תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תקנא
שאלה אם יכולין להוציא מן היורשים בכתב תנאים כי אפשר מחמת שלא רצה להתקוטט לא תבע לב"ד ועכ"פ אם מחויבין לשלם לצאת יד"ש עכ"ל.
תשובה מה שלא תבע אינו מגרע החיוב כמבואר בכתובות דף ק"ד דרק בכתובה ולא תבעה כ"ה שנים אמרינן דמחלה עפ"י אופנים המבוארים שם אבל בשאר חוב לא הוי מחילה ואפילו היה בלבו למחול הוי דברים שבלב ולא הוי דברים ויעיין באה"ע סימן ק"א ובחו"מ סימן צ"ח ובקצו"ח סי' י"ב ואין חילוק בין הוא בין יורשיו לענין זה.
אד סתם שאלתו ולא ביאר באיזה תנאים מיירי כי יש מקומות שכופלין התנאים ועושין תנאים ראשונים וגם תנאים אחרונים סמוך לחופה כדאיתא בסמ"ע סי' רמ"ה דת"ר לא מועיל הקנין דהוי קנין אתן.
ולפי מה שנהגו גבן עכשיו לכתוב דפלוני התחייב את עצמו ליתן נדן כך וכך ולבסוף התנאים נכתב וקנינא מפו"פ לדעת הב"ש בסי' נ"א סק"ח מועיל החיוב בקנין וכ"כ החת"ס בחאה"ע סי' קל"ה.
אבל בשו"ת ברית אברהם חחו"מ סימן כ"ט אות י"ב חולק על זה וטעמו כיון דהתנאים מתחילין ראשית דבר ישא פב"ב פלונית בת פלוני וכו' וקנינא קאי על הכל והוי הק"ס גם כן על הנשואין שישאו בניהם זה לזו ועל זה בודאי לא מהני הקנין דהוי קנין דברים גם אינו ביד האב ועיין ב"ש סימן נ"א סק"ג בזה וממילא הה"ד דלא מהני הקנין על חיוב גופו בנדוניא דהוא קנין אחד על הכל רק הקנס חייב משום בושת ובאמת א"צ קנין כדעת הש"ך והקנין רק לאמת הדברים כמ"ש הב"ש ואף לפ"ד הש"ך סימן סמ"ך סקכ"ו דס"ל דמתחייב בשטר א"צ קנין ואם בן י"ל דחיוב הנדן מהני בשטר כיון דנכתב בלשון התחייב א"ע ואינו ענין לקנין אחד דבטל הכל משום דהוי כולל בדיבור אחד וקנינא כמ"ש הפוסקים בסוגיא דקידושין שאין מסורין לביאה יעש"ה בהרא"ש אך כתב הש"ך סימן מ"ם סק"ד דבמתנה ש"ח ל"מ שטר רק קנין משום דאינו חיוב מוחלט רק אם יאבד ואם כן בנ"ד בנדוניא דהוא לכשנשאו לא מועיל החיוב בשטר בלא קנין אם כן וקנינא קאי על הכל ול"מ כלום מחמת דקאי ג"כ אהא שישאו זא"ז ואין להוציא מיד היורשים.
ובראנ"ח כתב כל שלא הקדים הקנין על גוף החיוב עד אחר שכתב שבאם לא יקיים יתן קנס אעפ"י שבסוף השטר כתוב קנינא מיניה על כל הא דכתוב ומפורש לעיל אמרינן דלשון על כל הא היינו כשלא יקיים יתן הקנס ולשון קנינא מיניה על כל הא ולשון כ"ז נעשה בק"ג המה שפה אחת ודברים אחדים והובא בנט״ש סימן מ"א והאריך בזה.
וגם בשו"ת בית שלמה חאה"ע סימן ס"ד הביא דברי בר"א ודברי נט"ש וראנ"ח כיון שכתוב אחר החיוב נדן חנ"ק מצד העובר ואח"כ כתוב וקנינא לא קאי הקנין רק על הקנס ולא על ההתחייבות הנדן ועיי"ש ג"כ בסי' ס"ה שהקנס אינו רק קודם הנשואין ע"כ לאחר הנשואין כבר פקע החיוב מכל וכל.
וכיון דיש בזה דעות אם בא להוציא מכח כתב התנאים א"י להוציא לא מהמתחייב ולא מהיורשים דהם חשובים מוחזקים אפילו העזבון אינו ממש תחת ידם כדמוכח מהריב"ש סימן ק"ס דכתב בספ"ד אפילו תפס צריך להחזיר משום דס"ל כרמב"ן דתפיסה ל"מ בספ"ד ואם כן נהי דאנן ס"ל דמהני תפיסה מ"מ בלא תפיסה כ"ע מודו.
וגם לציד"ש א"צ דכל קי"ל דאין להוציא מהמוחזק פטור גם מלציד"ש כמ"ש כנה"ג ושבו"י הובאו בפ"ת לחו"מ ס"ס כ"ה.
ומ"ש דמשום נדר יש לחייבו כמ"ש ב"ש בסי' כ"א סקי"א בשם מהרי"ל ובחת"ס חחו"מ סי' קי"ד דיש שעבוד נכסי בנדר הנה"מ סי' ר"צ סט"ו כתב דפטורין היורשים וליכא שעבוד נכסי ויכולים היורשים לומר קי"ל.
ומ"ש דמצוה על היתומים לקיים דברי אביהם כמ"ש תוספת בכתובות דף פ"ו בד"ה פריעת יעיין בנה"מ סימן רנ"ב סק"ג דליכא בנדר שום מצוה על היתומים איברא דבשו"ת רמ״א שאלה מ"ח בשאלה ג' כתב אם היה חל הנדר על אביהם צריכים היתומים לקיים משום דמצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם דלא גרע משאר חוב דמצוה לפרוע כדאיתא בכתובות דף צ"א אלא דאין כופין על זה וגם רעק"א ז"ל בס"ס ס"ח אישתמיטתיה דברי הרמ"א אלו ומ"מ כיון דאין זה בכח שטר התנאים י"ל שמא פרע אביהם דלא עדיף ממע"פ.