל הבליעה של חמץ ולא הגעלה דכלי חרס ל"מ הגעלה את"ד והובא בפר"ח סימן תמ"ז בסד"ה ואכתי וכתב דלא קי"ל הכי דרב לטעמיה דס"ל כר"י דחמץ לאח"ז בלאו ומיירי הירושלמי אפילו נתבשל בו לפני הפסח דאין טעם לחלק בין לר"י בין לדידן דקי"ל כר"ש בין נבלע קוה״פ בין בפסח וגם בח"י סימן תמ"ז השיג כן על הרוקח סק"ד ונראה מ"ש הירושלמי שבישל בה רותח לאפוקי אם נכבש בה חמץ צונן מעל״ע אף דכבוש נמי כמבושל דע"י מעל"ע מתבשל מ"מ סגי גם בכ"ח הגעלה או עירוי ג"י כדאיתא בסימן תנ"א סכ"א.

וזה ראיה למ"ש הטו"ז שם סקכ"ב דאפילו נכבש מעל"ע דכבוש כמבושל מ"מ מותר בהגעלה או בעירוי ג"י ומ"ש הרוקח דמיירי שנתבשל בה בפסח דאם נתבשל קוה"פ דהיתרא בלע מותר לבשל אחה"פ גם מינן ה"ט כיון דלפני הפסח אפ"ת דחמץ נקרא איסורא בלע דשמו עליו כדעת כ"פ מ"מ הרי נתבטל החמץ בהתבשיל היתר דלפני הפסח אפילו לאחר שש ע"פ בטל בששים ושוב אינו חוזר וניעור אפי' לר"י דהא כתבו התוספת בפכ"ש דף למ"ד בד"ה לשהינהו דטעמא דחמץ בקדרה אינו רק משהו דמסתמא אין מבשלין בה הרבה חמץ אך קשה כיון דהירושלמי לא ס"ל אליבא דרב דקדרות ישברו דגזרינן א"מ אטו מינו כדאמר בבבלי דף למ"ד ע"א אם כן נהי דס"ל דחמץ לאח"ז בלאו היינו החמץ עצמו אבל הקדרה שבישל בה משהו חמץ ויש ששים יתבטל החמץ לאחר הפסח בדופן הקדרה ועכצ"ל דבלוע בדופן הקדרה אינו בטל וקודם שנבלע הרי בשעת בישול בפסח אסור במשהו.

ולפ"ז י"ל דעת הרוקח מקושית הפר"ח והח"י והרי גם הרוקח פסק בסימן רנ"ט דלאחר הפסח קי"ל כרבא דאתערובות לא קניס ר"ש וא"כ לכאורה סותר א"ע אך לפימ"ש י"ל משום דאפילו נתערב בפסח במינו או א"מ ואז אוסר במשהו מ"מ לאחה"פ מיד ממילא בטל כיון דכבר מעורב אבל קדרה שבלעה משהו חמץ בפסח דאז אוסר במשהו ואח"כ מובלע בקדרה וכשבא אחה"פ עדיין מובלע בקדרה ואין ביטול בכלי וחמץ עצמו אסור גם אחר הפסח לכן אסור לבשל בה מינו אחר פסח דאין מבטלין איסור לכתחלה אפילו בליעה ואינו ניכר כיון דבשעה שנבלע היה איסור והיה ניכר וכן משמע בחידושי רמב"ן פכ"ש דף למ"ד דהיכא דהיתרא בלע מותר לבטלו אח"כ כיון דאינו ניכר אבל אם איסורא בלע אסור לבטלו והא דמתיר הירושלמי לבשל בו ג"פ א"מ ה"ט דעי"ז מפיג טעם החמץ וכשורפו ומלבנו דמותר וכמ"ש הר"ן בפרק אין מעמידין בד"ה איבעיא להו מהו לתת לתוכן שכר שהכשיר המים של מלוי ועירוי לית בו משום אין מבטלין איסור לכתחלה שמפיגין היין הנבלע בתוך הכלי ומבטלין טעמו ולא שמערבין אותו עם ההיתר אלא הן כאלו שורפין אותו במקומו עיי"ש עוד.

וזה שכתב הרוקח בסימן תפ"ח קדרות שנאסרו בפסח אסור לבשל בהן אחר הפסח במינו דאמרי' אין מבטלין איסור לכתחלה איסור הניכר עכ"ל דהיינו איסור הניכר קודם שנבלע לכן דוקא אם נאסרו בפסח ודוקא אסור לבשל בהן מינו אחה"פ דמינו אינו מפיג הטעם אדרבה מעורר אותו כדאמר בירושלמי וצריך לבוא משום ביטול דקי"ל מין במינו בטל לכן אסור לכתחלה דאין מבטלין איסור לכתחלה וכשיצא הבליעה לתוך התבשיל הרי מבטל איסור לכתחלה והנה רמב"ן הנ"ל כתב כיון דליתה לאיסורא בעיניה מבטלין דמיא למאי דאמרינן בפ"ק דביצה ה"מ דאיתא לאיסורא בעיניה אבל הכא מיקלא קלי איסורא ומיהו מסתברא דה"מ בזמן דכי אישתמיש בהו לאו באיסורא משתמש בהו וכיון דמעיקרא היתרא הוי ובסוף היתרא הוי לאו מבטל איסור לכתחלה הוי עכ"ל ומלשון דהני מילי משמע דלא חזר בו רק קאי עמ"ש כיון דליתא לאיסורא בעיניה מבטלין דדמיא למאי דאמרינן בפ"ק דביצה ה"מ דאיתא לאיסורא בעיניה אבל הכא מיקלא קלי ואם כן הא התם עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור היו אסורין משום מוקצה ואפשר לומר דכי נפלו מן הדקל לתנור לא אישתמש בהו רק מעצמן נפלו ועכשיו דמרבה עליהם עצים מוכנים להשתמש בהו מיקלא קלי איסורא או אפשר הכי מדמה כמו דבעצים אף דתחלה היה איסור בעין מ"מ לבסוף מקלי קלי ה"נ כיון דהיתרא היה מעיקרא ועכשיו כשיפלוט הבליעה לתוך התבשיל מיד בטל ולעולם ליכא איסורא בעיניה לכן מותר לבטל משא"כ אם מתחלה היה האיסור ניכר ועכשיו לא מיקלי איסורא כשיפלוט לתוך התבשיל ויהא איך שיהא מ"מ דעת הרוקח עולה יפה.

והפוסקים שלא הזכירו מזה דמשמע דלא ס"ל הכי כמ"ש פר"ח וח"י נראה משום דס"ל כראב"ן וסיעתוה שבמג"א סימן תנ"א סק"א דבלוע בכלי לא נראה ולא מצוי ולא עבר על ב"י ולא קניס ר"ש לאסור אחה"פ אם כן הבלוע חמץ עצמו מותר אחה"פ לר"ש וליכא בזה משום אין מבטלין איסור לכתחלה ולפ"ז אם נתבשל חמץ ישראל בקדרה תוך הפסח דכבר עבר הישראל בב"י כשהיה בעין י"ל דמודו הפוסקים לרוקח רק אם היה רק משהו ואחה"פ הוא גם כן נטל"פ ס"ל לתוספת בכ"ש דף למ"ד דלית בזה משום אין מבטלין ומצאתי בא"א להפרמ"ג בסי' תנ"א סק"א שכתב גם כן אם בישל דייסא בקדרה בפסח והיה כזית חמץ אסורה הקדרה עכ"פ יום אחה"פ עיי"ש ומ"ש הפרמ"ג בא"א סימן תמ״ז סק"א דכלי הבלוע מיי"ש ל"מ שאב"י וודאי צריך שבירה אחה"פ או הגעלה באפר לא הבנתי איך כתבו לודאי והרי מג"א בסימן תנ"א סק"א כתב דראב"ן וסייעתיה ס"ל דהבלוע בכלי אינו עובר בבל יראה ובל ימצא ואם כן לא קניס ר"ש לאחה"פ ומותר הבלוע עצמו לאחה"פ והרי פסק הש"ע דכלים הבלועים מחמץ מותר להשהותן ומותרים לאחה"פ ולא חילק מאיזה חמץ בלוע אך אם נבלע בו יי"ש של ישראל בפסח דגם אחר פסח נטל"ש ובלוע הרבה חמץ וקודם שנבלע עבר עליו הישראל בב"י וב"י בזה יש מקום לדברי הפרמ"ג ועיין מקו"ח סימן תמ"ז ביאורים סק"ב וסק"א.

תבנא לדינא דכלי שנבלע בו בפסח משהו חמץ וכ"ש יותר דאסורה הכלי לפסח שנה שאחריו ויש חילוק מן התבשיל עצמו אפ"ת דמותר לפסח שאחריו ומצאתי און לי מהמקו"ח סי' תנ"א בחידושים סק"ג שכתב וה"ה אם נתחמץ בפסח תבשיל מצניעין עד לאחר הפסח אבל אסורים לפסח של שנה הבאה עכ"ל וקאי על הכלים שכתב בש"ע דמותר להשהותן לאחה"פ דל"ל דקאי גם על התבשיל דהא קי"ל דצריך לשורפה בפסח כדאיתא בהג"ה סימן תמ"ז סעיף א' והרי המקו"ח עצמו כתב בסימן תמ"ז בביאורים סק"ה דהתבשיל מותר בפסח של שנה הבאה ואף דכתב הטעם כיון שנתבטל קודם פסח שוב אינו חוזר וניעור הרי אף דנתבשל בפסח נתבטל אחר הפסח כיון דבתערובות לא קניס ר"ש לאחה"פ וכמ"ש הר"א שהביא המקו"ח שם ואם כן נתבטל קודם פסח הבאה אע"כ דמחלק בין התבשיל להכלים ועכ"פ מבואר דהכלים שנתבשל בהם חמץ בפסח אסורים לפסח של שנה הבאה וגם זה היה בהעלם עין מן הבית שלמה דהא לא חילק המקו"ח בין נתחמץ התבשיל במשהו או בהרבה ואדרבה סתמא במשהו דהא אין רגילין לבשל הרבה חמץ כמ"ש רש"י ותוספת הנ"ל:

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה