אור ברסלב

תשורת שי מהדורא קמא· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תקנ

סימן תקמט

שאלה מת לו מת ב"מ וכשהוציאו לקוברו שלח הקרוב אחד לראות כשנסתם הגולל אם עוד יום או לילה והקרוב בביתו חלץ מנעליו בעוד יום ואח"כ בא השליח ואמר דמסופק אם כבר היה לילה או ביה"ש ודעת בה"י הובא בבאה"ט סי' שע"ה דאם נסתם ביה"ש מונה ימי אבלות ממחרת ובזכל"א מביא פוסקים דס"ל דמונה מהיום דספק אבלות להקל ואפשר גם לדדהו מ"מ הכא יש עוד ספק שמא לילה ממש היה והוי ס"ס שמא לילה ואת"ל ביה"ש גם כן כל ביה"ש ספק לילה אלא דאפשר דהוי ס"ס משם אחד שמא היה לילה ועוד דהוה ספק חסרון ידיעה דלא מיחשב ספק.

תשובה בגוף הפלוגתא דבית הלל עם הפוסקים שהביא זכל"א נראה עיקר כהבה"י דהא בפ' בכל מערבין דף ל"ו דאם אמר ככר זה היום חול ולמחר קודש וערבו לו בזה עירובו עירוב ואם אמר ככר זה היום קודש ולמחר חול וערבו בו אין עירובו עירוב והטעם אמר שם דרישא היום חול ולמחר קודש מספיקא לא נחתה ליה קדושה ובסיפא היום קודש ולמחר חול מספיקא לא פקעה קדושתה מיניה ופרש"י היום חול ולמחר קודש וביה"ש דקניית עירוב ספיקא היא ומספיקא לא תפקיא ממלתא קמייתא וכן סיפא והרי עירוב מדרבנן ומ"מ בסיפא לא הוי עירוב וגם לענין קדושת הככר אמרינן מספיקא לא נפקע ממלתא קמייתא והמג"א סי' שמ"ב כתב צ"ע אם במו"ש ביה"ש נמי לא גזרו על שבות דשאני אפוקי יומא מעיולי יומא דמספיקא לא פקעא קדושה כמ"ש ס"ס שפ"ו וער"ס תקס"ב ושם הביא מהב"י שכתב מהג"מ דאע"ג לענין שאר תענית חוץ ט"ב מותר ביה"ש לאכול מ"מ באפוקי יומא אסור משום דמספיקא מוקמונין במלתא קמייתא א"כ ה"נ בסוף האבלות י"ל כיון דעד עתה תיה עליו חובת שבעה לא נפקע עדיין אף דהאבלות רק מדרבנן כמו לענין שבות ותענית דרבנן ואף דספק אבלות פטור מ"מ כשיש חזקה חייב כדאיתא ביו"ד סימן שצ"ז לענין ספק אימת מת קרובו אם כבר עבר שלשים ובחזקת איסור העלה הש"ך בכללי ס"ס סק"כ דגם ספק איסור דרבנן אסור איברא דבתורת השלמים בכללי ס"ס חולק על הש"ך וס"ל דבדרבנן גם בחזקת איסור יש להקל בספקו עיי"ש וגם בשו"ת בש"ר פסק כן בסימן שפ"ה לענין אבלות וצ"ע הא דביו"ד סימן שצ"ז פלפלו טו"ז ונה"ך אם מסופק אם עבר שלשים ואם מעמידין אותו בחזקת חי עד עכשיו ומת תוך שלשים והרי בש"ר מתיר אפילו יש חזקה לענין אבלות.

אמנם כאן נוסף עוד ספק שמא נקבר אחר ביה"ש ומ"ש דהוה ס"ס משם אחד הנה בזה נחלקו שני גדולים בסוף שו"ת דרכי נועם בהקונטרס דשם בדף כ"א כתב גדול אחד אם ספק אם נולד מבע"י או ביה"ש הוי ס"ס דשמא ביה"ש גם כן יום ואם הספק לענין שבת סמכינן על הס"ס אך שם דף ל"א ע"ב חולק עליו בעל דרכי נעם וכתב דהוה ס"ס משם אחד וברדב"ז ח"א סימן רפ"ב כתב לענין ספק אם נולד קודם סוף השקיעה או אחר סוף השקיעה וקודם שנראו ג' כוכבים דלכאורה נראה שנימול ליום ששי דהוא יום שמיני מששי שנולד בו דס"ס הוא שמא קודם סוף השקיעה יום ממש הוא ואת"ל אחר סוף השקיעה וביה"ש הוא שמא ביה"ש עצמו כילו מן היום אבל כד מעיינת תשכח דביה"ש שלש ספקות יש בו כמ"ש רש"י ור"ן ספק כולו מן היום ונ"מ למו"ש ספק כולו מן הלילה ונ"מ לערב שבת ספק יש בו מן היום ומן הלילה ונ"מ לזב שראה ביה"ש הרי דביה"ש יש בו שני צדדין לומר שהוא לילה או כולו מן הלילה או שיש בו מן היום ומן הלילה הלכך אפי' יהא לנו ספק אחד שהמעשה היה קודם ביה"ש יהיו הדברים שקולים וכיצד הם הצדדין ספק היה ביה"ש ספק ביום ואת"ל ביה"ש ספק הוא מן היום נאמר לו אנחנו זה הספק האחרון אינו שקול שיש בי שני צדדין להחמיר ספק כולו מן הלילה ואת"ל אין כולו מן הלילה ספק יש בו משניהם ולפיכך ידחה לעשירי עכ"ל ואם כי דבריו קשיין להולמן דכמו שיש שני צדדין בביה"ש לומר שהוא לילה משום דאפשר יש בו מן היום ומן הלילה ה"נ יש בו שני צדדין לומר שמא כולו יום ושמא נולד באותו מקצת שהוא יום ונראה דס"ל לרדב"ז דאם ביה"ש מקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה אזי שמא היה הלידה ברגע שמתחלק היום והלילה והיה מקצת הלידה ביום וקצתו בלילה ואז אין לחשוב יום השמיני רק מסוף הלידה דנגמר בו הלידה בלילה ועדיין צ"ע או אפשר דאם נימא דבין השמשות קצתו יום וקצתו לילה היינו דכל ביה"ש מעורב ואינו יום גמור ולא לילה גמורה לכן אף דמקצת יום ככולו ה"ד יום גמור לבדו ולא מעורב.

עכ"פ חזינן דלא חייש הרדב"ז לומר דלא הוה ס"ס כיון דהוא משם אחד גם משמע דלא חש לומר דהוי ספק חסרון ידיעה דמשמע אפילו בא הספק מחמת שלא ידע להבחין בין יום ולילה אפי' השגיח שפיר וכן משמע מהתשובות שבדרכי נעם הנ"ל ובתו"ש ריש סימן רס"א כתב וז"ל אם נסתפק אם הוא ביה"ש אסור ב"ח ודייק כן מלשון רש"י והיינו דלא נימא דשרי מטעם דהוה ס"ס ספק יום ספק ביה"ש ואת"ל ביה"ש אכתי איכא ספק דשמא הוה ביה"ש יום קמ"ל דלא וטעמו של דבר נראה משום דהוה ספק דחסרון ידיעה דלא מיקרי ספק אבל ביה"ש ממש הוה ספיקא ממש כיון דהספק הוא לכל העולם ועיין באה"ע ס"ק קנ"ה בב"ש עכ"ל הנה התו"ש לא חש משום דהוה ס"ס משם אחד.

ונראה דטעמייהו דהנהו דלא חיישו שהוא ס"ס משם אחד אף דזה נלמד ממ"ש התוספת בפ"ק דכתובות דף טי"ת דל"ל ס"ס שמא זינתה כשהוא קטנה ופיתוי קטנה אונס ואאת"ל זינתה כשהיא גדולה שמא באונס ונמשכו אחר התוספת הפוסקים די"ל דוקא התם דשתי הספקות רק במקרה שאירע לאשה זאת משא"כ היכא דספק אחר בדין וספק אחד במקרה כמו ספק אם הוא קודם ביה"ש דזה רק במקרה בענין זה וספק אם ביה"ש יום או לילה דזה ספ"ד לכל העולם לעולם ונ"מ לשאר דברים תמיד זהו לא חשיב שם אחד וכיון דכבר צווחו האחרונים למה לא יחשב לס"ס אף דהוא משם אחד כמ"ש בתוה"ש ובכו"פ אם כן אין לנו להוסיף על חידוש שחדשו התוספת ואפשר זה טעמו של פסקים וכתבים לבעל תה"ד בסימן קל דכתב דאם ילדה העז אחר שחלבה זכר ונקבה ל"ה ס"ס משם אחד ולא ביאר טעמו ולפימ"ש י"ל משום דשמא חלב פוטר ספיקא דדינא ושמא ילדה הנקבה תחלה ספק במקרה בנולדים הללו לבד.

ומה דלא חיישו דהוה ס"ס מחסרון ידיעה או דס"ל כהמ"ב שהביא הש"ך ביו"ד סימן כ"ג סקט"ו דס"ס מהני אף דהוה מחסרון ידיעה והסכים עמו הש"ך בהפס"מ.

או משום דנולד הספק אם יום עדיין ואם הוא ביה"ש לאדם זה דלא ידע להבחין ואם ישאל לבקי היה יכול להבחין אבל אחר כך שכבר נולד לא יוכל לדעת שום אדם והוה כמלאה אשה כתם ולא ידעה להבחין אם הוא טמא רק היתה יכולה לחקור אצל חכם המכיר ואח"כ נאבד העד דבכה"ג הוי שפיר ספק גמור כמ"ש לבושי שרד בפתיחה להלכות טרפות סמ"ד.

ולפ"ז ליכא פלוגתא בין רש"י וב"ח ותו"ש לבין רדב"ז והגדולים שבדרכי נעם דרדב״ז והנהו גדולים דמיירי אם למולו בשבת או בששי או ביום א' דעכשיו א"א לשום בקי לדעת מתי נולד דהזמן הלך והוה כנאבד העד אבל רש"י וב"ח ותו"ש דמיירי דעומד עכשיו ומסופק אם הוא ביה"ש או יום אם מותר לעשות עכשיו מלאכה והוא א"י להבחין הוה ספק חסרון ידיעה אצלו דאם הוא אינו מכיר אחר יכול להכיר.

וא"כ ה"נ עכשיו דמסופק אימת נסתם הגולל ומתי כלתה ימי השבעה תו א"א לשום בקי לדעת שפיר הוה ספק ועושין ס"ס שמא כבר היה לילה ואת"ל שהיה ביה"ש מ"מ שמא לילה היה דביה"ש עצמו ספק לילה וגם לרדב"ז הוי שפיר ס"ס ואדרבה עדיף מס"ס דההוא אמר בספק נולד קודם ביה"ש דאזי אותו ספק דביה"ש לא הוי ספק השקול ד"ש שני צדדים לומר דהיה לילה דשמא כולו לילה ושמא מקצתו לילה ואז נגמר הלידה אבל כאן אדרבה אם נאמר דמקצת ביה"ש לילה ואז נגמר סתימת הגולל הרי לא חל האבלות עד הלילה.

וגוף דברי רדב"ז דאם ספק אחד אינו שקול לא מצרף לעשותו ס"ס אינו ברור די"ל כיון דספק אחד כפלגא ופלגא אף דספק שני אינו שקול מ"מ הוי כרוב וכע"ש הפנ"י בפ"ק דכתובות דף טי"ת ובמה"ב שם בד"ה ואב"א סימן כ"ח ובשו"ת נט"ש סט"ז החזיק בסברא זו ובאס"ז פ"ק דכתובות דף טי"ת כתב דגם התוספת שם לא אמרו כיון דחד ספק אינו שקול ל״ה ס"ס אלא התם דספק תחתיו וספק רצון אינם ענין אחד ואינם מחד טעמא וכל אחד עומד בפ"ע וכיון שכן רובא דרצון נגד מיעוט האונס לבדו וכמאן דליתא המיעוט כיון דאין לצרף עמו שמא לאו תחתיו דהוא ענין בפ"ע משא"כ הא דאמרינן סמוך מיעוט דמפילות למחצה נקבות וה"ל זכרים מיעוטא דתרווייהו מרעים כח הזכרים מחד טעמא והובא בשו"ת בית שלמה ח"ב בסימן טו"ב ואם כן ה"נ ספק ביה"ש אף דאינו רק חד צד נגד שני צדדים לומר דיום הוא מצטרף עם הספק דנולד קודם ביה"ש והוי שפיר רוב כמו מחצה נקבות ומיעוט מפילות.

ואפשר ליישב דברי הרדב"ז דספק יום או ביה"ש הוי ספק חסרון ידיעה אלא בס"ס מהני כמ"ש המ"ב והש"ך ביו"ד סימן נ"ג סקט"ו כיון דבס"ס אפילו בדיקה א"צ כמ"ש רמ"א בסימן ק"י סוף ס"ט אם כן חסרון ידיעה אין מזיק וה"ד בס"ס גמורה דעדיף מרוב כמ"ש בפו"כ למהרא"י סימן קכ"ט אבל היכא דאינו ס"ס גמור משום דספק אחד אינו שקול רק דמהני משום דסמוך מיעוטא לפלגא והוי רובא בזה צריכין לברר כשאפשר ולא סמכינן ארובא כדאי' ביו"ד ריש סימן א' ועיין בקונטרס הספיקות לבעל מנ"י בתוה"ש סקמ"ה ואם כן כגון זו מזיק חסרון ידיעה היכא דספק אחד אינו שקול.

ולפימ"ש לעיל עפימ"ש לבשר"ד כיון דעכשיו שעבר הזמן וא"א לדעת והוי כנאבד הוי ספק שפיר ולא חשיב חסרי"ד גם נ"ל לפ"ד הדרכי נעם דהוי ס"ס משם אחד אבל צווחו המנ"י וכו"פ ואחרונים מה בכך דהוי משם אחד מ"מ כיון דיש שני צדדים להתיר ורק ספק אחד לאסור הוי כרוב ואם כן י"ל נמי דתינח כשהס"ס אינו מחסרון ידיעה מהני רוב אבל כשהוא מחסרון ידיעה ומהני רק משום דס"ס א"צ בדיקה ובירור אבל זה דהס"ס מש"א דאינו רק מטעם רוב צריך בדיקה וממילא כשהוא מצד חסרי"ד לא מהני ס"ס משם אחד כשאנו דנין בשעה שנולד הספק כנ"ל לעשות מלאכה כשספק עדיין שמא אינו ביה"ש.

ולענין מ"ש לעיל דיש צד אחד לומר דביה"ש מעורב בבת אחת מן היום ומן הלילה ולענין מילה א"א למנותו ליום דאף דאמרינן מקצת היום ככולו היינו כשאותו מקצת הוא יום לבד אח"כ מצאתי בקרבן נתנאל בפ' ב"מ אות מ"א שכ"כ לדעת החכ"צ דהוי ביה"ש מן היום ומן הלילה וכ"כ במג"ש לדעת רש"י דביה"ש משונה ואינו דומה לא ליום ולא ללילה אלא דהספק הוא איך מחזקת אותה התורה בדיניה אם עשאה התורה לביה"ש כיום או כלילה או כיום ולילה ואם כן נוכל להרבות בספקות דלמא לענין דין אחד עשאה כיום ולענין דין אחר עשאה התורה כלילה כדאשכחן באנדרוגנס עיי"ש וכ"כ בחידושי גור אריה למהר"ל דסברא הוא דביה"ש לקצת דברים הוא יום ולקצת דברים הוא לילה.

עוד יל"ע בהא דספק אם הוא יום או הוא כבר ביה"ש דאסור לעשות מלאכה אף דהוה ס"ס ספק עדיין יום ואת"ל שהוא ביה"ש מ"מ שמא יום הוא דהא לפי הי"א שבסימן רס"א דתו"ש לפני ביה"ש כשהוא ודאי יום ויש איסור עשה מלעשות מלאכה אם כן מאי ס"ס איכא הא אפילו ביה"ש יום מ"מ כבר אסור מלפני ביה"ש משם תו"ש ואין לומר הא דתו"ש לפני ביה"ש משום דבלא"ה ביה"ש אסור משום ספק לילה וכמ"ש הרא"ש בפרק יוה"כ ס"ח ושאר פוסקים אבל אם באמת עדיין יום הוא מותר לעשות מלאכה עד סמוך ללילה ואם כן הוי שפיר ס"ס דזה אינו דמבואר בגור אריה בשבת דף ל"ד דמן הנמנע מעולם לדעת אם ביה"ש יום או לילה דאל"ה היתכן שלא היו יודעים התנאים ואמוראים זה עיי"ש וא"כ כשרבתה תורה לעשות תוספת שבת ע"כ לא צוה הקב"ה על ביה"ש אלא אלפני ביה"ש כיון דביה"ש עצמו ע"כ בלאו תו"ש ישבתו ואם כן אפילו תימא שמא ביה"ש עצמו יום מ"מ כבר נאסר מן התורה במלאכה לפני ביה"ש ועכצ"ל הא דצריכין לומר דלא הוי ס"ס הוא רק לדעת הרמב"ם דס"ל כתנאי דלא דרשי מקרא לאסור תו"ש או משום דלרמב"ם ספ"ד מה"ת לקולא די לעשות התו"ש בתוך ביה"ש כמ"ש הר"ן וזה גופא אי ספ"ד מה"ת לחומרא תליא בפלוגתא אם חייב אש"ת בחתיכה אחת ספק חלב כמ"ש מהרי"ט.

וא"כ ל"ל דהס"ס משם אחד לפימ"ש בטור האבן סימן מ"א והובא ביד אברהם בגליון יו"ד ס"ס ק"י דאם יש בספק אחד פלוגתא ובספק אחד לכ"ע מותר לא חשוב משם אחד כיון דספק אחד מותר לכ"ע הוי כמו דספק אחד מתיר יותר מחברו וה"נ הספק דשמא עדיין אינו ביה"ש דאז ליכא פלוגתא מתיר יותר מהספק דשמא ביה"ש יום דבזה פלוגתא דתנאים ופוסקים אם מ"מ אסור אפי' בתחלת ביה"ש משום תו"ש ולפיכך אין לנו לבטל הס"ס רק משום דהוה חסי"ד למאן דס"ל גם בס"ס דחסי"ד אינו מותר ומחצית השקל סימן רס"א סק"א כתב אפילו ביום המעונן דהוא ספק לכל העולם ומה שהוא ספק לכל לא הוי בכלל חסי"ד מ"מ לא הוי ס"ס משום דהוה משם אחד שמא לילה הוא וכמ"ש תוספת בסוגיא דפ"פ דשם אונס חד הוא עכ"ל ולפימ"ש אין זה שם ספק חד וי"ל ביום המעונן מותר לדעת הרמב"ם דליכא תוספת שבת לפני ביה"ש אלא דמ"מ אסור משום די"א דתו"ש לפני ביה"ש וכמ"ש אלא עכ"פ פלט מספק כרת ואינו רק ספק עשה.

זמ"ש מחה"ש דאפשר לומר גם ביום המעונן הוי ספק חסי"ד דודאי אינו מעונן בכל העולם לא נ"ל כלל דהא כתב הש"ך ביו"ד סימן צ"ח סק"ט דספק חסי"ד ל"ה ספק דדעת שוטים הוא זה וא"כ הכא ל"ל הכי דכל העולם אם היו כאן במקום המעונן לא היו בקיאין.

ועוד דכל הספקות אין דנין אלא לפי מקומן ושעתן ולא איכפת אם יש יודעין במקום אחר ומשנה בהאשה בתרא היה לה חמות אינה חוששת יצאה מלאה חוששת רי"א אינה חוששת וטעמא דר"י דאינה חוששת משום דהוה ס"ס שמא הפילה ושמא ילדה נקבה כדפירש"י ובירושלמי והא במקומה דחמותה הכל יודעין וטעמא דת"ק משום דהפילה הוא כמיתה ולמיתה ל"ח כמ"ש רמב"ן א"נ שמא אח"כ יתברר ע"י עדים.

ולפ"ז כשהיום מעונן באופן דבאותו מקום אין שום מבחין אם כבר הגיע ביה"ש מותר לעשות שבותין האסורין ביה"ש כגון להטביל כלים או שאר שבות שאינו דחק ומצוה כיון דספק שמא עדיין לא הגיע ביה"ש והוי ספק דרבנן ויש עוד צד צירוף דעת הרמב"ם דאין תו"ש עכ"פ תחלת ביה"ש א"כ י"ל את"ל הגיע ביה"ש שמא יום הוא.

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה